יש בפסק הדין עידוד לעובדים לתבוע מקומות עבודה המפרים החוק. השבוע ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת פסק דין תקדימי על ידי השופט חיים ארמון, בעל השלכות מרחיקות לכת בכל האמור ליחסי עובדים מנהלים באכיפת חוקי העישון.
אבינועם פיקס עובד עירייה לשעבר, תבע את עיריית קריית שמונה בגין העדר אכיפת הפרות החוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים, וזכה בתביעתו כנגד העירייה.
בפסק הדין קבע ביה"ד כי אבינועם זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו עקב העישון בבנייני העירייה בגובה 25000 שקלים.
אבינועם, יוצג על ידי עו"ד יניב נשיא מראש פינה מומחה לדיני עבודה, טען בתובענתו כי הוא פנה שוב ושוב למהנדסי העיר השונים (בעבר ובהווה) הממונים עליו וכן למנכ"ל העירייה בכדי לאכוף את החוק שהם הממונים על אכיפתו ברחבי כל העיר ללא הצלחה ואלו השיבו לו כי "אין מה לעשות בנדון". כפי העולה מהמסמכים הרבים שצורפו לכתב התביעה, במשך תקופה ארוכה שפיקס עשה כל שביכולתו על מנת להפסיק מטרדים אלו ללא הואיל. פיקס הוסיף וטען כי ניסיונותיו להעיר לעובדים ועוברי אורח להימנע מלעשן בקרבתו זכו לקיטונות של לעג וגם שלט שתלה באופן פרטי (בהעדר שילוט על פי החוק) הוסתר על ידי "יד נעלמה" של מי מעובדי העירייה. עוד ציין עו"ד נשיא, המומחה לדיני עבודה, כי גם הימצאותם של מאפרות ברחבי הבניין מעודדת העישון על ידי המעשנים השונים וגורמת להגברת המטרד והנזק הבריאותי שנגרם לו ולשאר המעשנים הפסיביים במקום.
עו"ד נשיא טען כי מדובר בבעיה ידועה היטב אצל עיריית קריית שמונה אשר זו אינה פועלת כלל לאכיפתה. חמורה ביותר הינה העובדה שאין מדובר במקום עבודה פרטי ואף לא ציבורי רגיל שחלים עליהם הוראות החוק, אלא שמדובר במקום עבודה ציבורי שעליו מוטלת החובה לאכוף החוק, לשלוח הפקחים שעובדים אצלו ושאמור ליתן דו"חות וקנסות לצורך אכיפה. בעניין זה נבקש להתעכב להלן בהמשך.
עו"ד נשיא טען כי אמנם עד כה במסגרת הפסיקה נפסקו סכומים נמוכים לתובעים השונים ואולם בכל המקרים שהוזכרו בתובענות השונים, דובר על גוף פרטי שהאכיפה אינו מצויה בידיו ו/או בסמכותו. המקרה דנן הינו מקרה חמור ביותר של רשות האמונה על האכיפה ושאינה עושה דבר בכדי למנוע התופעה ו/או אף למזערה. עיריית קריית שמונה לא הציגה ולו דו"ח אחד שניתן בקירבה, לא טענה שהיא תלתה שלטי אזהרה כפי שהחוק קבע והיתממה בחוסר תום לב שהמאפרות המוצבות בה אינן אלא פחי אשפה.
בית הדין קיבל טענות התובע וקבע בפסק דין תקדימי כי מכח חוק הנ"ל ניתן לתבוע גם פיצוי שאינו נזק ממון אלא גם עגמת נפש ללא הוכחת נזק. בית הדין קבע כי בשקילת סכום הפיצוי ההולם נכון להביא בחשבון גם את העובדה שהנתבעת כרשות מקומית היא זו שאמורה לדאוג לאכיפת החוק למניעת עישון בכל תחומי השפוט שלה, כך שיש להתייחס בחומרה להפרת חובה זו בתחומיה משרדיה של הנתבעת עצמה. לאור האמור לעיל קבע בית הדין כי מר פיקס יהא זכאי לקבל סך של 25,000 שקלים וכן הוצאות משפט.
עו"ד יניב נשיא
