חופש ביטוי
תאונה א'
מורה? מורה של מי?
וואוו, איזה שבוע עבר עלינו, ונראה שיהיה אחד השבועות הארוכים שידענו מזה זמן.
…מורה בישראל, אדם ורטה, מועל באמון שמערכת החינוך נתנה בו, ומנצל את מעמדו המיוחד בין ציבור תלמידים שבוי כדי להכתיב דעה שלילית על צה"ל. לא במקרה נכתב "להכתיב". כי להימצא בחדר סגור, מורה עם תלמידים ותלמידות, והמורה אומר באופן קטגורי ש"צה"ל הוא צבא לא מוסרי", ולא ש"בצה"ל נעשים מעשים לא מוסריים".
ויש הבדל תהומי בין שני המשפטים.
כל הוואריאציות של האמירה הזאת אחרי שהפרשה התפוצצה, היא חלק מהטכניקה המוכרת והידועה "לומר ולא לומר", או בגירסה המוקדמת שלה "כן" ו"לא".
אני אחרון שפוחד מהבעת דעה הנוגדת או הפוכה לדעתי, כי יש להפריד בין דעות לגיטימיות ובין גנבת דעת.
אדם המביע את דעתו בפרהסיה כמו: בעיתון, רדיו, טלוויזיה וכדומה, עומד לבחינתו של הקורא בשלוש מאות ושישים מעלות. הוא יודע שדעתו תיבחן גם על ידי חכמים ממנו, מנוסים ממנו, ובמקרים מסוימים, גם מתוחכמים ממנו.
להביע דעה בפני קהל שבוי, זו פחדנות מהסוג הגרוע ביותר. והראיה, מה שקרה אחר כך. אילו המורה היה מקיים דיון על 'מוסריותו של צה"ל' תחת סימן שאלה "האם צה"ל הוא צבא מוסרי?", זה בסדר. אני מניח שעדיין לתלמידים תהיה היכולת והידע להתמודד עם השאלה, לכאן או לכאן.
אולם, לעמוד מול תלמידים הבאים מרקעים שונים, ודעות שונות ולומר "צה"ל הוא צבא לא מוסרי!", זה בגידה באמון שמערכת החינוך נתנה בך.
ולכן, מורה או מחנך צריך להעמיד דילמות מוסריות בפני תלמידיו, גם אם הן קשות ולא פופולאריות, אבל במעמד ברור של "שאלה".
אני מצפה ממורה שקודם כל יהיה אדם ישר והגון ולא ינצל את מעמדו ואת אלה שעומדים (יושבים) מולו באופן שבו נהג אדם ורטה.
…לא פחות חמורה היא תגובתה של המערכת, קרי משרד החינוך והעומד בראשו. מדוע צריך לחכות כל כך הרבה זמן כדי להגיב? מדוע שר חינוך שינק מארון הספרים והחינוך היהודי-תורני אינו מגיב בזמן סביר, שלא לומר מיד?! ציפיתי ששר החינוך יגיב מיד, ושוב התאכזבתי. יש בי יותר מחשד שהזמן שחלף נוצל כדי לבדוק את הלכי הרוח בציבור, להתייעץ עם יח"צן או שניים, ובקיצור, לבדוק עד תום מה נכון לומר ומה יתקבל בציבור, או בחלקים ממנו באהדה.
אדוני השר, שאלה: 'אילו נשאלת אם מותר לאכול בשר וחלב יחד, מה היית עונה, ותוך כמה זמן? בדיוק כך היית צריך לנהוג במקרהו של המורה ורטה'.
חופש ביטוי
תאונה ב'
רק בישראל יכול גוף שהוקם כדי לדאוג לחברים בו שיקבלו תמלוגים עבור יצירותיהם, להעניק פרסים שבדרך כלל זה תפקידה של הממלכה לעשות זאת, ואם כבר החברים בגוף מתיימרים להעניק פרסים על "מפעל חיים", שיעשו את זה בפרופורציות ובהגינות המתבקשות.
לא מפריע שיש גופים המכבדים את חבריהם במתן אותות כבוד, פרסים ועוד חיזוקים, באמת שלא, ואפילו זה נחמד.
אבל תראו מה קורה כאשר נגשים לעניין בידיים לא נקיות ובשכל עקום-אקו"ם.
אריאל זילבר נולד וצמח בתוך מה שנקרא "ארץ ישראל היפה", בנה של צפירה ברכה (ריטה של אז). כמי שהיה סטודנט בסוף שנות השבעים ונכח ב'יום סטודנט' או שניים בו הופיע ה'אליל' של הנוער (לא שלי) אריאל זילבר, אני יכול להעיד שההערצה אליו הייתה בגלל מה שהוא שר ומייצג, ולא בשל דעותיו שלא היו שונות ממה שאנו מכנים היום 'יפי נפש'. לא נפרט כאן את המרכיבים השונים שבנו את תדמיתו במוזיקה ובחברה, אבל הוא ממש לא היה 'נוער גבעות'. האיש התבטא ואמר דברים קשים שאינם מקובלים על חלקים רבים בעם, בלי קשר לדעה פוליטית או אמונה דתית.
אלא מה? כאשר אתה מתחיל כשרון (אריק שרון שר הביטחון) בסברה ושתילה קוראים לך בשמאל "רוצח", וכאשר אתה אותו שרון (ראש ממשלה) מגרש יהודים מבתיהם (המושגים כבר ממש לא רלבנטיים "מפנים" מלווים החוצה". בטח בעוד כמה שנים יגידו שתושבי גוש קטיף "ברחו מבתיהם…"), מאתרגים אותך ומלבינים כל מעשה או עבירה על חוקי המדינה שאתה עובר. זו הצביעות וזה המוסר הגמיש בו משתמשים כאן, ולא בפעם הראשונה.
על אותו ענף אומלל יושבים גם החברים הנכבדים באוניברסיטת חיפה (שאני בוגר שלה) ומונעים מזוכה פרס נובל, לא פחות, ד"ר ישראל אומן לקבל תואר לשם כבוד. אני כותב ולא מאמין שבעצם אני מתאר מציאות כה עגומה.
לצערי, אף שאיני נוהג לעשות הכללות, אי אפשר שלא להידרש לסוג של הכללה, ולומר: מתפתח זן מיוחד של בעלי דעה המאופיין במוסר גמיש, שׂכל עקום והרבה, הרבה מאוד אגו רקוב.
כשלא יורד גשם, יורדות דמעות
תשאלו את החקלאים
ככל הנראה השנה הולכת להיות שחונה, אם לא תהיה תפנית בעלילה. כמו תמיד האדם מאשים את כולם, חוץ מעצמו. התחממות כדור הארץ, פליטת גזי חממה ועוד כהנה וכהנה. אבל האמת במקרים דומים, שהאדם אשם במה שקורה לו. לא גזים ולא נעליים. האדם.
…כיהודים מאמינים איננו צריכים לעשות מחקרים ולהוציא מיליארדי שקלים כדי שבסופו של דבר נגיע למסקנה שנאשם מספר אחד הוא האדם. מבחינתנו, כל יום אנחנו קוראים את ה'מסקנות' ב'שמע ישראל. כתוב בצורה פשוטה ומובנת לכל אדם "והיה אם שמוע תשמעו… …ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש…". כתוב ברור ומנוקד.
השאלה הגדולה הייתה ונותרה, חופש הבחירה. את ואתה בוחרים אם להאמין או לא להאמין לכתוב. היושב במרומים, כידוע, ממליץ לנו לבחור בטוב. לא הוא זה שמחליט עבורנו, אנו מחלטים. ואם אנחנו מחליטים, אז בבקשה לקחת אחריות על ההחלטה שלנו.
…קטונתי מללמד מי מכם ענייני אמונה, באמת. אבל הרגשתי צורך להאיר פסוק או שניים מה'מחקר' הראשון שנעשה ומסקנותיו כתובים לדורות ממש אצלנו בסידור.
…ולאחיי החקלאים. כנראה שהשנה תשקו את השדות בדמעותיכם.
