הרוח מבדרת צמרות הדקלים
מבעד לשִׁמשה סודות אפלים
החתולים מייללים משתוללים
ברקע אִוושת עלים מחללים
חלומות אינם מתכלים
קצף בוהק לבן צחור
מציף ימים רחוקים כמזמור
בנוסטלגיה, צורב לנבור
מתעתע העבר שהתאדה לזכור
הנשכחות עומדים בתור
הגלים מתנפצים אל המזח
בסלע עלום שׂורד פרח
האופק את הערפל מותח
שחף סטטי מפוסל אינו בורח
העבר להווה אינו סולח
שמיכת עננים עטופת חלומות
הלב גואה מוצף מחשבות
הגיגים והיסחפות בתקוות
שעות ארוכות קצרות יפות
לדמיון אין גבולות
קול עמום את השקט מבהיל
בשביל המוליך המוביל
ניחוח מתוק חמוץ בתמהיל
מישהו, מתישהו, איפשהו מצית פתיל
עוד יום, לאחד שגרתי לאחר בלתי רגיל.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
