כמו בסדרת טלוויזיה, כך גם מערכת יחסי האירוח של חלק מקיבוצי האזור את תושבי קריית שמונה.
זה שנים מתנהל מאבק על זכותם של תושבי קריית שמונה ליהנות מאוצרות הטבע, במיוחד מהנחלים הזורמים.
היו שנים שכל מפגש היה מסתיים במפח נפש של תושבי קריית שמונה ולעיתים גם באלימות מילולית ופיזית הדדית.
המאבק הוא עקרוני ומתמקד בזכותם של תושבי קריית ליהנות מהנחלים, שעל פי חוק אינו בבעלות הקיבוצים, ברוב המקרים.
הימים בהם לא היו גדרות וניתן היה להגיע עד לשפת הנחל, חלפו עברו והיום מונעים את כניסתם של תושבי העיר ואחרים על ידי הצבת מחסומים ומכשולים מלאכותיים וכמובן גם על ידי פקחים.
נקדים ונאמר שהדיון הוא על הזכות של תושבי קריית שמונה ליהנות מהטבע וזכותם של תושבי הקיבוצים בחצרם הפרטי לשמור על פרטיותם. במקרים רבים נוהגים נציגי הקיבוצים, אם כתושבים ואם כפקחים, למנוע כניסתם של תושבים לאזורים שהם נחלתו של הציבור בטענה שהשטח פרטי.
כך קרה לליאת חסין ובני משפחתה שהגיעו בסוף השבוע שעבר לקיבוץ דפנה והתמקמו באזור ציבורי רחוק מבתי התושבים.
ליאת העלתה פוסט ובעקבותיו שוחחנו ארוכות על מה שקרה.
תחילה לפוסט, כותבת ליאת : "תושבי קריית שמונה היקרים חייבת לשתף אתכם במה שקרה לי ולחבריי היום. הגענו לקיבוץ דפנה ליהנות מהנחל והמדשאות עם הילדים. מצוידים בשקיות זבל כדי לאסוף את הלכלוך אחרינו. ישבנו במקום שקט בלי להפריע לאיש ואז הגיע הפקח וביקש מאיתנו לצאת. לטענתו זה לא חוקי לשבת במדשאות דפנה.
אני שואלת אתכם. הפנינג שתושבי קריית שמונה משלמים כסף זה חוקי? לאכול בקוקייה זה חוקי? כשאנחנו משלמים כסף אנחנו טובים אבל לבוא וליהנות עם הילדים מהטבע, פה זה כבר לא חוקי! כולי כעס ועלבון. האם אנחנו עומדים בכניסה לביג, לקניונים, לפארק הזהב, ולמרכזי הקניות ומגרשים תושבי חוץ? מהי הסלקציה הזו? מילא אם היינו מלכלכים, משחיתים, מרעישים, הייתי מקבלת זאת אבל שמרנו על האזור נקי אז אני שואלת אתכם למה? מעליב! מאכזב! ובעיקר לא הוגן!".
בעקבות הפוסט התקיים דיון ער במיוחד עם משתתפים ושיתופים רבים.
כמו בכל דיון היו כאלה שצידדו וחיזקו את ליאת (הרוב המוחלט), היו כאלה מהאו"מ והיו גם כאלה (מעטים) שהתבטאו בנימה גזענית ומתנשאת והצדיקו את סילוקה.
את ליאת הכרתי לפני כשנתיים שלוש כאשר הייתה ממובילות מאבק האימהות נגד ביטול ההנחות בתשלומי מעונות היום, ואז כמו היו, היא חשפה את עמדתה ויצאה לפעול.
– מה קרה בעקבות העלאת הפוסט?
ליאת "הפוסט עורר הדים רבים משני הצדדים וברור שזו סוגיה שיש לטפל בה ולבדוק מה החוק אומר לגבי דפנה וקיבוצים אחרים כלפי תושבי חוץ".
– ממה נפגעת?
ליאת "מהדרך בה התבקשנו לקום. היא הייתה מעליבה ומבזה והבהילה את הילדים מאוד. נולדנו וגדלנו בגליל ואנו רוצים ליהנות מכל הירוק והנחלים שמסביבנו בצורה חוקית ומכובדת ולא כטובה של מישהו. הגיע הזמן לשים סוף לסוגיה הזו!", אומרת ליאת חסין.
הנה מספר תגובות מתושבי קריית שמונה שהשתתפו בדיון בפייסבוק.
ענת זריהן אלון: ליאת, גם אני עברתי את אותה השפלה בשנה שעברה ופרסמתי זאת. ומאז אני מחרימה את דפנה. יש מקומות מדהימים בצפון. רק לידיעתך, את לא חייבת להתפנות, תבקשי שיזמין משטרה ותראי איך הוא מתקפל. אני הייתי עם ילדיי ולא רציתי להגיע למצב מביש מול ילדיי…
דוד מרציאנו: כיף לראות את השיתוף פעולה ואת התגובות שמח להיות חלק מהאנשים שמרגישים והרגישו את החוויה הלא נעימה שאולי בזכות היוזמה והפוסט שליאת כתבה יהיו שינויים לטובה בזכותנו, ולא לחכות שאף אחד יפתור את הבעיה הזאת.
אורלי לוי: מסכימה איתך. אני ומשפחתי רצינו להיכנס לדפנה ליהנות מהמים והמדשאות ולא נתנו לנו להיכנס. חזרנו לאחר שעה וביקשנו להיכנס לחנות והתקבלנו בברכה הזוי.
תמי גיזונטרמן: זה לא חדש שהקיבוצים השתלטו על כל המרחב וגדות הירדן וחניונים והרבה פינות חמד, כאילו שקיבלו זאת בירושה מאוסישקין, לדעתי צריך לפנות ליו"ר מועצה אזורית הגליל העליון ולראש העיר קריית שמונה בקובלנה רשמית למיגור התופעה המכוערת הזו.
– מה קרה מאז שהפוסט עלה לאוויר?
ליאת "היו המון-המון תגובות, רובן תומכות ואוהדות. אלי זפרני בשיתוף פעולה עם גיורא זלץ הבטיחו למצוא את הדרך בה יוכלו ליהנות תושבי קריית שמונה מפינות החמד שבקיבוצי הגליל בלי שתהיה פגיעה בתושבי המקום.
– ליאת, מה דעתך על היחסים בין הקיבוצים לתושבי קריית שמונה?
ליאת "חשוב לי לציין כי אני עובדת בקיבוץ כבר 9 שנים. יש לי המון חברות קיבוצניקיות ואין לי דבר וחצי דבר נגד הקיבוצניקים, אלא נגד התופעה! ישבנו הרחק ממקומות המגורים ושמרנו על שקט וניקיון, מי שהציג את עצמו כפקח (השם שמור במערכת), התברר שאינו פקח, אבל הוא עוד המשיך לנסות ולהקים אנשים גם אחרי שהשוטרים ביקרו בשטח ואמרו לו מפורשות שאין כל יסוד חוקי לפנות אותנו. אין שום בעיה שיפנו תושבים שמפרים את הסדר בקיבוץ אך לא פינוי גורף של כל מי שבא ליהנות מהטבע", אומרת ליאת.
פנינו לקבל את תגובת מועצה אזורית הגליל העליון:
הנופשים שהו בשטח אותו הכשיר הקיבוץ ממשאביו כאתר בילוי עבור חברי ותושבי הקיבוץ, ולא בשטח ציבורי שהכשירה המועצה לנופשים. האחריות המשפטית אם חס וחלילה מתרחשת תאונה, טביעה וכל דבר המתרחש בשטח מוטלת על דפנה. הקיבוץ איננו יכול, ובצדק, לקחת אחריות על שלומם ובטיחותם של נופשים המגיעים באופן עצמאי לנחל הזורם בשטחו.
חשוב לדעת, האיסור להיכנס למתחם הוא לכול מי שלא מקיבוץ דפנה, כולל מקיבוצים אחרים או מושבים. האמירה שיש פה עניין כנגד תושבי העיר קריית שמונה, בצירוף רמיזות גזעניות, היא מניפולציה המשוללת כל יסוד במציאות. סיבה נוספת לפיקוח בדפנה, הוא רצונם של תושבי הקיבוץ בפרטיות, ושקיבוצם לא יהפוך לאתר תיירות. זו זכותם.
לאור הסיבות הללו השקיעו הרשויות, המועצות וקריית שמונה, משאבים ומאמצים רבים בהכשרת שטחים רחבים לאורך הנחלים, ויצרו אתרי בילוי וחניונים כמו גשר להבות, מפגש הנחלים ליד שדה נחמיה, והכניסה המזרחית לקריית שמונה.
אנחנו מבינים את הכעס שחשו הנופשים. אולם חשוב להבין את הצד של הקיבוץ. האשמות, כאילו הקיבוץ או המועצה מנהלים מדיניות של איפה ואיפה כנגד מישהו, הן עיוות האמת. חשוב שנדע לקיים שיח מכבד ונעשה מאמץ לשמור על תרבות דיבור והכתיבה" מסר דובר המועצה אביב לשם ל"חדשות הגליל".
בתוך כך נודע שמועצת העיר של קריית שמונה תדון בנושא בישיבתה ביום ראשון.
ראש העיר הרב ניסים מלכה מסר בתגובה: "צר לי על המקרה המכוער בו תושבים מקריית שמונה מסולקים בבושת פנים מקיבוץ בו זורם נחל שהינו משאב טבע השייך לציבור ולא לאוכלוסייה כזו או אחרת. שוחחתי בנושא עם ראש המועצה האזורית הגליל העליון והבהרתי לו את מורת רוחי מהעניין ודרשתי שידאג כי מקרה זה לא יחזור בשנית. מיותר לציין כי כל תושבי הקיבוצים והמושבים באזור מוזמנים לפארקים ולשטחים הציבוריים בקריית שמונה ללא חשש שמישהו יסלק אותם. תושבי קריית שמונה ידועים בהכנסת האורחים שלהם וכולם מוזמנים לבלות אצלנו".
דובר העירייה דורון שנפר אשר חווה על בשרו התנהגות דומה ואשר קיבל פניות מתושבי קריית שמונה מסר בתגובה: "היות ומדובר במקרה שחוזר על עצמו מדי תקופה, הוחלט להעלות את הנושא לדיון בישיבת מועצת העיר שתתקיים ביום ראשון הקרוב. מדובר במקרה חמור והגיע הזמן לשים סוף לסלקציה בשערי קיבוץ דפנה. שיתוף פעולה בין קריית שמונה למועצה האזורית גליל עליון צריך שייראה ויורגש בקרב כלל התושבים ולא רק ברמת הסיסמאות וברמת הנבחרים והפקיד
