באחת הסצנות הראשונות בסרטו החדש של הארי פולמן "כנס העתידנים" נכנסת השחקנית ההוליוודית רובין רייט לאולפני חברת ההפקות הגדולה שהפיקו את סרטיה: על הקיר תלויה תמונתה מהסרט ״הנסיכה הקסומה״, היא מתבוננת בתמונה: יופייה בה רענן קורן ופורה. מבטה עצוב ומרוחק, כמעט 20 שנה חלפו מאז הונצח הרגע בו צולמה. המבט אותו מבט, הבלונד אותו הבלונד, אבל בפניה ניכרת בהלה, וכשהיא נכנסת לפגישה עם המפיק האכזרי מתברר עד כמה הבהלה שלה מוצדקת. רגע לפני "הקמילה הסופית" הוא מבקש לדגום את נעוריה לנצח, לקחת את הבאות פניה קולה "כולה" ולעשות בא כרצונו, לשעתק אותה כמו התמונות של מרילין מונרו באין סוף עותקים, לסחוט אותה לאלפי רסיסים של דמותה. מהנקודה הזאת עוברת רייט מסע בין עולמות, ממדים ורבדים, דרך צילום קולנוע לאנימציה, מסעה מדכדך וכבד בין שאלות על הרס התרבות, בעלי הון שתלטניים, ניכור, בדידות, תרבות ההמונים ועוד ועוד.
זה לא היה הנושא הנשי שעמד במרכז הסרט, ואני לא מבקרת קולנוע. אבל משהו מהמסע של רובין דבק בי, וגרם לי לחשוב על המסע הנשי של כל אחת מאיתנו ולא רק בהיבט של שחיקת היופי והשלכותיו.
לכאורה אנחנו חיים בחברה מתקדמת ששואפת להיות שוויונית, אבל בכל זאת גופן של נשים קופץ ממסכים כשהוא מוצג כאובייקט בלבד, אין דרך להגדיר נערות ערומות באתרי אינטרנט מובילים ולגיטימיים, מלבד אובייקט המשמש לרווחים כספיים. ואנחנו בלי להרגיש או לשלוט בזה נשאבות למעגל: נלחמות במשקל גם אם מבנה הגוף שלנו אמור להיות מדושן יותר. ממהרות למכוני הסרת שיער וכל פעם מורידות עוד קצת מקו הביקיני, הרי אנחנו חייבות לעמוד בדרישה להיות מושלמות, מבלי להקדיש מחשבה למה זאת בכלל שלמות והאם המחיר לא קצת כואב מדי. השגרה והיום יום-יום האינטנסיבי לא משאירים הרבה זמן למחשבה ולתשומת לב לפרטים הקטנים.
השבוע לרגל חודש המודעות לסרטן השד התפרסמו ב"ידיעות אחרונות" נתונים על מימדי סרטן השד בישראל, שמדורגת במקום הרביעי והגבוהה מבין מדינות הOECD מבחינת שכיחות המחלה. מיד אחרי הנתון המבאס מתגאים בכתבה שלמרות המיקום הגבוה שיעור התמותה מהמחלה בישראל נמוך.
למה שיעור החולות בישראל גבוה? לא הצלחתי להבין וודאי יסופקו תשובות בהמשך החודש.
במקביל לכתבה שפורסמה עלה סרט רשת מעניין באינטרנט, אותו תוכלו למצוא ב you tube תחת הכותרת "דברים שרופאים לא מספרים לאישה"- בסרט שמפרסם ארגון בשם "הגיון טבעי" מתראיינים אנשים שמוצגים כרופאים ומספרים שגלולות נגד הריון עלולות להיות מסוכנות ואפילו טוענים שהן מעלות את הסיכון לחלות בסרטן השד. המרואיינים בסרט מתקוממים על כך שרופאים נותנים גלולות לנערות צעירות בשביל טיפול במגוון בעיות החל מפצעי בגרות, חוסר איזון הורמונאלי הסדרת מחזור ועוד במקום לטפל פרטנית בסימפטומים לא מתמודדים איתם ורושמים גלולות. הסרט אמנם ערוך באופן מגמתי וניכר שחלק מהמרואיינים קוצצו ונערכו באופן ששירת את היוצרים, אבל בין הטלאים ממנו עשוי הסרט, נכנס גם קטע קצר מכתבה של נועם עמית ב"אולפן שישי" שנערכה לפני מספר שנים, ואני זיכיתי להיות התחקירנית שלה. בכתבה עסקנו בתמותת נשים מכרישיות יתר כתוצאה משימוש בגלולות. ראיינו הורים לבנות שנפטרו מתסחיפים ובנות שעברו אירועים מפחידים כתוצאה מהשימוש וחייהם ניצלו. החוויה שלי משימוש בגלולות נגד הריון הייתה איומה, המשחק בהורמונים גרם לי לדכאון שפסק ברגע שחדלתי מליטול אותן. אני חלילה לא יוצאת בקריאה נגד השימוש בגלולות אני יודעת שעבור הרבה מהנשים והנערות מדובר בדבר גדול ואין ספק שהייתה זאת המצאה מהפכנית. אבל אולי לקראת חודש המודעות לסרטן השד כדי שכל אחת תיקח את המילה הגדולה הזאת מודעות ותבחן בכנות איפה היא מרגישה את זה בגוף שלה, איפה היא יכולה לעשות לעצמה טוב יותר ומה זה אומר לה.
ובחזרה לרובין רייט "בכנס העתידנים", אחרי שהכוכבת הזוהרת הלבינה "במציאות" ונשארה צעירה לנצח בסרטים, היא פוגשת את האיש שהפעיל אותה במשך 20 שנה. הוא מספר לה עד כמה ההשתנות וההתבגרות שלה חסרו לו וכמה הוא חיפש אותה כדי לראות ולהבין כיצד היא בגרה, כמה יפה והכרחית הבשלות של אישה, כמה יופי נמצא בשנים שהיא צוברת.
כן זה לא היופי שנמכר להמונים, הוא לא מפלסטיק, זה יופי אמיתי שטמון בטבע של כל אישה בשר ודם.
