בכיינים, אין לי מילה מתאימה יותר לתאר את התנהגותו של יאיר גרבוז וחבריו אחרי שוועדת פרס ישראל לאומנות פלסטית החליטה לפעול על פי התקנון ולא להעניק לאף אחד מהמועמדים את פרס ישראל השנה.
גרבוז, היה אחד מהמועמדים והיה בטוח שהפרס מגיע לו וכל עניין הוועדה, החלטותיה ותקנותיה הן לצורך הפרוטוקול בלבד.
אתם מבינים שדפוס ההתנהגות של גרבוז וחבריו חוזר על עצמו בכל תחום. לא משנה מה החוק, הכלל, התקנה והתקנון, אם גרבוז וחבריו לא זוכים/מנצחים או יוצאים וכל תאוותם בידם, אזי 'הלך עליהם'.
התקנון בבחירת חתן או כלת פרס ישראל אומר במפורש, התקנון, כן. אם אין הסכמה פה אחד על המועמד, מחזירים את המנדט לשר החינוך, כן לשר החינוך שהיום הוא במקרה נפתלי בנט, והשר יכול לבחור בין שתי אפשרויות. הראשונה, לפזר את הוועדה ולהקים אחרת תחתיה או לבטל את אותה קטגוריה באותה שנה בה לא נבחר מועמד על דעת כל חברי הוועדה.
השר החליט לבטל השנה את הקטגוריה המסוימת הזאת ולא להעניק את פרס ישראל לאף אחד מן המועמדים.
נו, ואתם מתארים לכם מה קרה מיד לאחר ההחלטה של השר בנט?! לא הייתה תוכנית אקטואליה, דיון או מהדורת חדשות, שלא התייחסה להחלטה. אלא מה?! כמעט בכל התוכניות, המנחה או המראיין לא טרחו לומר את כל האמת. הם שוב עקמו וכופפו את הידיעה באופן שלמאזין הניטרלי זה נשמע כאילו ומדובר בוועדת פרס צפון קוריאה והנשיא הצפון קוריאני קים ג'וונג-און, או לחילופין נפתלי, הבית היהודי, בנט החליט באופן שרירותי ומכוון למנוע את הפרס מהוד רוממותו יאיר גרבוז.
די, מספיק עם המניפולציות הזולות להלך עלינו אימים בסיסמאות נבובות כמו: "מאימים על הדמוקרטיה" "אנשי החושך" וכדומה.
נתניהו, גם מסע בין אלף מילין מתחיל בצעד אחד בסין
אין חיבור טוב יותר מאשר בין סין וישראל
בנימין נתניהו שב מביקור חשוב בסין. הביקור הזה, על פי דיווחים של גורמים ניטרליים עשוי לחולל מהפכה לא קטנה בכל תחומי המסחר, הידע ומוצרים רבים במדינת ישראל.
הסינים, כמנהג עם וותיק וחכם, הרעיף על ראש הממשלה המון אהבה וכבוד מלכים, ולא היה צריך להיות יובל שטייניץ כדי לראות שהחיבה אמיתית לחלוטין.
בראש הרשימה צועד המשאב החשוב ביותר של מדינת ישראל, ההון האנושי. היכולות של הישראלים בכל הקשור ליזמות והייטק, אינם זקוקים להוכחה כלשהי. הצעירים, בליווי המנטורים ההולכים לפני המחנה, שוברים שיאים חדשות לבקרים ומעלים את קרנה של מדינת ישראל ואת המזומנים בחשבונם בבנק (לבריאות).
וכאן בארץ נותרו שוב מבקריו המתוסכלים עם אותה רשימת סיסמאות שעדיין לא עודכנה מאז החלה הרדיפה הפוליטית אחר בנימין נתניהו ורעייתו שרה.
אותם ספינים, אותם פרשנים, אותן פרשנויות ואותם שחקנים. והמשותף לכולם, התסכול. התסכול מכך שנתניהו מצליח שוב ושוב לפרוץ דרכים חדשות בנושאי הכלכלה, הביטחון, היצוא ושיתוף הפעולה עם ידידים וגם עם סתם בעלי אינטרסים דומים לאינטרסים של מדינת ישראל בג'ונגל הזה שנקרא "מזרח תיכון חדש" ו'האביב הערבי'.
אתמול כבר שקע נתניהו במי המדמנה של הפוליטיקה הקטנה ומלחמות האגו בתוך הקואליציה.
ובאשר לחקר האמת, בעד שייעשה כל מאמץ למצוא את המטבע, ורק שלא יחפשו אותו מתחת לפנס.
מלכת אנגליה מצטרפת ל'ממלכת' הטרור
קשה לשמוח לאידם של הבריטים לנוכח מעשה הטרור שהתרחש אצלם השבוע.
…אבל, בריטניה החברה בקהילה הבינלאומית 'משחקת' אותה שנים איך שבא לה. מצד אחד, עושה עסקים עם מדינות המשמשות חממות לאירגוני טרור איסלמיסטים ואחרים, מגנה את ישראל במסווה של 'צדק בינלאומי' ומאידך, עושה קולות של מלחמה בטרור ובקיצונים המאיימים לפגוע באזרחיה.
צחוק הגורל שטרוריסט או שניים, הצליחו לשתק את לונדון ואת הפרלמנט הבריטי, מעוז הדמוקרטי המערבי, באמצעות מכונית וסכין. לא מטוסים, לא טנקים ולא משחתות.
דומה שהעולם לא מוכן או לא רוצה להאמין ליהודים בישראל שהטרור נגדם מתבצע, בין היתר על ידי סכינים ומכוניות.
האנגלי הממוצע, אני מניח, מבין ויודע שמכונית נועדה לנסיעה וסכין לחתוך סלט. ולכן לפי תפיסתם, לא יתכן שמדינת ישראל סובלת מטרור רצחני באמצעות מכוניות וסכינים.
השבוע הם קיבלו שיעור על 'רטוב' מדם וכאב בתוככי הממלכה ובצל הפרלמנט.
נקווה, רק נקווה שההתפכחות בעולם תהיה מהירה יותר מאשר מהירותו של הטרור להגיע לכל מקום בעולם.
כשהגמדים מאיימים על גוליבר
אי אפשר שלא לצחוק בשקט מאיומי הסרק של חלק מנבחרי הציבור שלנו ללכת לבחירות, אם בשל סגירת רשות השידור/פתיחת התאגיד, הן בשל משבר עמונה ואפילו בגלל גרבוז והפרס שלא קיבל.
בלי לפגוע באופן אישי באיש זה או אחר, רציתי לשאול: נניח וכפיתם בחירות על נתניהו או שהוא הביא להקדמתן בגללכם, מי בדיוק מבין המתמודדים יכול להיבחר לראשות הממשלה?
כמה מתוך השרים/ח"כים יבחרו שוב לכנסת/לממשלה?
איזו מפלגה עם שורשים וקונסטרוקציה ומסורת שלטונית תיבחר ברוב גדול?
אף אחת מהמפלגות המאיימות ואף אחד מהאישיים העושים קולות מלחמה ושופוני. באמת שלא.
לכן, רצוי שכל נבחר ציבור יחזור לממדיו הטבעיים ויפסיק להסיט את הממשלה והעומד בראשה מהעבודה החשובה שמחכה להם/לנו תושבי מדינת ישראל, בכל התחומים. די תצאו מהסרט.
סיפורה של רשות השידור הוא סיפורו של האופי הישראלי. בהתחלה הוא מנפח את החזה, מאיים ולא מוכן להתפשר ואחרי שהוא מבין שכלו כל הקיצין והגזרה מתקיימת, הוא מתקפל, בוכה ומבקש רחמים.
לצערי הכן והאמיתי. עובדי רשות השידור הביאו על עצמם את הצרה הזאת. הכוחנות וההתנהלות הלא אחראית משך שנים שגבלה בהתנשאות, רברבנות של מנהליה וראשי הוועדים בנוסח 'אני ועוצם ידי…', דחפו את מקבלי ההחלטות בפוליטיקה למהלך הכואב והתמונות של עיתונאים ועובדי רשות השידור מתחננים על מקום עבודתם.
לא זו העת להתחשבנות, אבל רצוי להזכיר בימים אלה את ההיסטוריה הלא מחמיאה של מערכת יחסי העבודה שהיו ברשות השידור, דווקא כאשר באים לרחם עליהם.
כן, להציל את מה שנשאר ואת מי שנשאר, אבל בשפיות ותוך קבלת כללי המשחק החדשים.
אז בגלל מה ניסנקורן ישבית את המשק?!
מנושא לנושא באותו נושא.
הבחירות להסתדרות מזכירות לנו שהציניות היא מצרך מבוקש, גם ובעיקר כשאין לך מה למכור.
הקומבינות בצמרת ההסתדרות בתל אביב החליפו את המאמץ והשליחות שהיו פעם.
הפוך מהראשים, כאן בשטח פועלים נציגי ההסתדרות ביושר ובאמונה כל שנה, כל השנים לטובת העובד חסר הישע.
נחזור לראש. כיצד יכול להשתמש ניסנקורן בשתי סיבות הפוכות כדי לאיים ולהשבית את המשק?!
האיש מאיים להשבית את המשק אם יסגרו את רשות השידור ובאותה נשימה מאיים להשבית את המשק אם התאגיד לא יפתח.
התשובה פשוטה. זה מה שקורה שבראש ההסתדרות עומד יו"ר שהוא גם, ובעיקר עו"ד.
