היום ה-29 בנובמבר , 2018

Select your Top Menu from wp menus

אביחי שטרן נבחר לראשות העיר

תוצאות סופיות

עוזיאלקורצאקמצודותרמבםיצחק הנשיאמגיניםתל חיבית הקשישדנצינגרא פוקסברנקו וויס
17151827213341216175286810309202531191121222329142426
מלכה ניסים1471482071141491431701411101101091397810298122916713913313786137132131981211301451421243900מלכה ניסים37%
שטרן אביחי1782881761092012361742431952421882072222321902091641962432452312132761982661812361992092752406662שטרן אביחי63%

 

נאום אביחי לאחר הנצחון:

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו.

*ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.*

*קריית שמונה חזרה הערב לתושבים.*

תודה רבה לכולכם, תושבים ופעילים יקרים, על שעבדתם לילות כימים, חדורי אמונה ומלאי מוטיבציה, כדי שביחד נחולל את השינוי המדהים הזה.

תודה לקואליציית השינוי – למישל בן שימול, לאופיר יחזקאלי, ליורם ממן, לאביבה זריהן, ליהודה חיים ולאריה אקרמן.
תודה רבה לכם הורים ומשפחה יקרה שלי. תודה לך בורא עולם.

את היום הזה פתחתי דווקא בבית העלמין – בחלקת חללי פעולות האיבה.
לפני 44 שנים וחצי חדרה חוליית מחבלים לקריית שמונה ורצחה בדם קר 16 מתושבי העיר: זקנים, גברים, נשים וטף.
גם סבתא שלי אדלה הנצ'ה שטרן ודודתי רחל שטרן זכרן לברכה – שלא זכיתי להכיר, נרצחו בפיגוע הקשה.

למרות כל הקושי והאסון האישי שלו, למרות השנים הקשות בהן סבל כמו כל תושבי קריית שמונה ממטחי הקטיושות, אבא שלי לא עזב את העיר. הוא נישא לאימי ושניהם הביאו לעולם ארבעה ילדים. הוא האמין שהאויב שבצידו השני של הגבול לא ינצח אותנו. האויב אמנם בחר במוות אבל אנחנו בחרנו בחיים.

זו הסיבה שאת היום הזה בחרתי לפתוח במקום הזה – המקום בו טמונים שורשי העבר שלנו ומשם להמשיך למשימה שתדאג לדור העתיד שלנו.

החודשיים האחרונים היו בעבורי חוויה. אני בכלל לא מדבר על התוצאה הסופית. אני מדבר על הדרך. אני מדבר על חוגי הבית. אני מדבר על עבודת המטה. אני מדבר על כל צעד ושעל בו שילבנו זרועות בדרך להשגת המטרה.

רשמנו הישג נפלא. רשמנו הישג שידובר בו עוד שנים ארוכות.
אני לא עומד כאן כדי לדבר במושגים של ניצחון. אנחנו לא ניצחנו – העיר קריית שמונה ותושביה הרוויחו.

במהלך החודשיים האחרונים, מאז הכרזתי על מועמדותי לראשות העיר, הייתי נתון למתקפה משולחת רסן. הצד השני לא בחל בשום אמצעי. הכפיש אותי, את בני משפחתי ואת חבריי – הוא הכפיש אתכם שותפים נפלאים שלי.
אבל כמו שכתוב בתורה: "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".
ממתקפה למתקפה רק הלכנו והתחזקנו. שמרנו על כבודם של כולם ובחרנו בדרך האיפוק.

גם בשבוע האחרון נדמה שהמלחמה על הכיסא קידשה את כל האמצעים בצד השני, אבל הם התעסקו בהכפשות ואנחנו באנו לעשות באהבה.

כולנו עמדנו היום מאחורי הפרגוד ובחרנו. לי נותרה ביד עוד בחירה אחת ואני משתמש בה כעת כדי לומר לכולם שאני בוחר לסלוח לצד השני. אני מוחל להם על ההכפשות. למען האמת זה כבר מאחריי.

ממחר העיר הזו תצא לדרך חדשה. לדרך של עשייה משותפת. לדרך של אחדות נטולת מחנות. לדרך שאין בה שיסוי ואין בה פילוג. דרך שמחבקת את כולם.

ברגע הזה אני צופה בסרט הנע של חיי הקצרים.
אני זוכר את הימים בהם עמדנו בצמתים עם החולצות הכתומות, עם השלטים בידיים ועם המגפון שהיה אז מבחינתנו הקידמה הטכנולוגית שיכולנו להרשות לעצמנו. חלקכם בוודאי זוכרים את ארגון צל"ע – צעירים למען עירנו.

ארגון שחלק מחבריו נמצאים פה הערב. שחלק נכבד מחבריו טרחו במהלך החודשיים האלה כדי שנגיע ראשונים לקו הסיום.
קצרנו הישגים רבים כבר אז. בלי קשרים לצמרת השלטון הארצי ובלי משאבים כלכליים. דרך אגב, גם בלי ניסיון ניהולי וללא ניסיון מוכח בעשייה, אבל עשינו המון – אף יותר מהשלטון המקומי פה.

כבר אז למדנו היטב כי אם מתמידים לאורך זמן, התוצאות יגיעו במוקדם או במאוחר. אני שמח ומאושר שהן הגיעו במוקדם, כדי שמבחינת עירנו האהובה קריית שמונה, זה לא יהיה מאוחר.

היום זו סגירת מעגל. מעגל שאליו הצטרף הרוב המכריע של קריית שמונה.

אני גאה בכל אחת ואחד מכם.
אני יודע שרבים מכם הדירו שינה מעיניהם. אני מכיר חברים שוויתרו על ארוחת ערב על הילדים שלהם ונחשפתי לסיפורים של פעילים שבחרו להקדיש את זמן האיכות שלהם לקמפיין הבחירות שלי במקום לחיי המשפחה.
אני מודה לכם מעומק הלב ואין תודה שיכולה לתאר את ההערכה שיש לי אליכם.

כולכם שמעתם את רצון התושבים, כולכם ראיתם את השינוי מבעבע מתוך השטח, כולכם דיברתם על הצורך בהנהגה חדשה.
שמעתם, ראיתם, ודיברתם – שלא כמו שלושת הקופים המוכרים. אתם גם החלטתם לקום ולעשות מעשה. הצטרפתם כולכם לקואליציית השינוי שכיבדה את רצון התושבים – חבורה של אמיצים שלא נכנעו ללחצים של הצד השני, שעיניהם לא הסתנוורו כי הציעו להם משרה נחשקת ויותר מהכל, עמדו במילתם לחולל שינוי לטובת העיר קריית שמונה.

מישל, אלכס, אופיר, חן, יורם, אביבה, יהודה ואריה, אתם ראויים לשבח ולהלל כי אתם שותפים מלאים להצלת העיר. אתם חלק בלתי נפרד מהשינוי הנכסף הזה שהיה נחלת רצונם של התושבים כבר שנים ארוכות מידי.

דפוסי ההצבעה מספקים לנו יותר מכל את התשובות לצרכים של העיר. תושבי השכונות מרגישים שהם נזנחו במשך שנים, בעלי התארים אינם מוציאים תעסוקה הולמת ורק אם תעיפו מבט לנתוני ההצבעה של החיילים הנפלאים שלנו, תגלו כי הם רצו שינוי – הם רוצים להישאר בקריית שמונה, לקבוע את חייהם בעיר בה נולדו, גדלו והתחנכו.
הם רק רוצים הזדמנות שווה לתעסוקה מכבדת ולעתודות קרקע למגורים – את זה נייצר כפי שהבטחתי באמצעות חתירה להרחבת הגבולות המוניציפליים של קריית שמונה. יותר שטחי בנייה לעיר – יותר אוכלוסייה איכותית ולפני הכל, זה ישאיר את הבנות והבנים שלנו בבית.

מדברים איתי על חליפות.
שאלו אותי מקודם: "אביחי, כבר תפרת חליפות?".
ואני אומר: מחר בבוקר אני לא הולך לחייט כדי לתפור חליפה, אני אלך אליו כדי לתפור סרבל עבודה כי נכונה לנו עבודה גדולה. עבודה רוחבית על נושאים רבים שאתם ביקשתם לשנות בקריית שמונה וכך נעשה.

אנו רוצים שכל תושב בעיר יהיה גאה בזה שהוא גר פה. תחושת גאווה שהיתה לכל אחת ואחד מאיתנו בעבר. אנחנו נעשה הכל כדי שזה יקרה.

אני מבטיח להיות ראש העיר של כולם, בלי יוצא מן הכלל ובלי מחלוקת. הדלת שלי תהיה פתוחה בפני כולם והאוזן שלי תהיה קשבת לכל פנייה.
*באנו לשנות ואנחנו נשנה!*

 

ניסים מלכה בנאום ההפסד:
"אני רוצה להודות לכולם, לכל הפעילים, לכל התושבים, לכל אלה שהאמינו לנו לאורך כל הדרך. אני יכול להגיד שמשפחתי ירוויחו אותי, שכל כך הרבה שעות וימים השארתי אותם לבד.
אני משאיר עיר מסודרת, מטופחת, אך אני רוצה לומר שהעיר הפסידה. אני לא יודע איך העסק הזה יתנהל. אנחנו נעשה הכל, גם בתור אופוזיציה. אנחנו לא נלך לשום מקום. נשאר בליכוד, נשאר באחדות . לא קל לראש עיר לנהל אותה ואני לא בטוח שהממשלה תשתף פעולה עם כל מה שקורה. אנחנו נעשה הכל מהאופוזיציה כדי שהעיר תתנהל כמו שצריך.
אני מאחל לאביחי הצלחה ואני רוצה להודות לקב"ה שכל מה שעושה הכל לטובה. וגם מה שנעשה היום זה לטובה. אני רוצה להודות למשפחתי
אני רוצה להודות לחבר יקר, שהלך איתי לאורך כל הדרך לידידי אריק פחימה. זה פעם ראשונה שאני אומר את זה, אך אינכם מבינים כמה הוא תרם לעיר והכל בצניעות וענווה.אני רוצה להודות לירון בוגנים, לאלי זעפרני, בוריס ויורם מלול.

יורם מלול נאם אף הוא ואמר כי הוא ממשיך, לא פורש ויהווה אופוזיציה לוחמת.