היום ה-01 באוקטובר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

צלצול להשכמה

המחקר נערך ע"י מרכז משאבים במכללה האקדמית תל חי והמרכז לחקר המוכנות והמענה למצבי חירום באוניברסיטת בן גוריון בנגב, והוא בחן עמדות ותחושות של כ-400 תושבי קריית שמונה כלפי המצב הביטחוני.

בימים אלו מלאו שלוש שנים לפרוץ מלחמת האזרחים, או איך שתקראו למה שקורה בסוריה, ואנחנו נחשפים לנתונים קשים באשר למוכנות של האוכלוסייה האזרחית והדרך בה הם תופסים ומאמינים שהמערכת המוניציפאלית והממלכתית מוכנה.

המחקר הזה חשוב במיוחד והוא לא 'מגלה' ומאשר רק את התחושות שלנו, אלא מצביע גם על הדרך שהביאה לפני מלחמת לבנון השנייה לכשלים, ומה צריך לעשות היום כדי למנוע את הכשלים שוב, אם וכאשר העיר תהיה תחת מצב ביטחוני קשה.

אחת המסקנות המרכזיות העולות מהמחקר שבראשו עמד פרופ' מולי להד, נשיא מרכז משאבים ובעל מוניטין בינלאומי בהתמודדות במצבי לחץ וטראומה, היא שמירה על רציפות ההכנות והמוכנות של המערכות הציבוריות ושל התושבים למצבי חרום. "ההשקעה הרבה של הקואליציה הישראלית לטראומה וממשלת ישראל בהכנת העיר במהלך השנים 2007 – 2009 הייתה מאסיבית, וקיוויתי, שתוחלת החיים של העבודה תחזיק מעמד זמן רב יותר. יחד עם זאת, כבר ארבע שנים שאין פעילות מאורגנת לאחר שנסגר מרכז החוסן שהוקם בעיר" אומר פרופ' להד ומוסיף "מסתבר שארבע שנים זה הרבה זמן בו לא עסקו בהכנתם של התושבים בעיר למצב חירום. זה דומה להפסקה שהייתה בין השנים 2000 ל-2006 בהכנת התושבים למצבי חירום. כולנו זוכרים כיצד חוסר ההכנה למצבי חירום השפיע לרעה על תושבי הצפון ואת הכשל של ההתארגנות והטיפול המתאים בתושבי קריית שמונה בזמן המלחמה, שהיא התארגנות שונה מהיישובים האחרים בגליל העליון, מאחר שהטראומה נצרבה בתודעת התושבים במשך 30 שנות לחימה, שבמהלכן נסבו פגיעות רבות בעיר ובתושביה".

בגלל אופיו של הטיפול בהכנה ומוכנות להתמודדות במצבי חרום, בו התושבים מתבגרים ואלו שהיו ילדים נכנסים למעגל, קיימת חובה לרציפות והמשכיות ההכנה. מי שהוכן בשנת אלפיים ושש להתמודד תחת מצב ביטחוני קשה, לא תהיה לו ערובה שבשנת אלפיים וארבע עשרה יהיה מוכן. הדבר דומה ומזכיר אימוני כושר המשאירים את השריר כשיר רק אם האימון רציף.

לאור הנתונים הללו מפתיעה העובדה שכ-80% מהמשיבים מאמינים בעצמם ובקהילתם וציינו כי הם מסכימים כי היכולת האישית שלהם והיכולת של הקהילה שלהם להתאושש ולחזור לשגרה במהרה לאחר אירוע חירום היא גבוהה. יתכן שממצא זה הוא תוצאה של ה'תרגולת' הממושכת שעברו תושבי קריית שמונה במהלך שלושים ושתיים השנים שקדמו לשנת אלפיים.

משתתפי המחקר התבקשו לאמוד את תפיסת החוסן הקהילתי של התושבים, על בסיס כלי ייחודי שפותח בישראל בשיתוף עם המומחים המובילים בתחום בארץ ומשרדי הממשלה היעודים כמו: משרד הביטחון, הפנים, הבריאות, הרווחה ומשרד ראש הממשלה. נבדקו עמדות התושבים כלפי האיום הביטחוני ותחושותיהם הכלליות.

המחקר מצביע על כך שלמרות השקט ששורר בצפון מאז מלחמת לבנון השנייה, ההתפתחויות בסוריה ובמזרח התיכון בכלל, מדאיגות מאוד את תושבי הצפון. מהמחקר עולה כי בהתייחס למצב הביטחוני, יותר ממחצית מהנשאלים מרגישים כי החיים שלהם, של בני משפחתם ושל יקיריהם נמצאים במידה מסוימת בסכנה.

המחקר בדק עוד את נושא התקשורת עם מקבלי ההחלטות בעיר: הנתונים מראים כי רק 30% מהתושבים סבורים כי המידע שהם מקבלים מהעירייה במצבי חירום עונה לצרכיהם. פרופ' להד: "הממצאים מדגישים את הפער בין הצרכים האישיים של התושבים, לבין תפיסותיהם לגבי הייתכנות של מתן המענה לצרכיהם בשעת חירום. ממצא נוסף העולה מהמחקר מצביע על כך כי קרוב ל 60% לא מתכוונים לעזוב את בתיהם בזמן חירום, ולכן מקבלי ההחלטות נדרשים להיערך בהתאם על מנת לתת מענה לאוכלוסייה המקומית ולשפר את תדמיתם בפועל, על מנת להחזיר את אמון הציבור בו", אומר פרופ' להד.

המחקר בדק כיצד מרגישים תושבי הצפון בנושא התארגנות למצבי חירום: לכרבע מהמשיבים עדיין אין פתרון מיגון ראוי כגון מקלט קרוב או מרחב מוגן.

 

מהמחקר עולים ממצאים אשר שמים דגש על חשיבות תפיסת המנהיגות המקומית. רק 25% מהתושבים מאמינים כי הם ימשיכו לקבל שירותים עירוניים גם במצב חירום ואילו 75% סבורים כי לא יקבלו שירותים אלו במצב חירום.

עובדה נוספת מעניינת לכשעצמה היא ש-34% מהנשאלים בלבד מאמינים כי שירותי הבריאות ימשיכו לתפקד כראוי גם במצב חירום לעומת 66% הסבורים כי לא יתפקדו כראוי. נתון זה מעט 'מוזר' היות ובמלחמת לבנון השנייה היו אלה דווקא שירותי הבריאות הן קופות החולים והן מד"א והמרכז הרפואי זיו בצפת שתפקדו באופן מעורר כבוד. העובדה שלאחר המלחמה קיבלו צוותי הרפואה, האחיות, הרוקחים ומד"א תעודות הוקרה, רק מבליטה את העובדה שהנתון הזה מעט 'לא מסתדר'.

"הממצא הזה חוזר על ממצאי מחקרינו הקודמים מייד אחרי מלחמת לבנון השנייה המראים כי כשהתושבים חשים שרמת המענה לצרכיהם נמוכה, רמת האמון בשלטון המקומי והארצי היא נמוכה" אומר פרופ' להד "ולכן קיימת תלות בעזרה וסיוע חיצוני. אולם כל אלו לא משנים את האהבה והקשר של האנשים למקום. הקשר למקום נמצא שוב ושוב בישראל כמחזק את התושבים ועמידותם במצבי משבר כולל במחקרים שערכנו בדרום הארץ".

"הממצאים הללו הם אור אדום, קריאה למשרד להגנת העורף כי אין די בעבודה חד פעמית כדי לבסס מוכנות, וחוסן זה תהליך שמחייב שימור טיפוח והרחבה כל הזמן. ללא הקמת תכנית לאומית להכנה לשעת חירום בשיתוף כל המשרדים הנוגעים בדבר המגזר השלישי הייעודי ופקוד העורף ובעקר ללא מחשבה על תרחישי העתיד והכנת העורף עד רמת המשפחה המראות וחוסר התפקוד ששרר במלחמת לבנון השנייה ישוב ובגדול", מזהיר פרופ' מולי להד.

לסיכום. אפשר לעשות את העבודה הישראלית הקלה והצפויה, ולהכחיש את הנתונים והמסקנות שעולים מן המחקר. מאידך, אפשר לעשות מאמץ כן ואמיתי, ללמוד את הנתונים וליישם את המסקנות, גם מצד התושבים וגם ובעיקר על ידי הרשויות השונות ובראש הרשות המקומית.

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad