קריית שמונה מצטרפת אל הרשימה הלא מחמיאה בה משבצים את הילדים מעולי אתיופיה בגנים נפרדים או בבתי ספר נפרדים כמו בפתח תקווה. יש שיגידו שזה סוג של גזענות.
אתמול, אוכלס גן דרור (גליל לשעבר) בעשרים ילדים שהמשותף לכולם שהם אתיופים. בעוד שבגנים רבים עלצו הילדים ושמחו מהחוויה של פתיחת שנה"ל, בגן דרור, העצב היה שושבינם של הילדים וההורים שליוו אותם.
מבדיקה בעירייה עולה שמשרד החינוך, כך לטענתם, הודיע להם רק השבוע שעליהם להתארגן ולפתוח גן לעולים חדשים. בעירייה לא היו מוכנים להנחתה והם ארגנו את גן גליל, שילדיו עברו לבימת תל חי. העירייה איכלסה את הגן וציידה אתו בציוד מינימאלי. אולם, תחושת הכאב כפי שהעידו הורים לילדים שלא מהגן שנפגשו עם הורי הילדים האתיופים, הייתה עזה ותחושת ההשפלה והעלבון בלטו בשיחה.
כיצד קורה שבכל הישובים ובעיקר במשרד החינוך הפנימו שאין 'גטאות' חינוך לילדי עולים, בעיקר מאתיופיה, (כי עם העולים החזקים האחרים מדינת ישראל לא מתעסקת), ובקריית שמונה תופעה כזאת מתרחשת ממש בימים אלה?
ממשרד החינוך נמסר "האחריות להצטיידות הגן היא של הרשות המקומית. ההחלטה הפדגוגית לפתיחת הגן לילדים מעולי אתיופיה היא משותפת למשרד החינוך והרשות המקומית והתקבלה במשותף"
תגובתה של העירייה: "משרד החינוך הודיע לרשות בחודש אוגוסט על הגעת עולים לאתר באילת השחר. אנו הודענו שהגנים בעיר עמוסים ולצערנו הרב לא ניתן לקלוט את העולים.
יומיים לפני פתיחת שנת הלימודים הודיע משרד החינוך לרשות שהוא החליט לפתוח גן עולים בקריית שמונה למרות שבתפיסת השילוב זה לא נכון, אבל לנו כרשות לא הייתה ברירה אלא לקבל את החלטת משרד החינוך. למרות לוח הזמנים הצפוף נרתמנו לנושא ויומיים לפני פתיחת השנה עם כל העומס שהיה באגף, נערכנו ופתחנו גן – גן דרור. העולים יקבלו את מלוא תשומת הלב והכלים על מנת שילמדו את השפה ואת התרבות. אנו שמחים שהצלחנו לקחת חלק בקליטת עליה מיטבית".
אלה העובדות ואלה התגובות של משרד החינוך ושל הרשות המקומית. בכל מקרה, תחושת העלבון של ההורים והילדים נותרה כפי שהייתה.
