לפני שלוש שנים, כששבו חניכי ההוסטל של קריית-שמונה מהבריכה ההידרותרפית במבואות חרמון התרחשה התאונה. הרכב שבו נסעו מרבית דירי ההוסטל נפצעו, בניהם היה גם תמיר סגל שישב בספסל האחורי.
"נבהלתי נורא, ירדו לי דמעות מהעיניים" משחזר השבוע תמיר את הרגעים שאחרי התאונה. "אחות בשם יפה התקשרה לאבא שלי ואמרה לו, שמכניסים אותי לחדר ניתוח, כל הגוף כאב לי נפצעתי קשה".
תמיר, 34 נולד בקצרין לשי וחניתה סגל. אביו מורה נהיגה ותיק כבר שנים רבות בקריית-שמונה. תמיר נולד כבן שני במשפחת סגל ויש לו שני אחים ואחות. כשהוריו חשו כי חלה התעכבות בהתפתחותו השכלית, הם פנו לפרופסור מומחה שבישר להם כי לא מדובר בתסמונת דאון אלא בבעיה שקשורה בכרומוזומים. "זה לא תורשתי, אמר הפרופסור "אך 3 אחוזים מהילדים בעולם נולדים עם בעיות בכרומוזומים ואתם 'זכיתם' בלוטו".
והם אכן התנהגו כאילו וזכו בפרס. הם לא חסכו מבנם כבר בגיל צעיר כל תמיכה ועזרה נפשית וכלכלית ועודדו אותו לעצמאות כבר מגיל צעיר.
"כשתמיר גילה רצון לשחות" סיפר שי אביו השבוע "פניתי לאחראי ושאלתי כמה קורסים לשחייה מתקיימים. רשמתי אותו לכל הקורסים אחד אחרי השני. בזכות ההשקעה, התמיכה והאהבה תמיר הצליח להתגבר על המוגבלות ולפתח עצמאות. הוא מסוגל לקרוא ולכתוב, ואנחנו גאים בו מאוד".
כשבגר הוא נשלח ללמוד בבית-ספר רננים, בית הספר לחינוך מיוחד. לפני כשבע שנים הוא עבר להתגורר בהוסטל בקריית-שמונה, אז גם התחיל הרומן שלו עם הטניס, הספורט שעבורו כיום הוא מרכז חייו.
זה התחיל ביום שפניתי לשאול זהר-מנהל מרכז הטניס בבקשה קצת יוצאת דופן. ניהלתי אז את תחום האוכלוסיות המיוחדות במתנ"ס, וארגון בשם "ספישל אולימפיק" ששם לו למטרה לשלב אנשים בעלי צרכים מיוחדים בכל ענפי הספורט, פנו אלי וביקשו לראות כיצד ניתן לשלב את חניכי ההוסטל בפעילות ספורטיבית.
מאחר ולא ניתן שום תקציב בזמנו לפעילות, הופתעתי אז מתגובתו של שאול לבקשה. "לא חשוב התשלום, תדאג שהחברה יגיעו, תפקידנו לדאוג לחוליות החלשות באוכלוסיה, אחרת אין לנו זכות קיום". הוא אמר, השבוע הבנתי יותר למה הוא התכוון.
ואכן, מידי שבוע הגיעו חניכי ההוסטל לאימון במרכז הטניס. תמיר בלט כבר בהתחלה בקורדינציה ובעקשנות שלו להתמיד ולהצליח.
עד מהרה הוא התגלה כשחקן לוחמני, מנצח מערכה אחר מערכה
זה הזמן ששאול החליט לשלב אותו באימונים נוספים בחברת ילדים רגילים עם המאמן שמעון.
הוא התחיל להשתתף בתחרויות במסגרת 'ספיישל אולימפיק', תחרויות לאנשים בעלי צרכים מיוחדים וניצח בכולן. ואז מגיע מבחינתו התחרות החשובה ביותר מכולן אליפות ברלין הפתוחה.
מדובר בתחרות שאליה מגיעים מכל העולם, בארצות רבות הקבוצות בעלי הצרכים המיוחדים מקבלות יחס דומה לקבוצות מקצועיות מכל הבחינות. תמיר נבחר לייצג את ישראל.
בתחרות היוקרתית הוא זוכה במקום הראשון ליחידים וגם מקום ראשון בזוגות, השופטים מעניקים לו מדליית זהב.
ואת כל זה רואה האיש שגילה ואימן את דודי סלע, אחרי שהפך את סלע לאלוף, הנה הוא עושה זאת שוב, הפעם את תמיר הוא מוביל לאליפות, ורק הוא יודע את המשמעות לכך.
הזוהר של שאול
כמה חודשים אחר-כך התרחשה התאונה. התברר, שתמיר פרק כתף גם רגלו נפגעה והוא הוכנס לחדר ניתוח.
ההחלמה מהניתוח הייתה לא פשוטה ותמיר נזקק לשיקום כשהוא נעזר בקביים הוא התחיל לצעוד אט אט. בין המבקרים שהגיעו אליו לבית החולים היה גם שאול שאמר לו "כי הוא חייב להחלים מהר, בעוד שבעה חודשים מתקיימת אולימפידיה בבית ג'ין ואתה משתתף".
הסיכוי שזה באמת יקרה נראה אז קלוש. לתמיר נבחר כבר מחליף לתחרות ההיא. ואז, חודש לפני התחרות נסע שאול יחד עם תמיר ליפו לתחרות בין תמיר למחליפו, תמיר ניצח אותו כנגד כל הסיכויים.
השבוע, הצטרפתי לתמיר אל מרכז הטניס לפגישה איתו ועם שאול. שאלתי את זהר למה היה לו כל חשוב להצליח
עם תמיר, מה הביא אותו להשקיע את כל כולו בפרויקט למען האנשים בעלי הצרכים המיוחדים.
"אני הייתי בעצמי ילד דיסלקטי וחוויתי מצוקה לא קלה", משיב לי שאול "הטניס עזר לי להביא את עצמי לידי ביטוי, מאז אני מתחבר יותר לאלה שזקוקים לעזרה ולא יודעים לבקש, בכל שנה אני בוחר מקרה אחד קשה במיוחד ואני לוקח אותו תחת חסותי".
וכדי שארד לסוף דעתו הוא מראה לי תמונה של ילדה קטנה שמנסה לאחוז בכדור ללא הצלחה. ראשה נטוי לאחור, רגליה שמוטות ושתי גננות אוחזות בה מאחור.
"תראה היא לא מצליחה להחזיק בכדור אבל היא מחייכת, אתה מבין, שנה אני עובד איתה והנה היא מחייכת ובשביל החיוך הזה, הכול היה שווה".
וכשהוא מסיים את דברו אני מבחין שגם תמיר שישב איתנו במהלך כל הפגישה, גם הוא לפתע מחייך.
הבית שבהוסטל
בבקרים תמיר יוצא לעבוד במע"ש אהבה, ובזמנו הפנוי הוא נוסע
לקיבוץ עמיר לרדיו "קול גליל עליון" לשדר תוכנית מוזיקה מזרחית שהוא אוהב ויש לה מאזינים רבים.
"אני בעיקר שם מוזיקה מזרחית, אנשים מתקשרים ומוסרים דרישות שלום לחברים שלהם, אני מאד אוהב את הרדיו" הוא אומר.
מה שכעת נראה כל-כך פשוט זו תוצאה של השקעה ולווי מסור של הנהלת ההוסטל, ההנהלה וצוות העובדים שמשקיעים בחניכיה את המיטב. כאן המקום לברך את גליה מחפוד אשר במשך שנים רבות ניהלה את המקום בחן מסירות ובהמון אהבה.
בהתחלה התלווה לתמיר מתנדב בהוסטל, סטודנט לעבודה סוציאלית, אחרי תקופה שעזר לו להתמצא גם בנסיעה וגם באולפן הפך תמיר לעצמאי והוא לא נזקק לאיש כעת.
הדאגה לחניכי ההוסטל הובילה את ההנהלה לקבל החלטה די מהפכנית ולהוציא את כל חניכי ההוסטל לטיול בחו"ל ביוני השנה. אלעד הרשקוביץ שנבחר להחליף את גליה סיפר השבוע על ההרגשה. "טסנו לשבוע ימים לבולגריה. מדובר באנשים שמעולם לא היו בחו"ל, אנשים שחלקם בגיל הורי.
זו הייתה אחריות לא פשוטה, ישנם חניכים שצורכים תרופות על בסיס יומי, חולים באפילפסיה ועוד, בכל זאת מדובר בארץ זרה, אבל למרות החששות היינו נחושים כל הצוות להגשים להם את החלום. וזו הייתה חוויה מטורפת, נהנו מכל האטרקציות שבולגריה מציעה: טיולי ג'יפים, כפר דייגים ובכלל,
לאנשים עם צרכים מיוחדים כל הטיסה, הדיוטי פריי הוצאת הדרכונים הייתה חוויה בלתי נשכחת, הם היו בעננים תרתי משמע".
גם תמיר לא שוכח את הטיול המדהים. תמיר כמעט והשיג את כל היעדים והמטרות שהציב לעצמו. הוא מנחה את המסיבות של ההוסטל בעזרת המערכת המקצועית שרכשה לו הנהלת ההוסטל,
הוא מתאמן בטניס לקראת האולמיפידה הקרובה שתתקיים בסין.
רק דבר אחד חסר לו וזאת אהבה של חברה לחיים. או כמו שאמר לי אביו שי "היום תמיר חוגג את יום הולדתו, ואני מאחל לו שימצא מישהי שתאהב אותו והוא אותה, אז אדע שבאמת ניצחנו את המגבלה, זה יהפוך את כולנו לממש מאושרים".
