היום ה-24 בספטמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

רוצחים בתחפושׂת חרדית

הרוע, אין לו שם ואין לו מקום. הוא יכול להופיע בכל עת ובכל מקום. מי שהצליח להביא את הרוע לשיאים הם השניים ממגדל ומטבריה במעשי הרצח האיומים שביצעו כלפי בני משפחותיהם.

ההוא ממגדל רצח את אישתו, ילדיו ובן השכנים ביום שבת, אחרי 'סעודה שלישית', אחת משלוש סעודות השבת האמורה לרומם את הנפש והנשמה לגבהים רוחניים עצומים, וההוא מטבריה רצח בצורה מפלצתית את אישתו (ולא נפרט כאן את הרצח לפרטיו).

הצער והכאב הם קודם-כל של המשפחות והקורבנות. זה הכאב העמוק והצורב ביותר.

…אולם, יש עוד משהו מציק ומכעיס בשני הרוצחים האלה, והוא התחפושת החרדית שהם עטו בשעת מעשה. כמובן, שבדיעבד, הם לא חרדים ולא בני אדם במובן הבסיסי ביותר של ההגדרה, אך, באופן בו הם לבושים בשעת המעשים המפלצתיים שיש בהם כדי לשדר, אפילו בתת-מודע, ש'חרדים' ביצעו את מעשה התועבה הזה.

בעולם בו התמונה היא המסר, אינך יכול לעבור לסדר היום כאשר קודשי ישראל הופכים למרמס ומוצגים ההיפך הגמור ממה שהם באמת. חמלה, רחמים טוּב והרבה חסד כלפי הזולת.

כל פושע ועבריין המבצע את זממו בלי שיש בקרבו 'אלוקים', מגיע לבית המשפט עוטה כיפה גדולה, ואם הוא נתפס באיחור, גם זקן, מגבעת, פאות ומעיל ארוך-ארוך, יעני חרדי.

הנזק נגרם במידה זו או אחרת.

…האירועים האחרונים הזכירו לי בילדותי את האבות והאימהות אשר עלו לארץ. אנשים פשוטים שחיצוניותם לא העידה על פנימיותם. אנשים מלאים בתורה, נביאים וכתובים, ש"ס והפוסקים, ישר והפוך. תלמידי חכמים לעילא ולעילא. ובחיצוניותם?! פשוטי עם. כובע קסקט או ברט לראשם, ז'קט שסימני הזמן השאירו את חותמם ומכנסיים רחבים שחלילה לא יבליטו את קווי גופם.

האימהות, גם הן בלטו באי-בולטותן, משהו כמו 'נוכחות-נעדרות'. את חוכמתן ועושרן הרוחני והמעשי כאימהות, נשים ורעיות ידעו להפגין בתוקף ובנחישות היכן שצריך היה.

היכן הם אותם אנשים נפלאים, אבות ואימהות?! היכן הן…

…אני מקווה שהפילטרים אצל כל מי שנחשף לסיפורי הזוועה של החלאות לעיל יהיה פעיל ביתר שאת כאשר הם נחשפים לזוועות הללו, וידע שהיהדות והחרדיות אינם התשתית והמקור ממנו צומחים רוע ואכזריות מעין אלה.

 

 

אנשי הצללים

הימים שלפני חג הפסח, מזכירים את הימים שלפני ראש השנה. זה לא מפתיע, כי בכל זאת מדובר בשני מועדים, ראש השנה ופסח, המציינים את ראשיתה של השנה.

זה זמן מתאים לשרוף את החמץ שרובץ על הלב והנשמה.

לא תופתעו אם נציין שהתשתית למעשים ודיבורים רבים מבוססים על אדני השקר היצוק עמוק אצל הדובר או העושה רע.

לצד אמצעי התקשורת המסורתיים כמו: עיתון, רדיו וטלוויזיה, קמו בשנים האחרונות פלטפורמות להעברת מידע וחוויות, וגם לירות בליסטראות, חיצים מורעלים או סתם להכפיש ולפגוע במי שאינך חפץ ביקרו, ונוגד את האינטרס האישי שלך.

הרשתות החברתיות, והפופולרית שבהן, הפייסבוק, הפכו לזירה ממנה הם פועלים. לכאורה, מגרש נח וזמין להעביר את הרוע. הסיטואציה בה נכתבים הדברים, נוחה מאוד. לבד, בחדר שלך, ללא בקרה, רק אתה והקלידים.

ואו אז נפתחות מעיינות הרוע והקלידים במקלדת ממלאות אחר ציווי האצבעות והמוח המכוון אותן.

כמי שדעותיו והגיגיו נפרסים שבוע-שבוע זה אחת עשרה שנים על דפיו של עיתון "חדשות הגליל", אני מונח כספר פתוח בפני כל אחד ואחד, כך שאין מה להסתיר ואין מה 'לגלות' או 'לחשׂוף'. הכל גלוי וידוע.

לכן, מוזר שיש עדיין כאלה המנפחים את החזה שלהם ואת הראש שלנו, כאילו ומדובר באיזה 'אורים ותומים' המפיץ את האמת, בהא הידיעה.

המילה 'אמת' אכן מופיעה בדבריהם, אלא שהיא חלקית ומותאמת אך ורק לאינטרס המדויק של הכותב/כותבים.

איני איש של ריב ומדון, ומכך 'נהנים' אותם לוחמי חופש ושאר ירקות בפייסבוק.

ולכן, בפעם הבאה, תקפידו שהדברים יהיו על פלטפורמה של טוב, את האמת תציגו במלוא הדרה (גם אם היא נוחה) ותצפו שזה יצליח לכם.

 

 

סאגת 'התאגיד' הציבורי

תקשורת חופשית, היא אחת מאבני היסוד של חברה בריאה (לא אוהב להשתמש במילה 'דמוקרטיה'). אבל, וכאן בא אבל גדול מאוד.

בואו נראה מה קרה לתקשורת כאשר אפשרו לה להיות חופשית באמת?! חלק גדול מאמצעי התקשורת, הן הציבורית והן המסחרית, תרגמו את המילה 'חופשית' ל'עריצות'. מי שזכרונו לא בגד בו, יכול למצוא יותר מדוגמה אחת להתנהלות של עיתונאים, עורכים ומנהלים בכל הערוצים והעיתונים, אשר נהגו בעריצות, כוחנות ובסגנון 'אני ואפסי עוד'. רשימת הנפגעים מהתנהגות כוחנית ואטומה של התקשורת ארוכה מאוד מכדי שיהיה אפשר להחביאה מתחת לשטיח.

אילו, רק אילו, הרוח הנושבת מעל אנשי התקשורת הייתה של 'אמת בפרסום', ניחא. אבל אנחנו עדים להתנהלות שאינה עולה תמיד עם עקרונות 'כל האמת', התעלמות מפרטים שאינם מתיישבים עם המקום אליו רוצה העיתונאי לכוון ולהגיע ועוד ועוד.

התקשורת הישראלית רחוקה מאוד מההגדרה 'האמת, נר לרגליה', והיא הפכה להיות שחקן מרכזי ומשפיע באורחות חיינו, כולל בפוליטיקה, בכלכלה, במשפט ואקדמיה. ההבדל בינם לבין פוליטיקאים מוצהרים הוא, שפוליטיקאים עושים פוליטיקה כפוליטיקאים, ואנשי התקשורת עושים את אותה פוליטיקה בדיוק במסווה של 'תקשורת' חסודה.

העידן הזה, נגמר. די לנו שהערוצים המסחריים, שבויי החרב של אליל הממון, הפכו את חיינו לבלתי נסבלים מולם. עיתונאים, כתבים ועורכים אומרים ועושים ככל העולה על רוחם. למה? כי ככה הם רוצים, ככה בא להם…

מה שעושה בנימין נתניהו זו תגובת רפלקס להתנהלות התקשורת בשנים האחרונות. ראה מקרה נוני מוזס וידיעות אחרונות, ישראל היום וברא עיתון 'אל-ארד' (הארץ). הרדיפה האובססיבית אחר ראש הממשלה ורעייתו נמאסו גם אצל מי שניחן בסבלנות של פיל. ואם התקשורת בחרה להעמיד את עצמה בפוזיציה של 'פוליטיקה אלטרנטיבית', שלא תתפלא שהצד השני מתגונן בדרך שהוא מתגונן.

ושיהיה ברור. במדינת ישראל כל מי שעבר או עובר על חוקי המדינה, שיישפט וישלם את המחיר. כולל את כולםםםם.

 

נ.ב

ובאשר לתגובות חברי הכנסת להסכם שהגיעו אליו ראש הממשלה ושר האוצר, שתי מילים "צפוי ועלוב".

אולי יעניין אותך