היום ה-23 בספטמבר , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

משפחה למופת

 

מרביתם יוצאי יחידות מובחרות, חלקם קצינים בקבע. ככה זה  כשהאבא בגיל 65 עדיין משרת בעזה, ולאימא הילדים הם כל העולם. סיפור ליום המשפחה, שמתאים לכול משפחה.

כבר כמה שנים שתמיד ביום העצמאות אלמוני מטפס על ההר הגבוה שמתחת לקיבוץ מנרה ותולה שם את דגל ישראל.

הדגל שניבט מכל פינה וזווית מקריית-שמונה ואורכו כ-30 מטר מצריך לא רק ידע בסנפלינג, דרושה לכך סוג של פטריוטיות. לא פעם תהיתי מי עומד מאחורי היוזמה הזו, השבוע התעלומה נפתרה.

זה צחי, לוחם צנחנים לשעבר, בן הזקונים של שלמה וז'קלין אלחרר. אחרי שפגשתי את הוריו השבוע, כששמעתי מהם כיצד גידלו בדירה קטנה 18 ילדים, כאשר האב שלמה בגיל 65  לבוש עדיין מדי צה"ל הראה לי בגאווה את רובה הm-16  המקוצר שלו "אני מוכן לעשות בשביל המדינה הכול. לא הייתי מוכן להחזיר את הנשק, הרמטכ"ל נתן לי אישור מיוחד להחזיק בו". הבנתי כי הדגל הוא הסמל, מאחוריו מסתתר סיפור חיים שלם.

בגיל 10 עלה שלמה לבדו ממרוקו לקריית-שמונה. הוא הגיע דרך קבוצת ילדי עליית הנוער היישר לקריית-שמונה. כבר במרוקו כשראה איך הגויים מתייחסים ליהודים הוא חלם שיום יבוא והוא יתגייס לצה"ל. זו הייתה משאת  חייו.

בכל פעם שהיה מגיע אוטובוס ומתוכו היו מגיחים העולים החדשים, היה מתייצב שלמה לראות אולי נמצאים שם הוריו או מישהו ממשפחתו. באחת מהפעמים ההן הוא הבחין בנערה כבת 16 שירדה מהאוטובוס.לנערה קראו ז'קלין. "מהרגע שראיתי אותו התאהבתי בו" סיפרה לי ז'קלין. "היה לי ברור שזה יהיה האיש של חיי".

מרגע שהצטלבו מבטיהם הם התאהבו וכבר יותר מחמישים שנים שהם ביחד. הוא קידש אותה בבית הכנסת ואח"כ המשפחה נפגשה לארוחת ערב, זו הייתה החתונה שלהם. "שלמה היה חייל משוחרר, אני ממשפחה מרובת ילדים. לא היה כסף לחתונה" נזכרת ז'קלין בימים ההם.

אחרי שגרו בצריף קטן, הם עברו בשנת 1960 להתגורר בבית הקבע ברחוב "סמטת הנביאים" 1. הבית שבו הם מתגוררים עד היום, זה בית רכבות קטן שנמצא בסוף השביל שמול הישיבה. בשנים ההן עוד לא הוקמה הישיבה וביתם נשק להר, בעקבות החשש לחדירות מחבלים, קיבל שלמה אקדח ומאז הוא לא מוכן להיפרד מנשקו.

מיד אחרי נישואיהם נולדו התינוקות. כזוג  מאמין שוויתרו על אמצעי מניעה, נולדו הילדים בזה אחר זה. בבית הקטן שלא פעם הם הדליקו נרות כדי לחסוך בחשמל, הם גידלו 18 ילדים. את הכביסה הרבה והחיתולים הייתה מכבסת ז'קלין בגיגית עם סבון.

את האוכל החם היא בישלה על פתיליה. הם  היו מתעוררים בשעת בוקר מוקדמת. הוא היה ממהר אל המכולת קונה כמה כיכרות לחם, היא חיממה על פתיליה חלב. זה וודאי לא היה קל להכין כריכים ל-18 ילדים להלבישם ולשלוח לכולם ארוחת בוקר.

"אבל תדע לך" אומרת עכשיו ז'קלין "הילדים שלי היו הולכים נקיים ומטופחים לבית הספר. יותר מזה, אנחנו היינו הורים שתמיד התלווינו לטיולים בבית הספר. לא החסרנו מהם מאומה. היינו חוסכים מאיתנו אבל הם קיבלו הכול. בתחילת שנה היינו קונים להם ילקוטים חדשים, מחברות וספרים, אפילו מחק לא היה חסר להם".

וכשאני שואל אותה איך דואגים לבגדים ונעלים לכולם. היא משיבה: "היינו מעבירים מאחד לשני. זה לא מה שחשוב, מה שחשוב זה האהבה לילדים, ההתייחסות, תשומת הלב".

את האהבה ותשומת הלב נתנה ז'קלין אפילו במשחקי החצר.  עוד לפני עידן הטלוויזיה והמחשב, היא שיחקה עם ילדיה קלאס וחבל, מחבואים והם טיילו יחד בהרים.

"זה היה קשה. נכון היו לילות רבים שלא ישנו, לילות רבים של בכי שלהם ושלי. אבל ברוך השם הם גדלו מוצלחים ואני גאה בכל

אחד ואחד מילדיי".

ויש לה סיבה טובה לכך. מרבית בניה אקדמאים. רובם שרתו ביחידות מובחרות, וישנם עדיין 2 שמשרתים בקבע. חגית רב 

121_768172485.jpg

סרן,סא"ל שמעון שלא מזמן פשט את מדיו. הבת גלית אדריכלית, משה עורך דין. מירי נשואה לאיש מוסד. נעמי נשואה ליואב בלחסן ממושב רמות נפתלי אחיו של איתן בלחסן ז"ל קצין הסיירת הצנחנים שנהרג בשמירה על הבית. הבת היחידה שנותרה להתגורר בקריית שמונה היא שולה עמוס שעובדת בעיריית קריית-שמונה כבר שנים רבות.

"גם בימים הכי קשים והיו הרבה ימים כאלה", אומרת ז'קלין "מעולם לא חשבנו לפנות ללשכת הסעד ולבקש עזרה.

הסתפקנו במה שיש. נתנו הכול לילדים, חיינו רק בשבילם. על עצמנו כמעט ולא חשבנו. עד היום אני לא יושב לאכול עד שאחרון הילדים מסיים לאכול" אומר שלמה.

"על שני דברים הקפדנו והם היו נר לרגלנו. לימודים וצבא". ממשיכה ז'קלין. "אני לא זכיתי ללמוד, זה ממלא אותי אושר שילדי הצליחו איפה שאני לא יכולתי".

את האהבה למדינה הם ספגו מאביהם שלמה שאת המושג 'מורעל', נדמה לי שהוא תבע. גם היום בגיל 65 הוא עדיין מתנדב לשרת בעזה כטבח. מנשקו האישי הוא ממאן להיפרד. כששוטרים צבאיים עצרו אותו לפני כמה שנים, לאחר שלא הבינו מה עושה איש מבוגר לבוש מדים ולו שיער ארוך וזקן ומחזיק בידוm-16  קצר. נדרשה אז התערבות של הרמטכ"ל שאישר באופן מיוחד לשלמה להמשיך ולהחזיק בנשקו.

שלמה שירת שנים רבות בקבע, כחובש בצנחנים. הוא נלחם במלחמת יום כיפור וששת הימים. במלחמת לבנון הוא נפגש עם   כמה מבניו ששרתו באותה תקופה. יצא לו להחליף קו לא פעם עם אחד מבניו.

על הקיר בסלון ביתם תלויות תעודות הוקרה רבות, חלקן לרס"ב שלמה אלחרר, תעודות הצטיינות שעליהן חתומים הרמטכ"ל גבי אשכנזי והאלוף בני גנץ. גנץ, אגב הוא חבר קרוב של המשפחה, בכל הזדמנות שהוא מגיע לצפון, הוא לא מוותר על האוכל הביתי שז'קלין מבשלת.

אבל מרבית התמונות שעל הקיר הן דווקא של הילדים האוהבים מחתונות ואירועים משפחתיים. משפחה מלוכדת היא משפחת אלחרר, 13 מהילדים כבר נישאו, והם מייחלים לנישואי 5 הרווקים.

בימי שבת ובערבי חג מתכנסת כל המשפחה, הילדים והנכדים בבית משפחת אלחרר. למרות  שהבית הקטן שבו נולדו 18 הילדים הורחב, עדיין הוא צר מלהכיל את הילדים והנכדים יחדיו. "יש מקום לכולם", מרגיעה אותי ז'קלין כשאני תוהה היכן מתכנסת כל המשפחה. "מה שחשוב זה שיש מקום בלב….".

מה הסוד להצליח לגדל כל-כך הרבה ילדים מוצלחים שאלתי את ז'קלין לפני פרידה.

"הסתפקות במועט" היא השיבה "אמונה, ולהיות מאושרים ממה שיש".

אחרית דבר
בבית קטן אחד גידלו משפחת אלחרר 18 ילדים. זה הביא אותי להרהר בידיעה על הוילה של פנינה רוזנבלום שעסקי הקוסמיטקיה שלה נמצאים על סף פשיטת רגל. פנינה ילדה שגדלה בצריף קטן סללה את דרכה בעשר אצבעות עד לצמרת העיסקית בישראל.

 

 

לא מזמן הוילה שבה היא התגוררה יחד עם שני ילדיה הוצעה למכירה. הוילה שברמת –גן מוערכת ב2.5 מיליון דולר בנויה על ארבעה מפלסים, היא כוללת בריכה פרטית ואולם קולנוע והיא שימשה לצילומי הסדרה "הבורר". הוילה ההיא גדולה מידי לאישה אחת עם שני ילדים נכתב, היא מתכוונת לרכוש במקום הוילה  פנטהאוז מפואר."הסתפקות במועט" אמרה ז'קלין. מתברר שגם מועט זה עניין יחסי.

 

 

אולי יעניין אותך