היום ה-10 באוקטובר , 2021

Select your Top Menu from wp menus

רעידת אדמה

ביום שלישי, יום אחרי האירוע הגיעו טלפונים מתושבי העיר שהצביעו על מצוקה וחוסר אונים מהמצב. לפחות היה ברור לדוברים וגם לי שעם רעידות אדמה אי אפשר להתחכם ואין אפשרות לקומבינה כלשהי לא בעירייה ולא בממשלה. כשזה אמיתי וזה חזק, חבל על הזמן.

הפונים התלוננו בעיקר על כך שהם לא יודעים מה לעשות, אל מי לפנות וכיצד להתכונן על כל מקרה שלא יבוא. זה לא יהיה הימור גדול אם נאמר שקריית שמונה אינה מוכנה לרעידת אדמה בעוצמה מעט גבוהה מעוצמת הרעש ביום שני, 3.8 בסולם ריכטר.

בתים רבים אינם עומדים בתקנים הנהוגים היום במדינת ישראל המצמצמים את הנזקים מרעידות אדמה. הבתים הללו נבנו אי-שם בשנות החמישים והשישים.

ידוע שבקריית שמונה קיימת תנודת קרקע תמידית, אך בגלל העוצמה הנמוכה מאוד היא אינה מורגשת ביום-יום ורק כאשר מתרחש אירוע מעט גדול יותר, נגרמים נזקים הנראים לעין.

על פי תלונות שהגיעו מתושבים נראה שהבעיה המרכזית ממנה אנחנו סובלים היום הן לא רעידות האדמה אלא מאוזלת ידן של הרשויות השונות שתפקידן לקדם את פני הרעה לפני שתתרחש. תושבים המבקשים את עזרתה של המדינה בהתמודדות מול האפשרות שרעידת אדמה תהיה לא מקבלים מענה לפני.

כאדם אופטימי, אני בטוח שגם אם תתרחש רעידת אדמה קשה, אנחנו נהיה כאן. ואם מישהו באחת הרשויות לא מאמין שאחרי רעידת אדמה הוא יהיה כאן ויצטרך להסביר את אי תפקודו, אז שלפחות ישים את המפתחות עכשיו ויאפשר לאופטימי ממנו לעשות את העבודה.

 

 

צהוב יותר מצהוב

התקשורת (…וסליחה על ההכללה), שוב התגלתה באפסותה. עיתונאים, שדרים, בעלי טורים ופרשנים החזיקו זה בידו של זה וירדו נמוך-נמוך מתחת לצהוב המקובל.

"פרשת קצב", חמורה, ואינה זקוקה לאישור מאיש. בית המשפט פסק את פסוקו, ופעם ראשונה מאז אלפיים שנה נשלח מנהיג המוגדר כ"אזרח מספר אחד" אל מאחורי הסורגים. ממש רעידת אדמה.

…העיתונות, הכתובה והאלקטרונית, 'חגגה' את כניסתו של קצב לכלא כאחרון הצהובונים. עיתונאים וכתבים התייצבו מבעוד יום ליד ביתו בקריית מלאכי ובכניסה לכלא 'מעשיהו', דרכו את המצלמות והמיקרופונים, כמו היו תתי-מקלעים וחיכו לשעת הכושר ללחוץ על ה'הדק' העיתונאי.

מי שחשב או חושב שבתקשורת הישראלית יש 'פלורליזם' או במילים שלנו מגוון רעיונות, דעות או מבטי התייחסות לאירועים חדשותיים ואחרים, נוכח לדעת שבסך הכל מדובר בעדר מאורגן של אוכלי נבלות שבטבע קוראים להם 'צבועים'.

הצבע הצהוב כיסה את הסומק והבושה שהיו מנת חלקם של רבים מתושבי מדינת ישראל הרואים ב'מוסד נשיא המדינה' מקדש יהודי-ציוני-דמוקרטי ולא עוד בית חרושת המנפיק שערוריות.

חלק מהעיתונאים בעדר הצבועים, ידעו על פי מה שפורסם, על מעלליו של הנשיא קצב, ושתק. אחרים שיתפו פעולה והעלמום את המידע מהציבור ביד מכוונת. והיום?  במקום להרגיש סוג של 'יום כיפור קטן' ולהפיק לקחים, החבורה הזאת חוטאת בחגיגות, שאילו הייתה ממלאת את תפקידה, יתכן והמעמד הזה היה נחסך מאיתנו תושבי מדינת ישראל.

מעצבן לדעת שאין אלטרנטיבה חדשותית אמיתית באף אחד מערוצי הרדיו, הטלוויזיה והעיתונים. לאן שאתה בורח או מזפזפ, אותו דבר. טקסטים לעוסים ורדודים (צהובים) מפיהם של המגישים והכתבים. ול'מהדרים', יוצא קצף מהפה, שאפילו אינם טורחים לנקותו. אחרים 'מסתפקים' בהבעות פנים, ואגב כך חושפים את נגיפי הצהבת שהצליחו להסתיר בדרכם למעלה.

בטבע, אצל החיות, כאשר אתה נכנע, מרפים ממך. בג'ונגל שלנו עד שלא מועכים אותך עד-דק, לא מרפים ממך.

אולי יעניין אותך

Bottom ad