ירושות

שבועות

בשנת 2448 לבריאת העולם הופיע הקב"ה בהר סיני לעיני כל עם ישראל, מהמנהיגים ועד לאנשים הפשוטים ביותר, והעניק לנו את התורה. זה קרה ביום שבת, במעמד שנחקק עמוק בתודעה הישראלית ומאז עבר מדור לדור, ועובדה שעד היום אנחנו מציינים את המאורע ההיסטורי. במחזה הזה, אגב, צפה כל עם ישראל, יותר מ-3 מיליון אנשים. התורה היא למעשה מערכת הציוויים והכללים שלפיהם אנו אמורים להתנהג. חוקים הומניים, מושגי "דרך ארץ" וכללים פשוטים לכל נולדו ונכתבו בתורה והפכו לברורים והגיוניים, אך עד אז לא היו נכסי צאן ברזל.

לשבועות יש מספר שמות נוספים, שכל אחד מהם מבטא את מהות החג. ראשית כל, בספר דברים פרק ט"ז נאמר: "ועשית חג שבֻעות להשם אלוקיך". למה שבועות? כי ביום זה מסתיימים שבעת השבועות שהתחלנו לספור מאז פסח. הרי בני ישראל חיכו בכל מאודם לקבלת התורה והחלו לספור מהיום הראשון של פסח, עד שבסופו של דבר הגיעו לשבעה שבועות, ואז קיבלו את התורה.

שמות נוספים הם "חג הקציר" (בתקופה זו מסתיימת עונת הקציר, וכשבית המקדש היה קיים היו מביאים מהחיטים החדשים שקצרו), "חג הביכורים" (במקביל מתחילה עונת הביכורים, כל בעל מטע של פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל לקח את הפירות הראשונים והביא אותם אל בית המקדש) ו"עצרת". השם הזה אינו מהתורה, כך פשוט כינו אותו חז"ל, בהתייחס לעובדה שמדובר בחג המהווה המשך ישיר לפסח. ומה הקשר לפסח? כי ליציאה ממצרים אין כל משמעות, אמרו חז"ל, ללא סיום התהליך, קבלת התורה בהר סיני. אגב, מעניין לגלות שבניגוד לשאר החגים אין בשבועות סממן חיצוני (חנוכייה, שופר, סוכה וכו'), אולי מלבד טנא הביכורים שקשור בכלל למהות אחרת. הסיבה היא שדווקא בגלל שמדובר בחג מתן תורה, אין סמלים חיצוניים העלולים להסיט אותנו מהמהות עצמה.

שאלתם את עצמכם פעם למה אוכלים גבינות ומאכלי חלב בשבועות? התשובה לכך נעוצה בכך שהתורה נמשלה לחלב ("דבש וחלב תחת לשונך", שיר השירים ד') וכמו שתינוק יכול להתקיים רק בזכות חלב אם, כך התורה מספקת תזונה רוחנית לנשמה. אבל ההסבר המעשי יותר נוגע לכך שמיד אחרי קבלת תורה בני ישראל חזרו איש איש לביתו ורצו לאכול. אבל אחרי שקיבלו את כל הציוויים ונכנסו לעול תורה ומצוות, הכנת בשר כבר לא הייתה פשוטה כל כך. עכשיו הם הצטוו לבצע הכנות רבות להכשיר כלים, לבדוק את סכין השחיטה, לשחוט בדרך מסוימת וכו', וכמובן שלקח להם זמן להיערך לכך, מה גם שאותו יום היה יום שבת, בו אסור לשחוט או לבשל. אז הם פשוט אכלו מאכלי חלב, שאינם דורשים הכשרה מיוחדת.

כידוע, בחג שבועות קוראים את מגילת רות, כשהסיבה לכך הייתה משום שרות הייתה גיורת שקיבלה את חוקי התורה בלב שלם (ורק כך, למעשה, הגיור תקף). בשבועות כולנו נחשבים באופן מסוים כגרים, משום שאנחנו הרי חוגגים את מתן התורה וכך מקבלים על עצמנו מחדש את החוקים והמצוות. טעם נוסף הוא פשוט יותר: עיקר סיפור מגילת רות התרחש בתקופת הקציר של השנה, ולכן נוהגים לקרוא אותה דווקא כעת. לפי הטעם האחרון, שבועות הוא יום הלידה והפטירה של דוד המלך, שהיה כזכור מצאצאי רות ובעלה בעז.

בליל פסח, אחרי הסעודה נוהגים לקיים "תיקון ליל שבועות" בו לומדים במשך כל הלילה. על שום מה? לא תאמינו, אבל דווקא במעמד מתן תורה בני ישראל נרדמו. כלומר, לא התעוררו בזמן למתן תורה ולכן, כפי שכתוב בשולחן ערוך ילקוט יוסף, "הוצרך הקב"ה להעירם משנתם על ידי קולות וברקים". לכן בתור תיקון קיבלנו את המנהג ללמוד כל הלילה. "כל מי שעושה לימוד לילה זה כתיקונו, ניצול מכרת כל אותה השנה, ומובטח לו שישלים שנתו ולא יבוא לו כל נזק", הבטיח האר"י בזמנו.

ירושלים

ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, עיר הבירה, עיר הקודש, והעיר שחומדים אותה כל דתות העולם, נמצאת בידי עם ישראל היושב במדינת ישראל, חגגה ביום רביעי את שחרורה ע"י העם היהודי.
כזכור, מאז מלחמת העצמאות (תש"ח 1948) ובמשך 19 שנה הייתה ירושלים עיר מחולקת: החלק המערבי של העיר היה בידי ישראל ואילו חלקה המזרחי, כולל ירושלים העתיקה, היה בשליטת ירדן (פרט להר הצופים).
אך ביום כ"ח בחודש אייר תשכ"ז 1967, שהיה היום השלישי למלחמת ששת הימים, כבשו חיילי צה"ל את ירושלים המזרחית, ובכך הביאו לאיחודה מחדש של העיר המחולקת. במשך אותם 19 שנה הייתה בחלקים רבים של העיר חומה, שהפרידה בין ירושלים הישראלית לירושלים הירדנית. ירושלים באותן שנים הייתה "העיר אשר בדד יושבת, ובלבה חומה". החומה שהפרידה בין שני חלקי העיר הייתה בגובה של 4 – 6 מטרים, והיו בה עמדות של הלגיונרים, חיילי צבא ירדן.
מאז ומתמיד, הייתה ירושלים מקודשת לשלושת הדתות, ועד היום כל דת חפצה ביקרה.

מהתנ"ך ועד היום

על פי המדרש השם "ירושלים" הוא חיבור של השם שנתן לה אברהם ("הר השם יראה") עם השם "שלם". בתנ"ך מופיע השם ירושלים בד"כ ללא האות יוד אחרי הלמד. לירושלים ישנם כ-70 שמות המיוחסות לעיר, כשהבולטים ביניהם הם: ציון, עיר דוד, שלום, יראה, יבוס ויפה נוף.
קדושתה של ירושלים באה בעקבות בחירתו של הקדוש ברוך הוא לשכן את שכינתו בבית המקדש.
ולכן ניתנו מספר מצוות חשובות מאוד שקשורות לעיר כמו אכילת קורבנות בין חומות העיר, עליה לרגל שלוש פעם בשנה (פסח, שבועות וסוכת), הקרבת קורבנות, הבאת ביקורים, וכן הגעה לבית הדין הגדול בירושלים בבעיות משפטיות.
ירושלים מופיעה בספרי התנ"ך כ-653 פעמים, וכן במשנה, בתלמוד ובתפילות כ-120.
עפ"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בירושלים כ-780,200 תושבים (נכון ליוני 2010), בקצב גידול של כ-2% לשנה. רוב התושבים הם יהודים, כשהיחס בין הנשים והגברים הוא 1000:1007.
המשפט "אם אשכחך ירושלים…" המפורסם, לקוח מספר תהילים (מזמור קלז, פס' ה-ו), וכיום אומר אותו החתן בחופה, לפני שהוא שובר את הכוס, זכר לחורבן שני בתי המקדש.

הכותל המערבי

יש אין ספור מקומות קדושים ומדהימים בעיר הקודש, שיכולים ספק חוויה רוחנית עילאית לכל המרבה בהליכה. אך אין ספק כי הכותל הוא המקום הקדוש ביותר מכל אתרי הקדושה של ארץ ישראל ועם ישראל. הכותל נחשב כשריד היחיד מבית המקדש עצמו. במקורותינו נאמר הנו המקום הסמוך ביותר למקומה של השכינה. היות וארון הברית שכן סמוך לכותל המערבי בזמן בית המקדש הראשון. בבית המקדש השני כבר לא נמצא ארון הברית. במקורות סופר כי הארון נגנז ועד היום לא נמצא.
מאותו הזמן נהוג לחשוב כי השכינה לא זזה מכותלו המערבי של קודש הקודשים, שהוא כותלו המערבי של המקדש. הכותל הוא קטע מהחומה המערבית, שהקיפה בימי קדם את בית המקדש הראשון והשני, אורך הכותל מגיע ל-28 מ' גובהו8  מ'. עומק הכותל הטמון באדמה הוא כמעט כגובה הכותל הגלוי מעל האדמה. רצפת הכותל בימינו נמצאת 708 מ' מעל פני הים התיכון, זה המקום הנמוך ביותר בשטח העיר העתיקה של ימינו
הכותל בנוי מאבנים יוצאות דופן בגודלן, שהגדולה בהן משקלה כ-400 טון והקטנה ביותר כ-1.5 טון. אבנים במשקל 70-30 טון מצויות לרוב בפינות, והאבן הממוצעת משקלה 10-8 טון. עוביו של הכותל הוא 5 מטרים, והוא בנוי משלוש שורות של אבנים, שאף הן ענקיות.