השבוע התקיימה הפגנה נגד סגירת חדר המיון הקדמי וצמצום הפעילות בתחליף, מוקד חירום.
הקולות שנשמעו לפני ההפגנה בישרו מהפך בגישה המסורתית של התושבים למחות נגד עוולות הנעשות כלפי התושבים במתן שירותים. התקווה הייתה גדולה שהפעם הרחבה ברסקו תתמלא בהמוני בני אדם אשר מבקשים לקבל טיפול רפואי במקרה חירום, במקרה שמדובר בחיים או במוות.
הנושא הזה שונה מכל נושא אחר, אפילו נושאים שבימים כתיקונם מופיעים גבוה גבוה בראש סדר היום הציבורי כמו: חינוך פרנסה ודיור. הפעם מדובר בחייו של כל אחד ואחת מאיתנו.
מי מאיתנו יכול להיות מפני התקף לב פתאומי בשתיים לפנות בוקר? למי מאיתנו יש ביטוח מבורא עולם שלא יקבל אירוע מוחי בארבע לפנות בוקר? איזה בן אנוש ניחן בידיעה מה ילד יום בדרכים המסוכנות? ומי יתקע לידינו שהמצב הביטחוני לא יתהפך באחת כפי שהיה כאן במשך שלושה עשורים? אין אדם כזה עליי אדמות.
סמוך לשעה חמש אחר הצהרים החלו להגיע מבוגרים, נשים, נוער וילדים אל צומת רסקו. שלטים עם סיסמאות כמו: 'ביבי מתים עליך בצפון', 'חלית? נפצעת? בעיה שלך' ועוד. אלה שהגיעו שידרו אכפתיות ועל אף שמדובר היה בהפגנה, הייתה בהם מידת העליצות והשמחה. 
המפגינים חצו את הצומת באופן שיצר פקקון תנועה קטן צעקו ושרקו וחוזר חלילה. אפשר היה לזהות בין המפגינים את בוגרי הפגנות המחאה והמאהל משנת 2011 כמו יעל סילבר וחבריה ששרדו את תלאות הזמן. בלטו בנוכחותם בני נוער רבים מקריית שמונה ומיישובי האזור, בוגרות מחאת האימהות כמו סיגל ארביל הבלתי נלאית וחדורת האמונה.
במרכז נראו נפגעי חדר המיון לדורותיהם כמו צ'רלי חדד שסיפר בהתרגשות על התקף הלב שעבר לפני ארבע שנים וניצל בזכות הטיפול המהיר והמידי שקיבל בחדר המיון שהיה פתוח אז, שולה ושמעון קמרי שרק לאחרונה שברה את ידיה ועקב כך שלא אובחנה וטופלה במקום, השבר חובר שלא כהלכה ואחרי סבל וכאבים היא שבה לטיפול חוזר. סיפורי הצלה וניסים סופרו על ידי תושבים כמו הלידה שהחלה במכונית והסתיימה בנס בעקבות מפגש עם פרמדיק של מד"א ועוד.
ראש העיר הרב ניסים מלכה אמר: "מדובר במאבק אזורי של כולנו. מאבק על מתן שירותי בריאות לכל התושבים. מדובר בכ-50 אלף תושבים מכל אצבע הגליל ורמת הגולן ובהם מטיילים, נופשים וחיילי צה"ל. האחריות להמשך הפעלת חדר המיון היא של ממשלת ישראל ועליה לספק מענה הולם לתושבי הצפון. ההפגנה הזו מגיעה אחרי מאבק ארוך של יותר משנה. מאבק אותו ניהלנו מול שרי הממשלה הקודמת וגם מול הממשלה הנוכחית. בנושא חדר המיון כולנו מאוחדים. אין ימין ואין שמאל. אין אופוזיציה ואין קואליציה. נפעל כולנו יחד עד להשגת המטרה. אני לא מתכוון לוותר עד אשר תושבי קריית שמונה ואצבע הגליל יקבלו את כל מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד. אם לא נקבל תשובה ברורה לבקשתנו נעלה מדרגה והמאבק יגיע עד לירושלים".
זו הפעם הראשונה, למיטב זכרוני בו השתתפו בהפגנה בגופם ראשי רשויות מן האזור. חברי מועצה, כמעט בהרכב מלא, מ"מ ראש מועצת מטולה אבי נדיב ופעילים חברתיים השתתפו בהפגנה והפגינו אחידות מטרה, כך זה נראה.
מישל בן שימול ממארגני ההפגנה, בעודו ניצב על ספסל קרא לממשלת ישראל לקחת את עצמה בידיים ולפתוח את המוקד לאלתר. מישל איים שאם המוקד לא יפתח עד פתיחת שנת הלימודים הוא יקרא להשבתת העיר על כל מערכותיה.
בסך הכל ההפגנה הייתה במצב רוח עליז ואפילו קרני השמש המותשים מיום עבודה ארוך חשו לא בנוח לנוכח ההיענות הדלילה בהפגנה. הפגנה שאמורה הייתה להיות קו פרשת המים במאבק הצודק והנכון לפתיחת המוקד העירוני.
מיד לאחר הנאומים, הסתיימה ההפגנה בשירת התקווה, אולם במשך דקות ארוכות עלו דוברים מקרב הקהל ושטחו את 'חוויותיהם' האישיות וסיפורי ההצלה שחוו בזכות פעילותו של חדר המיון הקדמי טרם שנסגר.
