היום ה-25 באפריל , 2018

Select your Top Menu from wp menus

שתי הדלפות, אחת ראויה (יו”ר הכנסת) השנייה לא (שרה נתניהו)

מוזר?! ממש לא, אם תמשיכו לקרוא ותהיו עקביים בפרשנות למושגים כמו: נבחר ציבור, איש ציבור, שיחה פרטית ומה זה ‘חדשותי’ ו’רלבנטי’, לפחות תבינו, לא בטוח שכולם יסכימו

השבוע הייתה לנו הזדמנות נדירה להתמודד עם המצפון שלנו. כל אחד ואחת עם מצפונו שלו.

כמעט, במקביל נחשפו שתי קלטות, האחת של אשת ראש הממשלה בנימין נתניהו והשנייה של יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין. לכאורה, שני מקרים זהים, ואם כך, התוצאה שווה, לכאורה, ורק לכאורה.

אמרנו לכאורה, כי למעשה אלו בדיוק שתי דוגמאות הפוכות במשמעותן מבחניה ציבורית ועיתונאית.

החשיפה הראשונה. שרה נתניהו. בואו ננקה את ה’חנה בבלי’ ונתייחס לעובדות, ברשותכם, כמובן.

שרה נתניהו. דבריה הוקלטו בשנת 2009, אני חוזר במילים, שנת אלפיים ותשע, למניינם.

שכל אחד יעשה חשבון מהיר מה עבר עליו במשך תשע השנים האחרונות. שמחות, עצב ואבל, נסיעות לחו”ל, רעב ושובע, מסיבות חתונות, ולהבדיל, לוויות ועוד ועוד …ותמשיכו להיזכר בלב. אז כך, שלא מדובר בחדשות, כפי שמתאמצים המתייפייפים ללמד אותנו. אין כאן חדשות, במשמעותן המקובלת. נקודה.

הלאה. ידוע שאנשים בתפקידים מסוימים, פוליטיקאים ומדינאים, טייקונים ועוד, מחזיקים יועצים ואנשי סוד. למה?! ככה. זו עובדה. הבסיס, תנאי הסף לקשר ביניהם, הוא האמון המוחלט שיש לבעל העניין ביועץ או באיש סודו. שיחה כזו או אחרת שמתנהלת בין השניים, אסור לה לצאת, וכאילו שהיא לא התקיימה. הראיה שאלו הם כללי המשחק. זה שהקלטת ‘שכבה’ והורדמה משך תשע שנים ויצאה רק לאחר מותו של היועץ.

הטענה. כאילו דינה של השיחה הזו, אינו כדין שיחת חולין וחובה לפרסמה, אינה עומדת על רגליים יציבות היות וכל אדם מתקשר עם עמיתו-יועצו על הענייניים הרלבנטיים שמקשרים ביניהם. מה רצו, שטון הדיבור והאוקטבות הגבוהות יהיו במהלך שיחה על חומוס, טחינה או סלט ירקות?!

ועוד. אשת ראש הממשלה אינה אישיות ציבורית, בטח לא נבחרת ציבור, ולכן, חייה הפרטיים והעסקיים, אינם עניינו של אף אחד. הטענה כאילו היא צמודה אל ראש הממשלה ומופיעה בטקסים ואירועים ממלכתיים, הופכת אותה לדמות שהציבור יכול לחטט במעשיה ודבריה, גם היא אינה רלבנטית. מדוע?! יש הבדל תהומי בין ‘איש/ה ציבור’ ובין ‘נבחר/ת ציבור’.

התואר ‘אשת ציבור’ מבטא את מערכת היחסים שלה, כאישה ורעיה, עם אישהּ/בעלה, ולא כמערכת יחסים בינה לבין הציבור.

העובדה שראש הממשלה ‘מבלה’ ימים ולילות רבים מחוץ לביתו ובשל כך הוא והיא רוצים להיות יחד, צריכה להוסיף ניקוד, ולא לגרוע ולקרוע אותם.

נסתפק בטיעונים הללו כדי להסביר את העמדה שכאשת ראש הממשלה, שרה נתניהו יכולה לעשות ככל שתרצה, וזה לא עניינו של אף אחד.

נב.

נחתום בשאלה אישית, אליי. “האם זה נכון שבעברך דיברת בצורה שאינה ראויה? צעקת ואפילו השתמשת במילים לא דיפלומטיות?’ ‘נכון, ולא פעם אחת’. הנה, שאלתי ועניתי לעצמי. ועכשיו שכל אחד ואחת ישאלו את עצמם את אותה שאלה ויענו עליה ביושר. אף אחד לא שומע.

 

נעבור לקלטת השנייה שהתפרסמה, הקלטת בה אומר יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין דברים קשים על חברי הכנסת של הליכוד ועל תפקודו של ראש הממשלה נתניהו.

פרסום הקלטת הזאת, על אף שהדברים הוקלטו ב’מפגש חברים סגור’, הייתה חובה עיתונאית ממדרגה ראשונה ומעשה שיש בו אומץ לב ציבורי ועיתונאי.

מדוע?! יו”ר הכנסת אדלשטיין הוא נבחר ציבור בכיר מאוד (ממלא מקומו של נשיא המדינה בהעדרו). חשוב שקודם כל חבריו חברי הכנסת של הליכוד ידעו את דעותיו ומחשבותיו האמיתיות עליהם.

חשוב שראש הממשלה ידע מה חושב עליו איש מפלגתו הבכיר וכפועל יוצא, כיצד הוא מתייחס אליו מאחוריי גבו.

יתרה מכך. יולי אדלשטיין נבחר בדיוק על ידי חבריו בליכוד (דילים, שמור לי ואשמור לך), ולכן חשוב, ציבורית ואתית, שאותם חברים ידעו עם מי עשו עסקים פוליטיים וכיצד הצד השני (אדלשטיין) ממלא את חלקו ב’עסקה’.

לסיכום. שתי קלטות. שתי מסקנות הפוכות, כי העובדות שונות. הפרסונות שונות. והמטרות בפרסומן שונות בתכלית השינוי. אחת פרטית לחלוטין והקלטת השנייה ציבורית לחלוטין.

 

 

מחירון מעוות בענישה על אמירות לא ראויות בכנסת – הח”כים תמר זנדברג ואורן חזן, למשל

מקומם ומפתיע לראות את ח”כינו כיצד הם מענישים ח”כ סורר ובוטה, בעוד ח”כית המכנה חברי כנסת ב”אתם חברים של נאצים” יוצאת בלא כלום.

הכנסת וועדותיה הפכו לזירת התקוטטות באמבטיית בוץ. מילא הבוץ, הריח הלא נעים והקולות הצורמים שוברים כל מגנומטר מוסרי-ציבורי-ערכי.

חברת הכנסת תמר זנדברג ממרץ, ואחת הטוענת להנהגתה, הביאה את הכיעור לממדים מפלצתיים ודוחים. במסגרת דיון בוועדת הפנים של הכנסת בעניין המסתננים והוצאתם מהמדינה, הוצאה ח”כ זנדברג מהישיבה על שהפריעה והתפרצה פעם אחר פעם לדבריהם של המשתתפים.

בצאתה היא הספיקה לצעוק, תוך איבוד עשתונות מוחלט “אתם חברים של נאצים”.

‘אתם חברים של נאצים’, זהו המשפט היוצא מפיה של ח”כ ישראלית-יהודית ביום השואה הבינלאומי.

לא הייתי נדרש לאמירה האומללה והמקוממת הזאת, אילו וועדת הכנסת לא הייתה מענישה בהרחקתו של ח”כ אורן חזן מהמליאה למשך חצי שנה (182.5 ימים) והפחתת שבוע ממשכורתו (פעם ראשונה).

יכול להיות שמגיע לאורן עונש חמור יותר, רק הייתי מבקש לדעת, להציץ למוחם של מי שהחליטו על העונש, ולשאול, עם איזה סרגל מוסרי-ערכי-ציבורי הם מדדו את התנהגותו של ח”כ אורן וכיצד הגיעו למחירון הזה?

נכון שח”כ חזן אינו טלית שכולה תכלת, נכון שרבים-רבים לא מתחברים עם הסגנון הבוטה והמתריס שלו, נכון ח”כ יעל גרמן כמעט והזמינה את הוריו ליום הורים. הכל נכון. אבל, ח”כ אורן חזן לא אמר “אתם חברים של נאצים”.

נראה לי שעונשו של ח”כ אורן חזן בא לאוויר העולם בשל חיבור אינטרסים נדיר של בעלי עניין-יריבים פוליטיים להענישו, מכל קצות הקשת הפוליטית, ולא כאיזו התייחסות עניינית רצינית. חזן הוענש על שפיצץ כל גשר שעבר עליו, וחבורת הנפגעים נוקמת בו.

ח”כ אורן חזן ‘פיצץ’ יותר מידי גשרים וגרם לפציעתם של יותר מידי יריבים, שהשבוע התאחדו והטיסו אותו בכיסא מפלט ממליאת הכנסת לחצי שנה.

רק רגע. אם זה עונשו של ח”כ שובב ומעצבן על התנהגות לא נאותה, אז מה לדעתכם, צריך להיות עונשה של ח”כ תמר זנדברג המכנה ח”כים יהודיים בתואר ‘חברים של נאצים?’.

 

 

להיאבק בארגונים המונעים הוצאתם של המסתננים הלבנים והשחורים מהארץ

אם הרוב הדומם, התומך בהוצאתם של המסתננים מהארץ, ישתוק, הסכנה שהמזימה לטרפד את הוצאתם תגדל

הקמפיין, השקרי, צריך לומר, שעושים “אירגוני זכויות אדם” וגופים פרטים כדי למנוע את הוצאתם של המסתננים, השחורים והלבנים, החזיר אותי באחת לקמפיין שעשו בזמנו לפדיון החייל החטוף גלעד שליט, להבדיל.

מבלי לנקוט עמדה מהותית באשר למחיר השחרור, אני מבקש לעמוד על קווי הדמיון באסטרטגיה והמסע היח”צני שלווה את המאבק אז ומלווה את המאבק היום, להבדיל.

נתחיל מהסוף. היום אנחנו יודעים שתרומת המאבק הרעשני והבוטה השפיע באופן מובהק על ממשלת ישראל לשלם את מחיר הדמים שהיה כרוך בשחרורו של שליט.

אלה עובדות, וחבל להתווכח עליהן. תבדקו, מספרית כמה רוצחים יש מבין המשוחררים, ונמשיך את הויכוח.

נמשיך. לצערי ולדאבון לב, יותר מידי חברי כנסת ומעצבי דעת קהל ומקבלי החלטות, הם חסרי עמוד שדרה ופופוליסטיים בהתנהלותם. אלה ממלאים את המרחב הציבורי וההשתלטות הזאת עוינת ומסוכנת מכמה טעמים.

הראשון, השיקולים שבסופו של יום מביאים אותם לקבל החלטות, נשענים על טיעונים שאינם רלבנטיים למהות ההחלטה שעומדת על השולחן.

האופן בו פועלים ‘סוכני’ העניין, פעם גלעד שליט ועכשיו המסתננים, להבדיל, הוא אגרסיבי, שתלטני ומקבל שיתוף פעולה מרצון מאמצעי התקשורת.

התשתית הערכית של המתנגדים לגירוש, נשענת על ערכים אוניברסליים, כאילו שאין מלחמות, אין שנאות, אין לנו אינטרסים קיומיים כעם יהודי וכמדינה דמוקרטית בשכונה המסוכנת.

היום, יש בסיס מוצק לחשד שמה שמשותף לכל הארגונים והיחידים הפועלים למנוע את הוצאתם של המסתננים, הלבנים והשחורים, הוא לקעקע את אופייה היהודי של המדינה ולהפוך אותה ל’מדינת כל תושביה’, והעיקר שלא תהיה בעלת זהות יהודי.

ולכן, הגיע הזמן שהרוב הדומם במדינת ישראל יגיב בצורה דמוקרטית, ישמיע את קולו ויהיה במקום בו הפגנת נוכחות היא אמירה הנותנת ביטוי לרצון למנוע מהארגונים הללו לממש את זממם ולהכניס את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, למערבולת של שפיכות דמים ומלחמות פנימיות.

כי זה מה שהולך לקרות.

 

 

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך