יש רגעים בחיים שלך שהיית רוצה לא להיות נוכח במקום מסוים במקרה מסוים. הרגע הזה שייך לרצח יואל להנגהל ז"ל, צעיר במיטב שנותיו שרצף של מחשבות, מעשים וחוסר שיקול דעת הובילו לרצח נער תמים מלא חיים שעתידו הפך ברגע לעבר קבור באדמה.
נקדים ונאמר שאין בדברים הבאים לחזור על השתלשלות העניינים כי דנו בזה מכל זווית אפשרית, אלא נעשה מאמץ לתרום דבר מה ולו הפעוט ביותר באשר לסיבות, למסקנות ולדרכים שיש לנקוט כדי להציל מרצח מיותר את ה-יואל להנגהל ז"ל הבא.
להערכתי עדיין התלמידים ומערכת החינוך נמצאים בהלם מהאירוע שהפך לתקדים עצוב וכתם על שמה של העיר.
העובדה שהאירוע התרחש בחופשת החגים כבשה את הרגשות ואת התגובות הרציונאליות, ועכשיו הן פורצות.
הראיה לכך שכולם היו בהלם, זה השקט היחסי ששרר ברחובות העיר בלילות שלאחר האירוע. פחות נערים ונערות מסתובבים או משתובבים בחוסר מעש, יותר הורים שואלים אל ילדיהם 'לאן את/ה יוצאים בשעה כה מאוחרת?', והכל תחת ההלם והשוק שגרם הרצח למי, שאני מאמין, לא האמינו שיש מצב שמישהו מחברים יאבד את חייו במסיבת יום הולדת. אין מצב כזה.
פנינו למי שמנהיג את הנוער בארבעת בתי הספר התיכוניים בעיר: דנציגר, המתמיד, ברנקו וייס והאולפנית וביקשנו שכל אחד מנקודת מבטו החינוכית-מנהיגותית יאמר את דברו. לא ממקום שיפוטי, אלא מתוך אחריות להווה ולעתיד של התלמידים שהוריהם הפקידו אותם בידיהם האמונות.
ביקשנו גם מיו"ר הנהגת ההורים העירונית גולן בוכריס לומר את דברו מנקודת מבט של ההורים, בעלי ה'נכס' היקר, ילדיהם.
הנה הדברים כפי שנמסרו על ידי מנהלי התיכוניים, בהתאמה: עופר זפרני, הרב אריאל פריש, אביחי גולן ועמי חיוט.
עופר זפרני: מנהל קריית החינוך אורט דנציגר קריית שמונה
עם היוודע הרצח האכזרי של הנער כאן אצלנו בקריית שמונה אחזה בי תחושת צמרמורת והלם.
כיצד יתכן, שכאן בעיר הולדתי, המקום בו גדלתי וגידלתי את ילדיי, מתרחש אירוע כל כך קשה המצליח לטלטל את כל היסודות של הקהילה, ואת כל הטוב והיפה שיש במקום הנפלא הזה?
שבר גדול, המדליק מנורות אזהרה בכל הכוח… מה קרה לנו?…מה השתבש? מה אנחנו לא עושים נכון ובעיקר מה צריך לעשות אחרת כדי שתרחיש האימים הזה לא יידפק על דלתנו בשנית?
זהו זמן לחשבון נפש, זמן לקחת אחריות, לעצור הכל ולנסות להבין ולתקן.
כמנהל של בית החינוך הגדול בישוב, אני מלווה את הנערים והנערות כבר שנים רבות, כמחנך, רכז שכבה, סגן מנהל, וזו השנה השלישית כמנהל קריית החינוך.
לאורך השנים, אני ער לשינויים המתרחשים, לטכנולוגיה שהפכה את המידע לזמין ואפשרי, לצד העובדה שהמידע שנחשף כולל גם תכנים קשים, סרטונים, וגם אין סוף מצבים של שיח הרסני, פרוץ וללא גבולות.
בין הרצון להתקדם, לצורך לשמור על ערכים ומסורת, הופכת משימת החינוך שלנו בבית הספר ושל ההורים בבית למורכבת יותר. ובעיקר מלאה באתגרים.
הנוער שזקוק לעניין, לתסיסה חברתית, לאינטראקציה חברתית, לא תמיד מצליח למצוא אותה בין כתלי העיר הקטנה… תרבות הפנאי לעיתים לא מצליחה להכיל את כל הקהלים ואת כל סוגי העניין שהנוער שגדל בין שעריו מבקש לעצמו.
בתוך כך הפך הנוער לעצמאי, מפותח ולעיתים גם דעתן בגבול שבו לסמכות של המבוגר כבר אין מקום אוטומטי.
ההבנה שיש לייצר מעגלי משמעות ככל שניתן, היא הבנה שמובילה אותי כמנהל וכאיש חינוך.
כי עניין ומשמעות מייצרים עולמות תוכן בונים.
לא כל הנוער מוצא עצמו בתנועות הנוער ובטיפוח כשרון אומנותי או ספורטיבי. כך יוצא שחלקם מוצאים עצמם מבלים בגינות, בישיבות, בין אלכוהול ונרגילה, מחפשים ריגוש ועניין בהעדר כזה סדור.
אם הייתה לי האפשרות לחשוב על פתרון עבור הנוער הנפלא הגדל כאן, הרי שהייתי יוזם פתיחת מועדון נוער הפועל מדי סופשבוע. כזה המאפשר לנערים והנערות להגיע בצורה מבוקרת. ללא אלכוהול, ובהחלט עם מוסיקה טובה, וההזדמנות להיפגש.
הייתי מפעיל אצלי בבית הספר את חדר המוסיקה ומועדון התלמידים גם בשעות הערב (ויש עשרות ומאות תלמידים שהיו שמחים להגיע) יחד עם צוות קבוע שזה תפקידו בכוח, על מנת לאפשר לתלמידים אוורור, ומפגש חברתי תחת עיניים פקוחות של מדריכים חברתיים, ובכך למלא חלל של שעמום בזמנם הפנוי של בני הנוער.
הבטלה והשעמום הם אם כל חטא, הם מייצרים את כל אותם תחלואים שהם תוצר של שעמום והכמיהה לריגוש.
ככל שנעניק יותר עניין, יותר משמעות, יותר הזדמנות להיפגש ולפעול במרחבים שהם רלוונטיים לנוער שלנו, אולי בכך נקטין את הסיכוי להתכנות של אירוע כמו הרצח הנורא שהתרחש.
אני מבקש לסיים באמירה אופטימית. קריית שמונה הייתה מאז ומעולם מעוז של איכות אנושית של נוער איכותי, יוזם, רגיש, מעורב ופורץ דרך.
בוגרי דנציגר הם שם דבר בכל מקום בארץ, בזכות חינוך איכותי ומרקם אנושי מיוחד המאפיין את המקום.
יחד עם זאת עלינו להיות ערים להתפתחויות המתחוללות בעולם הגלובלי, למידת החשיפה של הנוער, לעיוותים ברשתות חברתיות כמו גם לעיתים לפריצות של ממש.
עלינו להיות ערניים יותר כהורים וכאנשי חינוך, לסמן גבולות ברורים, לצד יצירת הזדמנות למימוש עצמי ועניין.
לא תמיד המשימה קלה ואפשרית, אך למען חינוך ילדינו עלינו להשקיע את כל כוחנו. כי אין דבר יקר לנו בעולם מהם.
********
ד'ר אורנה שמחון, מנהלת המחוז:
הודעת משרד החינוך
בעקבות הרצח המזעזע של יואל להנגהל ז"ל: השעתיים הראשונות לחזרה ללימודים מחופשת החג יוקדשו לשיח בנושא
עם הידיעה על הירצחו של יואל להנגהל ז״ל, תלמיד ישיבת הסדר במעלות, שנדקר למוות בקטטה מחרידה בעת בילוי בקריית שמונה, המשרד החל לפעול, בתאום עם משטרת ישראל, ב-4 מוקדים עיקריים:
נוף הגליל – מקום מגוריו של הנרצח;
מעלות-תרשיחא -מקום לימודיו של הנרצח.
קריית שמונה וחצור הגלילית- שם נעצרו החשודים ברצח. בישובים אלה מתקיימת פעילות מיוחדת בקרב התלמידים המעורבים בקטטה האלימה ובאירועים שקדמו לה. כמו כן, ניתנת תמיכה לתלמידים מיישובים אלה, אשר לא היו מעורבים באירוע אך נחשפו אליו ולהשלכותיו הקשות.
בבתי הספר בישובים אלה התקיימו מפגשים עם התלמידים וההורים עוד טרם היציאה לחופשת החג. כמו כן, נשלחו להורים בישובים אלה הודעות אודות המקרה, הקוראות להם לקיים שיח בנושא עם ילדיהם. ההורים הוזמנו לפנות לקבלת ייעוץ בנושא מאנשי המקצוע בבתי הספר, ומהשרות הפסיכולוגי והיעוצי ברשויות המקומיות.
לאור העובדה שמדובר בחופשה ממושכת, הונחו צוותי החינוך בבתי הספר ובחינוך הבלתי פורמלי לתת מענים לתלמידים, במיוחד לתלמידים בסיכון.
משפחתו של יואל ז״ל מלווה כל העת, ומקבלת תמיכה מנציגי משרד החינוך והרשות המקומית, אשר מלווים גם את אחיו הצעירים, הלומדים בנוף הגליל.
בהתאם, הנחה המחוז גם ללוות את כל קהילת בני המנשה ביישובים האמורים, יחד עם גורמי הקליטה והרווחה ברשויות המקומיות ולהיערך יחד עמם ליום החזרה מהחופשה.
כלל צוותי החירום, יפגשו עם הצוותים החינוכיים לגיבוש תכנית חינוכית, שתתקיים בבתי הספר מיד עם החזרה מהחופשה. בשלב ראשון, השעתיים הראשונות ביום החזרה מהחופשה יוקדשו לשעת מחנך, לשיח על המקרה החמור ועל השלכותיו, על אלימות ועל הדרכים לפתרון קונפליקטים, לרבות שיח ופעילויות על קבלת האחר ועל הרגישויות הנדרשות לעולים החדשים.
עוד תגובש תכנית ארוכת טווח לפעילויות בנושא מיגור תופעת האלימות, הפגיעה באחר והגברת תחושת המוגנות של התלמידים.
תלמידים יקרים ואהובים
שלום וברכה
"ואהבת לרעך כמוך "
ביציאה לחופשת החג התרחש אירוע אלימות קשה ביותר בקרית שמונה שזעזע את כולנו.
בחור מנוף הגליל, יואל להנגהל ז"ל, עולה חדש בן 18 , נרצח על ידי בני נוער מהעיר שלנו ומהסביבה במהלך תיגרה בה היו מעורבים עשרות נערים.
משפחת להנגהל, שעלתה לארץ סה"כ לפני חצי שנה, נהרסה ונשברה.
אנו כואבים והמומים,
אנו מגנים אלימות בכל תוקף ,
אנו עוצרים הכל מתכנסים ומוחים.
כמה נקודות חינוכיות ערכיות :
א. כולנו אשמים!
כל אלימות פיזית מתחילה מאווירה אלימה ומשפה אלימה של קללה או איום.
אומרים חכמינו :"כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים "! קיללת את חברך, פגעת בו , אמרת לשון הרע, בעצם שלחת חץ לליבו ורצחת את נשמתו.
ניקח על עצמינו לתקן – לזעוק על כל עוול, להילחם נגד הלבנת פנים ונגד כל חרם ופגיעה בכל אדם ולא לאפשר אווירה שלילית לידינו.
ב. אומרים חכמינו:
"המרים יד על חברו נקרא רשע"! אפילו אדם שרק הרים יד, רק עשה תנועה אלימה, כבר התדרדר למסלול אלים.
משה רבינו היכה בסלע ולא דיבר אליו ובשל כך לא נכנס לארץ. הוא לא היכה אנשים אלא רק סלע , אך אפילו סלעים לא מכים!
אנו ילדי הארץ הטובה הזו – וזה מחייב אותנו בכל מצב לדבר ולשוחח בכבוד גם אם איננו מסכימים.
ניקח על עצמינו מכאן והלאה לא להרים יד לעולם, ולא לנהוג באלימות בשום מצב!
ג. באירוע הקשה נרצח נער, ועל פי הדיווחים אף אחד לא ניסה לעצור, אף אחד לא ניסה להפריד, אף אחד לא הזעיק משטרה, שכנים או חברים שיעצרו את האלימות עוד בתחילתה.
(חוץ מנערה אמיצה אחת, שכשכולם ברחו היא לקחה אחריות, רצה לסייע לנער הפצוע ,והזעיקה את מד"א…) .
מי שרואה עוול ופגיעה ולא מנסה למנוע הינו שותף לאלימות.
נתקן מכאן ולהבא לא להיות אדישים מול עוול ורוע המתרחש מול עינינו. נעצור ולא ניתן לזה להתרחש !!
ד. לסיום – אתם תלמידינו היקרים, חלק מנוער יקר ונפלא. אתם מלאים בטוב , ומלאים באהבה גדולה . אנו רוצים ליצור בעירינו קרית שמונה חברת מופת של חסד ועזרה לזולת. חברה שפועלת ל"תיקון עולם" . חברה בעלת סבלנות המכבדת כל אדם באשר הוא. חברה היודעת להקשיב האחד לשני. חברה המפיצה אור.
אתם דור העתיד של העם שלנו והתפקיד שלכם גדול ואפשרי.
לפני שבועיים פתחנו את תוכנית הנתינה וההתנדבות הענפה בביה"ס וחילקנו לכל תלמיד ואיש צוות צמיד עליו כתוב : "מחשבות טובות, דיבורים טובים , מעשים טובים". בתקווה שנזכה.
אוהב אתכם מאוד ומאמין בכם-
אביחי.
