מאז ומתמיד, בעצם עד הבחירות הלפני אחרונות, היה הבדל מהותי בין מערכות הבחירות בקרב תושבי מועצה אזורית הגליל העליון לבין מה שאנחנו מכירים כאן אצלנו בקריית שמונה.
אצלנו, כמספר בעלי זכות ההצבעה, כך מספרם של המנהיגים. המודעות והמעורבות בקריית שמונה, היו מאז ומתמיד ברמות גבוהות וחמות.
המחוקק הישראלי נאלץ בשנות השבעים להביא לעולם את הבחירה הישירה לרשויות המקומיות בגלל מסכת ההדחות והדחות-הנגד שהיו בקריית שמונה.
לעומתנו, חבורת ההנהגה בקיבוצים הייתה מאז ומתמיד מאופקת בבואה להמליך עליה מלך חדש. בדרך כלל, אנשי אמונו של הציבור הרחב סמכו על שליחיהם שיידעו להעמיד את הנבחרת הטובה ביותר ולבחור את הראש שיוביל.
היום מנשבות רוחות חדשות גם אצלם. הפעם, הפשילו החברים והחברות שרוולים וקפצו למים הקרים של חודש דצמבר לשלות את האחד והיחיד שינהיג אותם.
האמת? ממבט ראשוני המועמד גיורא זלץ לא נראה כדמות מאיימת, והוא מילא יותר את משבצת ה'בן המוצלח השב הביתה', לא יותר.
מועמדים אחרים נתפסו פייבוריטים יותר.
במהלך הבחירות, וככל שהמועמדים נחשפו וחשפו את עצמם, התמונה השתנתה. היות ודאגנו כאן ב"חדשות הגליל" לא להתערב בבחירות אצל השכנים מטעמים של כיבוד פרטיותם של תושבי הקיבוצים לבחור את מועמדם, ולכן, לא נתנו ביטוי, מעבר לידיעות חדשותיות לאשר נעשה שם.
גיורא זלץ, רשם את המהפך הראשון כאשר אחת מחמשת המועמדים, אורית דינסמן-דגני, הסירה את מועמדותה והעבירה את תמיכתה לגיורא. מהלך מעין זה בו מועמד מצביע על מועמד אחר ואומר 'הוא הטוב מכולנו', יש לו משמעות אלקטוראלית ופסיכולוגית מדבקת.
מהלך שני שחיזק והמריץ את התנופה הייתה התמיכה בכתב והחתומה של 'בכירי הבנים והבנות' במועמדותו.
אחד הבולטים היה ללא ספק האלוף במיל' עמירם לוין הנתפס כאדם ישר-דרך וחף מפוזות. החשיפה לה זכה במסגרת תוכנית 'עובדה' על אסון צאלים ששודרה ממש במקביל למערכת הבחירות, תרמה לרמת האמינות והיושרה שלו. וכל זה 'עבד' לטובתו של זלץ.
…השבוע, אחרי שגיורא שאף (מעט) מאוויר הפסגות והחמצן הטהור שבא עם נצחונו, נפגשנו בשעת ערב מוקדמת בלשכתו לשיחה.
גיורא חף מגינוניי טקס מיותרים, התגלה כאיש נעים הליכות, אינו מזייף בהקשבה ועונה לעניין ולא בקלישאות ובסיסמאות נבובות.
גיורא זלץ, נולד בלהבות הבשן, נשוי לרחלה, בת שמיר ואבא לארבעה ילדים. שירת יותר מהמקובל בצבא, ובעקבות מלחמת לבנון הראשונה מלחמת שלום הגליל, הוא נקרא לדגל והתייצב לשירות של מספר שנים נוספות.
ב-25 השנים האחרונות ניהל חברות עסקיות (להבות, שמיר, איל, גניגר) כאשר בין לבין היה שלוש שנים בארה"ב כשליח מרכזי של התנועה הקיבוצית.
גיורא הוא מבוגרי 'עינות הירדן' שבקיבוץ עמיר, הקים וניהל את עמותת הידידים של בית הספר התיכון עינות ירדן בעמיר. במהלך השנים כיהן במשך חמש שנים כיו"ר קבוצת הכדורסל של גליל עליון.
– מתי גמלה בליבך ההחלטה להתמודדות על ראשות המועצה?
גיורא: "ההתלבטות לגבי עשייה ציבורית קיימת בתוכי כבר שנים רבות. את ההחלטה להתמודד על ראשות המועצה שלנו קיבלתי לפני כשנה. ראיתי את ההזדמנות שיש באזור בעקבות השינויים סביבנו ורציתי להיות שותף שמסוגל להשפיע על כיווני השינוי. אני מאמין שהדבר שמכוון את הסירה, הוא המפרש ולא הרוח".
גיורא, בחושיו הבין שנפתח חלון הזדמנויות להתמודד על ראשות המועצה, עוד טרם הודעתו של ולנסי על פרישה בחודש אוגוסט האחרון. גיורא, אדם רציונאלי ומחושב, החל כבר אז בהכנות המעשיות לקראת ההתמודדות, ויש להניח שבכל מקרה הוא היה מתמודד.
גיורא ג'נטלמן אמיתי, וכבר בפתיחת השיחה הוא מחמיא, ללא סייגים ו'אַבלים' לקודמו בתפקיד אהרון ולנסי.
– היום, אחרי מספר שבועות בתפקיד, מה אתה יכול לספר על 'הירושה' שהשאיר קודמך בתפקיד, אהרון ולנסי?
גיורא: "המועצה שלנו מנוהלת ומתנהלת מצוין, הצוות נפלא והמצב הכספי יציב. עכשיו יש חלומות שצריך להגשים".
העובדה שגיורא מתיישר עם הרף הגבוה של ההישגים שהשאיר ולנסי, מקשה לכאורה על הישגיו העתידיים, אבל לא איש כגיורא ינמיך מישהו כדי שהוא יבלוט. הוא בא להצליח.
– אני מניח שהחלטתך להתמודד הייתה פלטפורמה לחזון ולחלומות שרצית להגשים באמצעות התפקיד. ספר על שלושה חלומות.
גיורא: "ראשון במעלה הוא החינוך. אני סבור שצריך לפעול להתאים את התוכנה והחומרה של מערכת החינוך לזמן הזה ולצרכים של העולם המודרני. אנחנו צריכים חינוך מקצועי, רב גילי, מגוון רחב של אפשרויות לימוד, חינוך למצוינות. בין היתר צריכים לאפשר לתלמידים שלנו להשלים תואר ראשון כבר במהלך התיכון, צריכים לקדם מסגרות לחינוך מיוחד. אני רוצה שנהיה מקום שאנשים בוחרים לגור בו בגלל החינוך.
הדבר האחרון והמרכזי הוא שאני מאמין שצריכה להיות מועצה גדולה. אני רוצה להגיע למועצה של 25 – 30 אלף תושבים, באמצעות עידוד גידול טבעי וגם באמצעות אימוץ של רשויות שכנות. האזור שלנו קטן מלהכיל כל כך הרבה רשויות".
גיורא מאמין שהפוטנציאל להצלחה נמצא סביב מה שמכונה 'מעגל החיים'. ילדים, צעירים ומבוגרים. לשם הוא מכוון ובטוח, כבן להבות הבשן, בוגר מערכת החינוך בגליל, (יסודי בקיבוצו ותיכון בעינות הירדן), איש העולם הגדול החתום על הצלחות כלכליות, ישיג את המטרה. הוא מלא ביטחון.
– אתה נכנס לתפקיד בתקופה מיוחדת. חילופי דורות בקיבוצים, מהפכת ההרחבות ושיבת הבנים הביתה לאחר משבר הנטישה הגדול. היכן אתה מציב את כל אחד משלושת הנושאים הללו בסדר היום שלך?
גיורא: "התשובה לשאלה הקודמת נוגעת בזה. כשהאנשים הצעירים, הבנים שלנו, יגידו "הטובים לגליל" סימן שהצלחנו. ניהול נכון צריך לדעת להתמודד עם מספר נושאים במקביל, להפריד בין עיקר וטפל ולדעת להעסיק צוות טוב שעובד טוב יחד. לא בכל דבר צריך סדר עדיפות. אפשר וצריך להצליח לעבוד על הנושאים השונים יחד, כי בסופו של דבר הם ניזונים אחד מהשני והכל קשור בהכל".
גיורא, עד לפני מספר קדנציות, מערכת הבחירות לתפקיד ראש המועצה הייתה שונה בתכלית בקיבוצים. הבחירות האחרונות היו מאוד-מאוד דומות לכל מערכת בחירות בעיר. כיצד השתלבת/ם, אתה וחבריך בהוויה החדשה הזאת?
גיורא: "אני לא רוצה להעיד על עצמי, אבל מי שעקב אחרי הקמפיין שלי, הצוות שעבד איתי ואחרי מעגלי התומכים השונים. ראה שכנראה השתלבנו בסדר. כמובן שמבחן התוצאה מעיד על כך יותר מכל אמירה או מחשבה".
אחד הנושאים החמים זה ארבעה עשורים, היא מערכת היחסים בין תושבי קריית שמונה ובין תושבי הקיבוצים. היחסים ידעו עליות ומורדות, וזכורות תקופות קשות כאשר המתח גלש להתבטאויות חריפות אלה כלפי אלה.
אחת המשימות העליונות של המנהיגות האזורית, היא יצירת אווירה של אמון בין התושבים, ומשם יש להניח השמיים יהיו הגבול.
גיורא מודע לגודל התפקיד ומדבר על שכניו במושגים מכבדים ומתחשבים, בגובה העיניים.
גיורא מתכוון להמשיך מהנקודה אליה הביא קודמו בתפקיד, אהרון ולנסי את מערכת היחסים ולהמשיך למרחבים של שותפות אמת עם אחריות משותפת הן להצלחות והן לכישלונות.
– כיצד אתה רואה את מערכת היחסים של הקיבוצים וקריית שמונה בשנים הקרובות? כיצד אתה מתכוון להתייחס לתביעות מצד קבוצות שונות בעיר להרחבת תחומי השיפוט של קריית שמונה?
גיורא: "שיתוף פעולה אזורי הוא צורך אמיתי, לא אסטרטגיה ולא מהלך פוליטי. יש כאן צורך במנהיגות שיודעת לסמן מטרות לטווח הארוך, מנהיגות שלא חוששת לומר ולעשות מה שדרוש על מנת להגיע לשם. מנהיגות שמוכנה לוותר על אגו אישי ולוותר על חלק מהרצונות והאינטרסים האישיים מול צרכי האזור. אני במקום הזה. אני מאמין ומקווה שגם האחרים יצטרפו אלי", אומר גיורא.
– כיצד היית מקבל רעיון שיתוף הפעולה בין המערכות השונות בקיבוצים ובקריית שמונה כמו: מערכת החינוך על גווניה השונים או המערכת התעסוקתית?
גיורא: "באופן מאד חיובי, אנחנו עוסקים בזה ביחד עם ראש העיר והצוות שלו".
גיורא רואה את שיתופי הפעולה בין תושבי האזור כדבר מובן מאליו. המרחבים האנושיים בעיניו, הם כמעט אין סופיים, ובטח כאשר מדובר בכפר גלובלי בו אנחנו מתנהלים.
– האם יש תקווה שבתקופתך תהיה תפנית ופריצת דרך במערכת היחסים? ואם כן, מה היית מוכן 'לתרום' לכך?
גיורא: "אני לא יודע מה המשמעות של פריצת דרך. אני יודע שיהיה שיתוף פעולה בתחומים רבים בין אנשים מכל האזור ללא קשר למקום הלידה או מקום המגורים. מדברים על גלובליזציה עולמית אז מי אנחנו הקטנים שנשבור את זה? באופן אישי אני לא רואה בזה תרומה אלא השקעה בעתיד ילדינו".
אוכלוסיה התובעת את המגיע לה, היא אוכלוסיה בעלת גב כלכלי חזק ומגיעה לכל מפגש ללא רגשי נחיתות וללא עיניים מושפלות ונפש מצולקת מחוויות העבר.
ראש רשות יכול, בעצם חייב להצליח כאשר המערכות הכלכליות הנלוות איתנות ומייצרות מקומות עבודה ומזומנים לקופת הרשות.
– אחת החוזקות שלכם היא המערכת הכלכלית המאגדת את קיבוצי המועצה במסגרת החברה הכלכלית. כאיש כלכלה מובהק, כיצד לדעתך, צריך להיערך לקראת הבאות (גזירות כלכליות) ותוצאות הבחירות?
גיורא: "אנחנו צריכים להגיע לעצמאות כלכלית של האזור. לדעת לפתח עוגנים כלכליים עתידיים בתחומים השונים, לייצר שותפויות עם רשויות שכנות, עם בתי הספר והאקדמיה: מכללת תל חי, הפקולטה לרפואה, מיג"ל. כשנהיה חזקים המדינה, המשקיעים והתורמים יחפשו אותנו".
– מה תחשב בעיניך להצלחה בתום הקדנציה הראשונה, הן בנושאים הפנים-קיבוציים והן בהקשר של קריית שמונה?
גיורא: "שעל כל המכוניות של תושבי הגליל יהיה סטיקר "הטובים לגליל"".
לסיום. מה היית רוצה לאחל לתושבי הקיבוציים ולתושבי קריית שמונה.
גיורא זלץ ראש המועצה הנבחר של מועצה אזורית הגליל העליון: "שנים של בריאות ושל חברות טובה. שנדע להקשיב, לכבד ולחייך אחד אל השני".
