היינו בטוחים שהקורונה תביא לנו כמה תובנות לחיים, ותגרום לנו לחשוב, לראות ולנהוג אחרת. אחרי כל התובנות שדקלמנו בגל הראשון, בא הגל השני ושטף אותן. חשבנו שמעכשיו הסולידריות תחגוג, הקצוות ייעלמו ונתנהג סוף סוף כמו שאנחנו מייחלים לעצמנו. אז חשבנו.
מנהיגנו קובעים חוקים (מי אמר סגר?) ומפרים אותם בעצמם, הציבור מתעלם מההיסטוריה ומההנחיות של המשרד לבריאות הנשמה שנקרא "פרקי אבות". במקום זה אנחנו אנשים לוקחים את החוק לידיים, או שמנפנפים את הידיים על החוק ודורסים ברגל גסה את האִמרה "דינא דמלכותא דינא" (שתרגומו מהשפה הארמית הוא: "דין המלכות – דין הוא")
לצערנו, אנחנו רואים שהערים האדומות שנותרו הן חרדיות. בתוכן יש המון תתי מגזרים, עדות, חסידויות, שיטות ועדרים. כמה עם ישראל זקוק למנהיג אחד חכם ונבון, עם לב ונשמה, שיכול לאחד תחת מטרייה אחת את כולנו. דתיים, חילוניים, חרדים, ספרדים, אשכנזים, קיבוצניקים ועירוניים. ואם לא את כולנו אז לפחות את חלקנו, אלה שדומים וקרובים אחד לרעהו. כזה היה הרב עובדיה יוסף זצ"ל, איחד את כל עדות המזרח תחת מטרייה הלכתית ורוחנית אחת. וכן, היו כאלה שהתנגדו לשיטתו ההלכתית ("להחזיר עטרה ליושנה – הכוונה לפסוק עפ"י שולחן ערוך), אך מעטים מאוד הצליחו לא להעריך אותו, את גדולתו ואת דעתו. ולמה? הרבה סיבות, אחת מהן הייתה שהוא היה אומנם פוסק, גדול דור, רב ראשי, מנהיג רוחני של מפלגה גדולה, אך עם כל זה היה מחובר לעולם הזה, לשטח, לאנשים והכי חשוב, למציאות.
מחובר לשמיים ולארץ
לפני 14 שנים בדיוק (אחרי סוכות) טיילתי בירושלים ופגשתי במקרה את אלי ישי, שר הפנים דאז, ושאלתי אם אפשר להגיע לרב עובדיה. אמר לי תבוא מחר להתפלל שחרית ותקבל מהרב ברכה. אחרי התפילה אלי ישי ניגש אליי ואמר לי "חכה פה, עוד מעט תכנס לרב". חיכיתי מעל שעה ושאלתי את העוזר שלו "האם יש מישהו אצל הרב?, אז הוא אמר שמידי בוקר הוא מקבל עדכון על הנעשה במדינה מאלי ישי, מקבל החלטות ומנחה את השרים כיצד לנהוג. גדול הדור, שכל יומו היה רק לימוד תורה, היה מתפנה כדי לשאול, להבין, להתעדכן ולהנחות כיצד לנהוג בממשלה. בסוף, אם שאלתם, נכנסתי, ב"ה קיבלתי ברכה (וסטירה מלטפת קטנה). כזה היה הרב עובדיה, שקוע כל כולו בלימוד ופסיקת הלכה מצד אחד, אך משמש כמנהיג אמיתי לבני עמו.
להתייעץ עם תלמיד חכם
ידוע שתלמידי חכמים (הכוונה לא למקובלים, אלא לאנשים שמוסרים את כל כולם ללימוד התורה ובקיאים בקשת רחבה מאוד של נושאים) הם מקור מעולה לעצה טובה ופתרון בעיות. הראייה המרחבית, המוח המחודד, ההיסטוריה ו"ישוב הדעת" מקנים להם יכולת שאין לכל אחד. כזה גם היה הרב עובדיה, שרבים היו מגיעים אליו ליעוץ והכוונה. אפילו אנשים בכירים מאוד היו מביאים לפניו נתונים על נושאים שאינו מומחה בהם ומעוניינים לשמוע את דעותיו. כך למשל פורסם בעבר שבכירי מערכת הביטחון עלו באוגוסט 2012 לביתו של הרב עובדיה יוסף והתייעצו איתו לגבי תקיפה אפשרית באיראן.
צבי חקק, מזכירו האישי של הרב עובדיה, מספר כי נכח בפגישות שקיימו בכירי מערכת הביטחון עם הרב, זאת למרות ש"לפי הרקורד זה לא אמור להיות". לדבריו: "כשישראל רצתה לצאת לתקיפה בכור הגרעיני באיראן, באו וישבו אצל הרב, שמו בפניו את כל ההתלבטויות שיש להם, באו לשמוע את דעתו, זאת הייתה פגישה מאוד מאוד ארוכה, ואני חושב שדעתו, מה שהוא קבע, זה מה שנהיה. הם לא תקפו".
יעקב עמידרור, ראש המל"ל דאז, אמר כי מדובר לא רק במנהיג שיש לו השפעה פוליטית, אלא גם באיש חכם מאוד". וכך קרה גם בשחרור של גלעד שליט ובעוד המון החלטות שהגיעו לפתחו ע"י רבין, פרס, שרון, אולמרט ונתניהו. הם ידעו שלימוד התורה, המוח המחודד והראייה המרחבית יכולים לסייע גם להם.
הרב עובדיה היה אמור לחגוג, השנה, יומיים אחרי כיפור את יום הולדתו ה-100. לצערנו, הוא כבר איננו, וכעת אנחנו קרועים בין קבוצות, קהילות והשקפות עם שטח שיפוט מאוד מצומצם, אך משפיע כמעט על כל שטח המדינה. 7 שנים אחרי פטירתו אנו מבינים את ההספדים שנאמרו בהלווייתו "עדר ללא רועה". בפרשת השבוע אנחנו רואים איך נוח, איש אחד, צדיק ותמים הצליח להציל את בעולם מכליה. מנהיגות, סבלנות, התעלמות ממלעיזים וירידה לפרטים הקטנים היא ההצלחה של מנהיג ומוביל. נתפלל שאחרי שהווירוס הקטן הזה יעלם מאיתנו, נמצא מנהיג גדול. לפחות כמו הרב עובדיה זצ"ל.