דוד הגיע לקריית שמונה בשנת 1974 והחל את דרכו כמורה במרכז הנוער. בשנת 1977 נבחר לנהל את מרכז ילדינו מתנ"ס 'תקוותנו' על שמה של עליזה בגין. דוד נבון ניהל את 'תקוותנו' עד יומו האחרון.
בשנת 1978 נישא לשוש כהן, ויחד הקימו בית לתפארת "כולם חשבו שדוד בן קריית שמונה ואני זאת שהגעתי לכאן", אמרה השבוע שוש בתארה את עומק מעורבותו בחיי הקהילה.
דוד עמד בראש המתנ"ס ששרד תקופות קשות ונראה שבזכות נשמתו הגדולה וליבו הרחב ידע 'להמציא' את המקום מחדש. לצד הפעילות השוטפת של המתנ"ס בהפעלת חוגים מגוונים, דוד יזם פעולות שבסיסן היה חסד ואהבת האדם: 'תקוותנו' היה ביתם של העולים החדשים שהגיעו לעיר במהלך השנים. ראשונים היו עולי ברית המועצות לשעבר. דוד קיבל אותם בזרועות פתוחות וכמי שהגיעו לישראל עם תרבות עשירה במוזיקה ותיאטרון, הוא היקצה להם את האולם בה פעלו במגוון תחביביהם במוזיקה והתיאטרון. הצגות, קונצרטים היו עניין שבשגרה, זה לצד הטיולים ברחבי הארץ.
העולים מאתיופה (כן, פעם היו עולים מאתיופיה בקריית שמונה) הוא אימץ כילדיו ואחיו והפעיל אולפנים בלימוד השפה וחוגי יצירה שונים.
כאשר הגיעו לקריית שמונה לפני מספר שנים 'בני המנשה', דוד נבון היה כבר מתורגל ומנוסה כדי לגשת ולתת להם הכל בצורה המיטבית. דוד נבון לקח את 'בני המנשה' תחת חסותו, לצד נוספים. בני הקהילה אהבו אותו כמו גם כל מי שבא איתו במגע.
דוד נבון ייסד את חידון התנ"ך לילדי בתי הספר בעיר והמשך שנים החידון היה שיאו של תהליך לימוד של עשרות תלמידים ותלמידות. במהלך מספר חודשים הגיעו התלמידים, אחרי שעות הלימוד ל'תקוותינו' ושקדו על פרקים נבחרים שעליהם נבחנו בחידון. חידון התנ"ך הוא פרויקט חשוב שצריך להמשיכו ולקרוא אותו על שמו "חידון התנ"ך העירוני לנוער על שם דוד נבון".
מתנ"ס 'תקוותינו' היה למעשה 'מתנ"ס בוטיק' דווקא לאלה שלא מהעשירונים הגבוהים. 'עמך', כפי שנהוג לכנות אנשים נפלאים אלה.
דוד הקים את להקת הילדים 'פרחי תקוותינו' שבזמנו הייתה הלהקה הייצוגית של העיר.
ניהל את קבוצת ה-כדור עף 'אליצור', שאיתה גם יצאו לטורנירים בעולם.
עוד מהפעילויות שדוד נבון הוביל בשקידה ובהתמדה במהלך השנים: פרויקט 'בר מצווה' לחסרי אמצעים. אחרי תהליך לימוד, זכו בני המצווה בתפילין, טלית ונסיעה לירושלים ועלייה לכותל המערבי.
דוד הקים גם מעונות יום מוצלחים שאת ערכיו הטביע בהן, והכל מאהבת האדם ואכפתיות אין כץ לעזור ולסייע בכל.
אם מביטים לאחור אי אפשר שלא להגיע למסקנה שכל הפעילויות והפרויקטים הללו לא היו יכולים לבוא לעולם, לולא אישיותו המיוחדת של דוד נבון. הענקה, נתינה, אפתיות, ומעל לכל להיות חלק ובתוך הקהילה בה הוא חי ופועל.
יהי זכרו ברוך.
כתב: הרצל בן אשר
