חיכינו עד אשר האבק ישקע והערפל יתפזר בפרשת נתן אשל, כפי שהיא כונתה בתקשורת והביאה לנפגעים בסביבתו הקרובה ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
ראשית, בעל הדבר שהציץ, נפגע. ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה נתן אשל, שבהמלצת היועץ המשפטי לממשלה, מצא את הדלת החוצה, תוך שהוא מפטיר 'אני לא רוצה לפגוע במשפחה ובכיס'.
עכשיו מתחיל הגל השני של הנפגעים, שלושת ה'צדיקים' שפעלו מאחורי גבו של נתניהו ופוצצו את הפרשה.
שאלה. מדוע שלושה? כאשר פונים שלושה בכירים יחדיו צריך לשאול, מדוע? כפי שאמר הנביא עמוס "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ" (עמוס ג' 3). וכאשר מדובר בשלושה, על אחת כמה וכמה.
ראש הממשלה צריך להתמודד מול מעשיהם של השלושה, שלכאורה צריכים לקבל את אות הצדיק על מעשה אזרחי שהם עשו. אולם, מבחינתו הם קודם כל פעלו מאחורי גבו וללא ידיעתו.
מה עושים עכשיו עם השלושה שבגדו באמון שהוא נתן בהם וציפה לקבל חזרה את אמונם? כי בינינו, לא חסרים אנשים וקצינים מוכשרים במרחב הישראלי. השלושה: מזכיר הממשלה צבי האוזר, ראש מערך ההסברה ד"ר יועז הנדל והמזכיר הצבאי אלוף יוחנן לוקר, אנשים באמת מוכשרים, מעלו באמון, וגרוע מכך, הם עשו את המעשה תחת אצטלה צדקנית "לא רצינו לערב את ראש הממשלה כדי לא לפגוע בו".
אתם מבינים מה הנחה את האנשים הכי קרובים לראש הממשלה? הם הפכו את ראש הממשלה למוגבל שכלית וערכית והגיעו למסקנה ש"ראש הממשלה עלול להיפגע מעצם הידיעה". חברים, ראש הממשלה 'ילד גדול' ונושא באחריות על מעשיו. זה אדם שמקבל עשרות אם לא מאות החלטות, חלקן בדיני נפשות. לומר משפט כזה על ראש ממשלה, זו יהירות, התנשאות וצדקנות יתר.
ושלא אובן שלא כהלכה. אילו את אותה פניה ליועץ המשפטי לממשלה היו עושים פקידים עובדי מדינה שאינם מאיישים את התפקיד על בסיס האמון שרוכש להם ראש הממשלה, זה היה נראה אחרת לגמרי וגם נכון מבחינת הפקידים.
האופן בו מהללים ומשבחים את השלושה בתקשורת מטרידה משני טעמים. הראשון, גודש הצביעות וחוסר היושרה. אני מבקש לשאול את המהללים. אילו אשתך, בנך או בתך, היה מעביר למשטרה ידיעה או חשד על מעשה כלשהו שאינו תקין ונעשה פנימה בביתך, גם אז פרשנותך הייתה כה תומכת ומצדיקה את המעשה?! לא.
לצערי, האופן בו פעלו שלושת אנשי אמונו של ראש הממשלה יותר מבעייתית ומצביעה על שיקול דעת לקוי המהול בפרשנות מעוותת של ערכים כמו יושר ונאמנות.
פילה בחנות חרסינה
חוק טל, שבא להסדיר את גיוסם של החרדים לצה"ל, הוציא מנשיאת בית המשפט העליון את טיפות הרוע האחרונות, לפני שסיימה את תפקידה.
בג"צ טל נמצא על שולחנה מזה ארבע שנים ויותר, והשבוע רגע לפני שהיא מסיימת את תפקידה, היא מחליטה החלטה המסבכת את המצב עוד יותר.
מאז שעמדתי על דעתי, לא הבנתי מדוע יש כאלה שמתגייסים, נלחמים ומסכנים את נפשם וגופם, ויש כאלה שלא. לא הבנתי ואיני מבין גם היום.
אני כן מבין ומאמין בקודשי ישראל ובכוחם של לימוד התורה והתפילה בשמירה על עם ישראל.
מדינת ישראל דומה לרכב שירד מהכביש לפני 64 שנים וחייב לחזור לכביש. יש שתי אפשרויות. לשבור ב-180 מעלות ו…להתהפך. או לחזור בהדרגה, גם אם זה ייקח מעט יותר זמן ויותר כביש. הנשיאה בייניש חושבת שמדינת ישראל משולה לרכבת שירדה מן הפסים, וממילא היא לא תשוב אליהם.
הפוליטיקה הזולה בה נקטה הנשיאה היוצאת, פוליטיקה שאחרון הפעילים בליכוד, במר"צ או בקדימה שכח מזמן, יותר ממקוממת.
במקום להשתמש בכח המשפטי-כפייתי שנתון בידיה לדחוף לפתרון שבין אחים, חרדים וחילונים, במדינת ישראל, מכשירה הנשיאה היוצאת את הקרקע לריב אחים.
ושאלה לסיום. אם שופטת בית המשפט העליון דורית בייניש 'אמיצה' כפי שהגדיר אותה אביה הרוחני, השופט בדימוס אהרון ברק בהופעותיו המרתוניות בכל אמצעי התקשורת, מדוע השהתה את פסיקתה במשך כל-כך הרבה שנים, ומחליטה רגע לפני פרישתה? ככה לא מחליטים. ככה זורקים פצצה ובורחים מהמקום. עוד החלטה של צדקנות, לא של צדק.
