. ושלא יבלבלו לנו את המוח עם הסבריהם וטענותיהם של אותם
מנכ"לים הרוצים להוכיח את יעילותם בניהול המוסדות שהם מיצגים, הם גם לא חוששים שהם עלולים להיקלע פעם בין גלגלי השיניים שהם עצמם יצרו אותם. כי להם זה לא יכול לקרות מכמה וכמה סיבות, ואחת מהן היא שהם אינם זקוקים לאותם מוסדות המדוברים והם בדרך כלל מבוטחים בדרך זו או אחרת, עד סוף ימי חייהם. כלכלית בוודאי. הרי את המשכורות ואת הפיצויים שהם מקבלים עם פרישתם מהעיסוק שלהם, מקבילים ליותר משישים שנות עבודה של השכר הממוצע במשק של עובד רגיל!
נתחיל בתאגידי המים, חמישים וחמישה במניין, מי צריך אותם? איך הם קבלו את האישורים לפתוח תעשיה שכולה נגד האזרח? מי צריך 55 מנכ"לים וסגני מנכלים, מזכירות, פקידות ועובדי שטח, משרדים וכלי רכב, הכל מוכפל בחמישים וחמישה. האם זה פלא שאנחנו משלמים כל כך הרבה על מים?
נעבור לפנסיה. פעם קיבלנו כל חודש את המגיע לנו כחוק עם פרישתנו מהעבודה. לאחר כמה שנים, התחילו לגבות מאיתנו דמי ניהול, ואם זה לא מספיק, הם גלמו את דמי ההבראה שקיבלנו בנפרד אחת לשנה, לתוך התשלום החודשי, כך שהכול נבלע לריק ומונע מאיתנו לפחות פעם בשנה לנופש כלשהו. למה? מטעמי חסכון ויעילות על הגב שלנו.
על הארנונה הס מלדבר. לדוגמה, אני משלם עשירית מהפנסיה שלי ארנונה, וכמוני מאות אחרים שילדיהם פרחו מהבית ונשארו בבתים גדולים במקצת עבור שני מבוגרים מזדקנים.
מפעל הפיס: המפעל מתהלל בהקמת בניינים שונים, ספורט וכו'. מי משלם את הסכומים האדירים אם לא פשוטי העם העניים על חשבון הלחם לילדיהם. המסכנים האלה חיים באשליה שאולי פעם ישתפר מצבם הכלכלי אם יזכו בפרס כלשהו. כמובן באישור ובעידוד המדינה.
וכעת אני רוצה לשאול. מדוע כל התשלומים, המים, החשמל, ארנונה והטלפון של בזק, שהמבוגרים עדיין משתמשים בו, נדרשים לשלם כל חודשיים ולא כל חודש? ושוב אני שואל, האם קובעי המדיניות התשלומים מכל מוסד כולל הממשלה העוינת לאזרח הפשוט, חוו
מחסור מהו? האם חשבו איך יתמודד עובד/פועל שמשתכר משכר מינימום של כארבעת אלפים וחמש מאות שקלים, שבחודש אחד, יצטרך להוציא את רוב הכנסתו החודשית על הוצאות בלתי נתפסות כולל תרופות ושכר דירה החודשי כמובן. שמענו וממשיכים לשמוע שעם ישראל חנון ורחום, אבל, כשלא מדובר בכסף.
ולצל"שים: כולנו יודעים על הסיוט של ההמתנה כדי לקבל תרופות מבית המרקחת של "כללית מרכז", כולל סיכון להדבק במחלה כלשהי. אני לא בא להאשים חלילה את הרוקחות ובוודאי לא האחראית על בית המרקחת חנה, שעושות כמיטב יכולתן לשרת את הציבור הרב מידי לדעתי. לכן החלטתי לפי שעה לקבל את התרופות מסופר-פארם, שם אני זוכה ליחס של V.I.P ולא רק אני, במיוחד מהרוקח הנחמד, המקצועי הנימוסי והידידותי, אמל חמד שמו, שכמובן מגיע לו צל"ש ענק ממני. שתי האחרות, אף הן עובדות וותיקות מאוד בסופר-פארם, שתמיד, תמיד הן נמצאות כאן לידך כשאתה צריך אותן, והן, אילנה צוקר וז'קלין בן איטח. איך אפשר לא לציין אותן לשבח המגיע להן ממש ברציפות כל השנה. תאמינו לי או לא, העונג כולו שלי.
יוסי פרטוק
Yossi377@walla.com
