ברחוב הישראלי מצדדים במהפכה של כיכר תחריר במיוחד שאצלנו מחירי הדלק מתייקרים בעוד כמה עשרות אגורות, כמובן שהישראלים לא מעוניינים לערוף את ראשו של הראיס בכל זאת נשמר השקט בגבול הדרומי במשך 30 שנה, ואין ספק שישראל לא מעוניינת לפגוש בצידו השני של הגבול את זקנם של האחים המוסלמים, יתרה מכך ישראל הרשמית דווקא עמדה לצידו של הנשיא מובראק ושיבחה את פועלו ולא הפנתה לו עורף כמו "הדוד מאמריקה".
הבעת ההזדהות לשלטון מובראק אינה ממניעים של חיבה יתרה ממש לא. ישראל הלא רשמית מתנערת ממהפכות דמוקרטיות בארצות ערביות אף על פי שממשלת ישראל מזדהה עם המפגינים ועם רצונם לדמוקרטיה מערבית.
אך בדלתיים סגורות ישראל מפחדת משינויים דמוקרטים באזור מהסיבה הפשוטה והעיקרית שהדוד האמריקאי יוותר על בן בריתו ישראל ואנחנו כבר לא נהייה הבן המועדף במזרח התיכון במיוחד מצרים שצבאה ממומן ע"י האמריקאים
ישראל מפחדת לאבד את הלגיטימציה של "שפיות" באזור ולכן עדיף שמדינות ערב יישארו עם שלטונן העריצי.
שלא כמו במצרים שהראיס כבר בשארם א-שייח ושלטון מובראק כבר היסטוריה, ההפגנות באיראן לא מערערות את יציבות השלטון להפך אנו רואים שהמשטר באיראן חזק והיחס אל המפגינים שם בהתאם.
עם זאת מדינת ישראל צריכה להיות עם עיניים פקוחות לנעשה בממלכת פרס מפני שהתרחיש להתחממות בגבול הצפון לרבות האיומים של חיזבאללה על מותו של מורנייה עלולים להתממש
מכיוון שהשלטון האיראני יעשה הכל בכדי שתשומת הלב של העולם על איראן תוסת בעקבות ההפגנות שתופסות תאוצה.
