לטל וענונו היה את כל הסיבות הטובות לעזוב את קרית שמונה. תכף תבינו למה. בגיל 29 הוא הספיק לרשום לרזומה עשרות הצלחות שמספיקות לחיים שלמים. הוא סיים תואר ראשון במדעי המחשב, אך בעקבות מחלה בעין נטש את התחום והחל להפיק אירועים, אחרי שצמח וגדל החליט להקים את "תל-אביבה", ובין לבין הוא ממשיך להביא הופעות סטנדאפ לעיר ולקדם עסקים באמצעות הפייסבוק. אם תשאלו אותו מה הצעד הבא – אז הוא כבר חולם להקים משפחה וללמוד משפטים. טל וענונו, הצעיר הפעלתן עם החוש העסקי בראיון שמסתכם במשפט אחד – אפשר להצליח בכל מקום, כן, גם בקרית שמונה
טל,29, רווק מקרית שמונה, נולד והתחנך בקרית שמונה למשפחה שורשית (אביו הוא עו"ד ניסים וענונו ואמו יהודית) ואם תשאלו אותו הוא יענה שזאת אחת הזכויות הגדולות שלו להיות בן להורים מדהימים שכאלה, הוא הספיק לעשות המון, והוא כאמור רק בן 29. תוך כדי שירות צבאי שימש כעיתונאי ראשי במקומון בצפון, הספיק לחרוש את ארה"ב בחצי שנה, למד וסיים בתל חי תואר ראשון במדעי המחשב, אך הבין שהוא לא רוצה לתקשר רוב היום עם מכונה, אלא עם בני אדם. עוד כשהיה צעיר יותר היה מוקף תמיד חברים והיה "הכי מקובל בחבר'ה". בתור בחור צעיר היה פעלתן, נמרץ ופעיל מאוד בקהילה. "הבנתי שהיעוד שלי היא עבודה עם בני אדם", הוא אומר ומוסיף "למרות אהבתי למחשבים, קשה לי לחשוב שאני צריך לבלות 8-9 שעות ביום מול תוכנות מחשב, והתרומה שלי תסתכם בעוד קוד תכנות בחיים". 
טל הוא בחור מקושר. יש לו קשרים בכל מקום והוא ממנף את זה בצורה מושלמת לאזור העסקים, האזור שקורץ לו יותר מכל. הוא פתח עסק להפקות אירועים ויחסי ציבור לפני כ-8 שנים בשם "TVIP – טל וענונו" והתחיל בארגון והפקת חתונות ואירועים גדולים. הפעילות שלו כללה ליווי צמוד של הזוג, החל מבחירת האולם, ספקים שונים, עיצוב, צילום, ובניית תקציב שהזוג יוכל לעמוד בו ולהשאיר כסף לירח דבש ועד שנגמר האירוע וכולם שוכחים למי בכלל היה צריך לשלם מה. האיש שהיה אחראי על השקט של בעלי האירוע כדי שיוכלו לשמוח בלי דאגות ביום החשוב ביותר שלהם.\
כשהבין שהעסק עובד לפי הציפיות התרחב גם להפקת מסיבות, ואף הפקת הופעות ברחבי הארץ. אם הייתם במופע סטנדאפ בשנים האחרונות בעיר, סביר להניח שהוא היה המארגן והמפיק. הוא יושב לו שם מאחורי הקלעים ודואג שהכל יתקתק כראוי. מצד אחד הוא מתרחק מאורות הבמה, ומעולם לא עלה לשאת דברים לפני המופע, אך מצד שני הוא בקיא בכל פרט, ואחראי לכל מודעה, פרסום או פוסטר שאתם רואים.
כאמור, לטל יש חוש עסקי מפותח מאוד והוא מנצל הזדמנויות בצורה מושלמת, מה שמאפיין איש עסקים מצליח. לפני מספר שנים, עוד לפני שרשת הפייסבוק היתה החמצן של רבים מאיתנו, הוא הבין שיש כאן פוטנציאל, ובזכות הידע שלו במחשבים, החוש העסקי והקשרים הרבים, הוא סיגל לעצמו יכולות מדהימות של קידום פרסומים דרך הרשת. עד היום הוא לא מספר את סוד ההצלחה, אך כל פוסט שהוא מעלה מגיע בממוצע לכ-20,000 איש בין רגע.
עד היום חברות רבות שוכרות את שירותי הפרסום שלו דרך הרשת, ובין היתר ניתן למצוא את המכללה הטכנולוגית תל-חי, מכללת אשכולות, מכללת MBC חצור, עיריית קריית שמונה, מבואות חרמון, רשת יין בעיר, רשת בורגרים, רשת יפו תל אביב ועוד.
המציאות מראה כי צעירים רבים שמשתחררים מהצבא בוחרים להקים עסק בתחום המזון, ומנסים לשרוד בין כל גלגלי השווארמה המוצעים באזור. לחלקם זו הזדמנות לנסות להצליח, ולחלקם זו הברירה היחידה כדי להתפרנס בכבוד. הסיפור אצל טל שונה לגמרי.
תל אביב(ה) בכביש 90
טל הקים את מסעדת "תל-אביבה", ביחד עם שותפו השף צחי אלבז, שמצליחה בקנה מידה שלא נראה בקרית שמונה כבר שנים. מידי ערב עשרות סועדים מגיעים למסעדה וממלאים את המקום, ואת החניה הגדושה. לא זכור מתי היה צריך להזמין מקום למסעדה בעיר, אך "תל-אביבה" שינתה את חוקי המשחק. לא עוד מסעדה חלבית, אלא מסעדת אוירה משובחת. תושבי העיר והאזור לא נשארו אדישים ומצביעים ברגליים. בנוסף, גם העיתונות הארצית גילתה עניין במסעדה וסיקרה אותה בתקשורת כמו אתר החדשות וואלה, אתר החדשות YNET הביעו עניין במסעדה התל אביבית שכבשה את הצפון, שהשיא היה שידור כתבה רחבה על המסעדה בחדשות האוכל של ישראל בערוץ 2, שם הציגו תמונות ווידאו של המסעדה, מנות בע
לות שם תל אביבי, והתלהבות מהקונספט הרשתי שיש למסעדה.
טל זיהה את הפוטנציאל לקיים אירועים במסעדה, ומידי שבוע מתקיימים מספר אירועים (קטנים, עד 100 איש) במקום. "בפועל יש גם מטבח בשרי במקום וחשבנו ללכת לכיוון הזה באירועים, אבל לא היה צורך, לא כולם רוצים שהאירוע שלהם יהיה על טהרת ה"בשרי", וראיתי שאין עוד מקומות שמציעים תפריט חלבי עשיר לאירוע, והביקוש רק גבר וגבר, לא עשינו פרסום ולו אחד, ואנשים פנו שבוע אחרי שבוע, אז החלטנו לעשות רק אירועים חלביים ודגים, ולהפתעתי הרבה יש ביקוש גדול"
עם רזומה כזה בגיל 29, מיד מתעוררת השאלה, האם חשב לעזוב את העיר, לטובת העיר הגדולה?
"זאת שאלה ששואלים אותי כמעט כל יום, אין אחד שמכיר אותי לראשונה ושואל אותי מאיפה אני במקור, תמיד שאני עונה שאני מקומי מיום שנולדתי ואז יש הרמת גבה שמצחיקה אותי כל פעם מחדש, בכל מקום שתלך תמצא משהו לקטר עליו, במיוחד אצלנו, אנשים אוהבים לקטר ולהגיד את כל הסיבות למה לא תישאר בקריית שמונה, כמו שהם רגילים להסתכל על חצי הכוס הריקה".
בכל זאת, במרכז יש יותר הזדמנויות
"זה נכון, אבל אפשר להצליח בכל מקום. בשנה וחצי האחרונות ביליתי המון במרכז, גם בגלל העסק שלי, ונפתחו לי הזדמנויות גם במרכז, שם הרבה יותר קל להתפתח בתחומים שלי, אבל כשהעסק התפתח לכיוונים שונים, והתרחב, הרצון והסיבה לעזוב פוחתים, אבל תמיד אני משאיר דלתות פתוחות, למרות שאני דיי מאוהב בצפון, ואני מאמין שהגרעין הצעיר של העיר חייב להישאר ולהשפיע. התייאש ולומר זאת המציאות ולברוח הכי קל, אבל אפשר גם להסתכל על המציאות הקיימת ולשנות אותה"
למה לא המשכת עם המחשבים?
"כשבחרתי ללכת ללמוד, אמרתי שאם כבר אסבול את ה-3 שנים של התואר כדאי מאוד שזה יהיה שווה את זה, ולא אהיה עוד אחד עם תואר שעובד עבור שכר מינימום. האהבה שלי למחשבים גרמה לי ללכת לזה, אבל בפועל זה לא התאים לי, עבדתי ב-BMC כמה חודשים וזה כיבה אותי, להיות סגור בריבוע של 2 מטר עם מסך מחשב, זה פחות רומנטי בעיניי. אבל אתה אומר לעצמך בטח, היי עשית תואר מכובד עם אופציה לאחלה כסף בלי עבודה קשה שחלק מהאנשים היו מקללים אותך רק על עצם זה שוויתרת על זה.
אבל הסיבה המרכזית שהכריעה את הכף הייתה הבעיה שהתגלתה לי בעין לפני כ-3 שנים. גילו לי בצקות חוזרות ונשנות בעין שמאל, בעיה שעברתי בגללה טיפולים במשך שנתיים ועד היום לא מצאו לזה טיפול מונע, זה מנע ממני להתרכז, גרם לי לטישטושים כשהייתי מול מחשב שעות רבות וזה תיסכל אותי נורא. בעיקרון מבחינה רפואית יש לי עין אחת. לא רואים את זה עליי, כי אני אופטימי מטבעי, חברים קרובים לקחו את זה יותר קשה ממני, אני פשוט מחייך ואומר להם שהכל לטובה ומכוון. אז במקום לראות את חצי הכוס הריקה אני קם כל יום בחיוך לכוס המלאה".
מה גרם לך לרצות להפיק אירועים?
"הרצון לשמח, לראות בנאדם מחייך, שמח, בגלל משהו שאתה יצרת במו ידייך. יש בזה סיפוק עצום, בין אם זה בהפקה של אירוע קטן או אירוע גדול, הכמות לא משנה באמת, העיקר לראות את הסיפוק והחיוך על הפרצוף של האנשים האלה. חלקם מכרים, וחלקם זרים לגמרי. אבל לכולם יש משהו במשותף וזה החיוך. אני זוכר כשניסיתי להביא לכאן אומני סטנדאפ בפעם הראשונה לפני 5 שנים, אין משרד ואומן שרצו להגיע לכאן, אמרו לי שזה לא ריווחי, זה לא יילך, אין קהל, אפילו בהיכל עצמו אמרו לי שהקומה השניה (יציע) לא אוכלסה בשום מופע בעשור האחרון, ואני זוכר את עצמי ילד בן 24 מגיע למשרד הפקות הכי גדול בארץ ומבקש לדבר עם מנכ"ל המשרד. הוא הסתכל עליי וחשב שאני משוגע, למה לך לקחת סיכון ולהשקיע עשרות אלפי שקלים על מופע שהקהל בצפון ובקריית שמונה בפרט לא צפוי. לי זה היה טריוואלי ביותר, למה שאנשים לא ירצו לבוא ולצחוק? הוא נתן לי רשימת שמות ואמר לי שאם מופע אחד יצליח הוא יעבוד רק איתי בצפון. המופע היה מעבר למצופה והייתי צריך להוסיף כסאות פלסטיק בצדדים כדי להכיל את הכמות שהייתה. השאר היסטוריה והיום אני עובד כבר 5 שנים עם אותו משרד.
כמה זה רווחי?
תלוי באיזה סוגי הפקות, בתחום הציבורי שזה עבודה מול עיריות וארגונים שונים זה יכול להיות מאוד ריווחי, אבל הכסף גם בא בשוטף פלוס פלוס פלוס 60 אז זה מעציב על החגיגה. בתחום הפרטי שזה מופעי הסטנדאפ הוא ריווחי תלוי באומן שסגרת מול חברת ההפקה, וכמה אתה רוצה להשקיע בעצמך, אתה יכול להתפשר על ההגברה שהם מביאים או להביא חיזוק כדי שהקהל יהנה יותר, וזה עלויות נוספות של צוות אבל בסוף זה ריווחי"
גם אירועי חתונות?
"אירועי החתונות והאירועים המיוחדים מאוד ריווחיים אבל זה גם המון עבודה לחץ ואחריות, אתה אחראי לפעמים על היום הכי חשוב של זוג מסויים ואין מקום לטעות אחת קטנה. אבל הרווח הגדול זה לראות את זה מצליח, את האנשים מחייכים ולדעת שזה קרה בזכותך".
איך היום שלך מתחלק?
"אני יכול להגיד שהוא מתחיל ממש מוקדם בסביבות 7 וחצי בבוקר, תמיד מתחיל בכוס נס מול המחשב במענה לאימיילים ועדכונים, ממשיך לסידורים קבועים, דואר, בנק, פגישות. כיום רוב היום שלי מוקדש למסעדה, בגלל שאנחנו עדיין בהתחלה חשוב לי להישאר עם יד על הדופק, להסתובב בין הלקוחות, לשאול אם הם נהנים והכל בסדר מבחינת השירות והאוכל. לתת דגשים לצוות שאין מצב שמישהו ייצא מהדלת ולא שבע רצון. אני מחלק את עצמי גם למשרד שלי לקידום הפקות שונות, טיפול בעסקים להם אני עושה את יחסי הציבור והשיווק, וכמובן בניהול המותג דיג'יי שלומי ממן, משתדלים להיפגש אחת לשבוע ולסגור את כל הזוגות החדשים והטריים שהתארסו. שלומי אדם צנוע ומוכשר בתחום האירועים ששמו הולך לפניו, הכרתי אותו בתחום העסקי והוא הפך לחבר קרוב שההצלחה שלו חשובה לי מאוד. אז מנסים להספיק כמה שיותר על הצד הטוב ביותר, בדרך כלל היום שלי מסתיים לרוב במסעדה או באירוע משמח של זוג חדש בישראל".
איך אתה מפרסם את עצמך?
"הסנדלר הולך יחף" , קשה לי לחשוב על הפעם האחרונה שפרסמתי את עצמי, רוב הדברים שאני מתעסק בהם הם שלי, אז אני מאמין שרוב הפרסום מגיע מפה לאוזן, מאנשים שסיפקתי להם שירות בהפקות או ביחסי ציבור, באנשים ששמעו או נתקלו בעשייה בפייסבוק, אנשים שרכשתי במהלך השנים והפרגונים הם הדדיים . אבל ללא ספק שהפייסבוק הוא הפלטפורמה שהכי קל בה להגיע למגוון רחב וחתך של אנשים.
למה כדאי לפרסם בפייסבוק אצלך, ואיך אתה עושה את זה?
"כי זה מוכח, זה הפרסום היחידי שאתה רואה תוצאות מידיות, עם נתונים גרפיים, חתכי אוכלוסיה וגיל. ע"י הפייסבוק מגיעים לידים שאתה יודע שמגיעים עקב הפרסום הזה. אין עוד שום פלטפורמה שיכולה לתת לך את זה חוץ מגוגל שגם את זה אנחנו עושים. זה הרבה מעבר לזה, אתה צריך לדבר בשפה של הקהל שלך, לעניין אותו ולא רק למכור לו כל הזמן, אתה רוצה שהוא יגיב לך, ישתף אותך, ואין הרבה עסקים שיודעים לעשות את זה ללא הכוונה נכונה. לקוח שנכנס אליי למשרד מבין שהוא בא לטווח ארוך, מי שלא משקיע ומטפח לאורך זמן עלול להפסיד את כל מה שהוא עמל בשבילו, לכן אני בונה לו תוכנית מסודרת מרמת האסטרטגיה והשפה השיווקית, לבחירת מיתוג ולוגו, צבעים וקונספט של הדף עם תפריט כמו אתר, לשוניות שקוראות לפעולה ומידע על העסק שכל אדם שיכנס לדף ומחפש משהו מסויים ימצא אותו ישר. וכמובן שזה כולל פרסום בקבוצות ודפים בבעלותי שמגיעים לכ-30 אלף איש פר פרסום. איזה עוד פלטפורמה יכולה לעשות את זה בלחיצת כפתור?!
איך עלתה המחשבה להקים את תל אביבה?
"הייתה לי רשימה של עשה עד גיל 30, אחד מהם היה לפתוח בית קפה-מסעדה שתשלב בר איכותי. הבעלים הקודמים של המקום פנה אליי לגביי פרסום ושיווק של המקום, לאחר שראיתי שאין לו באמת זמן לעסק הזה, הצעתי לו לרכוש את המקום, לא היה קל אבל אחרי 8 חודשים של משא ומתן חתמנו על ההסכם. השותף הראשוני שלי לדרך היה חבר ילדות קרוב אביאל בן חמו, חלקנו חלום ילדות לפתוח עסק ביחד, אביאל שגר היום במרכז והתברג באחת החברות החשובות במשק "אלקטרה בנייה", לאחר שנודע לו שיש לו ילד שני בדרך זה הקשה על ההחלטה והמעבר לצפון ופה אחד החלטנו שלא לקחת את זה ביחד. לאחר שנותר החלל הריק ראיתי אותי לוקח לבד את המקום וכמעט שבוע בלבד לפני הרכישה, הציעה חברה טובה וקרובה נועה חודן שאפגש עם בעלה, חבר שהוא כמו בן משפחה שלי – צחי אלבז. צחי היה השף הראשי של אולם האירועים אידיליה במושבה בראש פינה, לא ציפיתי מימנו לעזוב תפקיד יוקרתי ושכר מובטח ולהיכנס איתי למה שאנשים אז כינו "המקום המקולל" , תוסיף לזה את הסביבה שרק הזהירה אותנו מלהיכנס לזה, אחרי הכל הסטטיסטיקה מדברת על כמעט כ-85 אחוז מהמסעדות שנפתחות ונסגרות בחצי שנה הראשונה במיוחד במקום שהיה מיועד לזה. אנשים היו מאוד סקפטים ורק שנינו כמו אריות עם ביטחון שאין מצב שלא הולכים על זה, אבל החיבור עם צחי היה מיידי, אני מכיר אותו שנים וסומך עליו בעניים עצומות, דיברתי איתו על הקונספט, על התוכנית העסקית וכשהוא נענה בחיוב, יצאנו לדרך ונכנסנו לחוויה של החיים. ומבלי להגיע לרבנות, התחתנתי".
איך עלה הרעיון של השם הזה?
"בשנה האחרונה נסעתי כל יום חמישי לתל אביב בשל העסק והטיפולים בעין, כשהייתי נוסע הייתי תמיד אומר ורושם בפייסבוק נוסע לתל אביבה , משמה בא השם. הקונספט הגיע אחרי שהייתי צריך לחבר זהות לשם ולמקום, הרעיון היה פשוט וזה המשפט שמתנוסס מעל המסעדה "כל עיר והתל אביבה שלה" בעיקר אצלנו כולם שואפים ורוצים לעבור לתל אביב, להגשים את החלום, לחיות את החיים האמיתיים כפי שרבים רוצים, המטרה הייתה להביא ניחוח תל אביבי, סטייל אחר, אוכל משודרג ובעיקר חווית בילוי. אז בניתי רחוב ועוד רחוב, ומחשבה יוצרת מציאות, כשיש לך תמונה בראש והיא הופכת לתמונה חיה, אתה מרגיש בעננים, אין לי דרך לתאר לך כמה. היום לימדנו קהל שפה שונה, כשמישהו מתקשר ומזמין רביולי ההלכה, או רוצה לשמור מקום דווקא בכיכר המדינה(מתחם עם שולחן עגול ויוקרתי) , אתה מבין שהצלחת, הצלחת להביא לכאן משו אחר שהקהל נהנה לחוות.
כמה עלה השיפוץ של המקום?
"בהתחלה היה לנו תקציב מוסכם מראש לשיפוץ, אבל התשתית הייתה גרועה משחשבנו, היינו צריכים להחליף מערכות קיימות בחדשות, וטיפול במבנה שלא חשבנו שנצטרך, מה גם שרישוי עסקים של היום עולה הרבה מאוד כסף, לכל אחד יש את הדרישות הבלתי מתפשרות שלו ואתה זה שמוציא הכל עוד לפני שאתה מכניס משהו לכיס. בנוסף לא היה כלל ציוד בעסק הקיים והיה המון ציוד להשלים, את רוב העבודה החלטנו אני וצחי לעשות בעצמנו והיינו קמים ב7 בבוקר עד 1-2 בלילה כדי להספיק כמה שיותר, ונעזרנו באנשי מקצוע ומשפחה לדברים הקריטיים ביותר, הסיפוק הגדול הוא שכל מה שרצינו ודמיינו הגשמנו בעצמנו. וכששואלים מי האדריכל והמעצב של המקום שנינו מחייכים חיוך של יופלה. אין עלות משוערת לזמן וההשקעה במקום הזה. אבל הרבה… הגענו כמעט ל-800 אלף שקל . ועדיין משקיעים .
איפה אתה רואה את המסעדה בעוד 10 שנים?
הראיה העסקית של המסעדה הוא קונספט של רשת, כבר עכשיו מתעניינים בזכיינות אבל אנחנו לא בשלים עדיין למהלך כזה, הייתי רוצה להאמין שבעוד 10 שנים אני יביט ב-10 סניפים בערים ופריפריות שמכילות את הקונספט וגם הם רוצים מקום מיוחד ושונה, "כל עיר והתל אביבה שלה.
המסעדה מדברת לקהל הרחב ולמגזרים השונים, וגם לטבעוניים, אוכלי ללא גלוטן וכו' זה מעטפת שבנויה על קונספט צעיר ואוכל מעולה, והכל בשפה אחת".
איפה אתה רואה עצמך בעוד 10 שנים?
"מאושר, אחרי 16 אחיינים שכל אחד מהם בצבע, המטרות הבאות שלי מאוד ברורות להמשך, וזה להתמסד ולהביא איזה 16 משלי. משהו שעד לפני שנה לא הייתה שומע אותי אומר או חושב, אני חושב שהשנה הזאת סיפקה לי אתגרים רבים, והמון חוויות ועסקים , אבל דבר אחד תמיד היה ברקע חד ויציב וזה התא המשפחתי. אז אני רואה את עצמי כבר לא רווק עם לפחות 3 ילדים, אופטימי שעדיין עוסק בכמה תחומים במקביל כי אחרת זה פשוט ישעמם".
מה הדבר הבא שתעשה?
"לא משהו שתנחש. אם היית אומר לי לפני שנתיים שזה מה שאני יחליט לעשות הייתי כנראה צוחק בלי סוף, אבל תואר שני בעריכת דין. תחום שמאוד סיקרן אותי מאז שפתחתנו את החברה, יש המון נושאים בתחום המשפט\\\ שמרתקים אותי, כל מיני שאילתות וסוגיות שהמשפט בארץ נותן בהם את הטון.
קצת יומרני, לא?
"יש לי ברכה שהיא גם קללה, אני תמיד צמא לעוד, תמיד רוצה להספיק הכל מהכל , אולי מאז שראיתי את הקורות חיים של אבא שלי זה חילחל בי, להספיק כמה שיותר, אם תראה את קורות החיים של ניסים תבין שמה שאני ואתה עשינו זה אולי הקצה מזלג".
