מערכת הבחירות מוציאה מהמועמדים את הרוע, ואצל חלק גם את הטיפשות.
מאז ומעולם היה מעין 'היתר' 'הסכמה בקריצה' אצל מועמדי המפלגות השונות כולן, שלמערכת הבחירות יש חוקים משלה כאילו ומדובר בדרבי בכדורגל.
כשאני אומר 'כל המפלגות' זה כל המפלגות גם אלו שראשיהן מגלגלים עיניים לשמיים, גם אלה שהם בעד 'שלום' ונגד א-'כיבוש', בקיצור כולם.
אלא מה? ההבדל היחידי הוא באופן בו פועלות המפלגות בהכפשת היריבים. רובן ככולן מקימות 'יחידות צללים מיוחדות' שאינן קשורות לראשי המפלגה ולמועמדים, ואנשי היחידות הללו פועלים כאילו אנשים 'ניטרליים' 'אובייקטיביים' ש'במקרה' הפעילות שלהם משרתת מפלגה זו או אחרת.
בשפה המקצועית זה נקרא 'קמפיין נגטיבי' כנגד היריב.
לא תתפלאו אם אומר שאפילו נכתבו ספרים לטובת המהלכים הללו (פרס-רבין ז"ל), באשר למודעות, סרטונים ותשדירים, אתם לא צריכים אותי.
בקבוצה השנייה נמצאים אלה שעושים את הדברים מעל המקפצה. גם היום תוכלו למצוא דוגמאות למכביר, ובשביל זה, שוב אינכם צריכים אותי.
בואו נניח לרגע את כל התחמושת שהוזכרה למעלה, ונשאל את השאלה הפשוטה. 'מה אני דורש ממועמד לראשות ממשלה, נניח שעמדותיו ודיעותיו הפוליטיות מתאימות לי?'.
נתחיל מעצמי. לא סוד הוא שתמיכתי נתונה לראש הממשלה בנימין נתניהו, והיום יותר מתמיד היא התחזקה.
ולכן, ככל שהמועמדים המובילים נחשפים לסיטואציות החיים, נתניהו מחד וגנץ ולפיד מאידך, מתחדדים ההבדלים התהומיים ביניהם.
תזכרו, בלי פוליטיקה, אלא יכולות אנושיות לביצוע התפקיד הקשה והמורכב על כדור הארץ.
נתניהו מתמודד במספר חזיתות בעת ובעונה אחת כאילו שיש בידו מחבט טניס ומכל עבר נזרקים אליו כדורים, בהבדל אחד מכדורי טניס, הכדורים הללו חיים ואמיתיים.
לא אפרט את מגוון הכישורים והיכולות של נתניהו, אומר רק, שכל אחד ישווה בעצמו בהמשך את התכונות אחת לאחת בין המועמדים.
מאידך, מועמדי 'כחול-לבן', גנץ ולפיד, ככל שהם נחשפים, מתגלה הפער בין מה שהם צריכים לתפקיד ובין מה שיש להם באמת.
נפלאות הדמוקרטיה מאפשרת את הדרמה הזאת שהאחריות לתוצאותיה היא אך ורק עלינו, ציבור המצביעים.
ראש הממשלה המנוח אריאל שרון ז"ל נבחר לראשות הממשלה בקולותיהם של אלה שבסופו של דבר הוא החריב את בתיהם וגירש אותם, בלי מירכאות, על טפייהם, נשיהם וילדיהם, מבתיהם. חלק מהם, ארבע עשרה שנים מאז, נושאים את התואר 'יהודי נודד'.
סכנת מעשה שרון מרחפת היום יותר מתמיד מעל ראשיהם של שלושת הרמטכ"לים שאינם מתביישים להצהיר 'אנחנו נעשה את מה שצריך לעשות'. רק על אמירה לא דמוקרטית כזו לא הייתי חושב עליהם כאופציה. אבל מסתבר שהשנאה לנתניהו גוברת אצל חלק מהמצביעים על אחריותם לבחור מועמד המביא לידי ביטוי את רצונותיהם ומאוויהם האזרחיים.
התקווה והתפילה, בימים אלה יותר מתמיד, חשובים לכולנו במיוחד על אלה שחושבים להצביע עבור מפלגה מיליטריסטית המאובחנת על פי ראשיה הרמטכ"לים.
כשזה לא ערוך ולא מוקלט, זה גנץ האמיתי
גנץ חשב שיונית לוי תעשה לו מאסז', במקום קיבל קרצוף
אי אפשר היה להתעלם מהפעלת חגורת הנפץ שעשה גנץ בסדרת הראיונות בערוצי הטלוויזיה אחרי נאומו באיפ"ק השבוע.
אומרים שנאומו בכנס היה מוצלח, לא ראיתי, ואני מאמין שכך היה.
אולם, מיד אחרי הנאום הפקיר גנץ, מתוך זחיחות דעת של מפעיליו את עצמו למראיינות שרק ימים אחדים לפני עשו לו 'ספא' במקום ראיון נוקב ולעניין באולפנים המבוימים.
גנץ, וזה קורה לו פעם אחר פעם מאז המפגש ההזוי ההוא עם המפגין בכניסה לאולם, חושב שהוא נמצא ב'אפטר' בתפקידו כרמטכ"ל ומתנהל כאיש החכם, היודע הכי טוב, ואת המילה שלו לא ישברו. מדוע?! כי הוא הרמטכ"ל!
אדוני. אתה וחבריך בשלישיית הרמטכ"לים צריכים לעבור סדנה להכנה לאזרחות. רבים, רבים מידי מהקצינים הבכירים בצה"ל, בשב"כ, במוסד ובמשטרה העוברים לאזרחות שוכחים לעשות 'חישוב מסלול מחדש'. עם כל הכבוד לתפקידכם הבכירים בארגונים הללו, והכבוד הוא אמיתי, האזרחות והפוליטיקה מתנהלים אחרת לגמרי.
מנהיג בארגון היררכי, נושא את חוכמתו בדרגות שעל כתפיו, לעומתו מנהיג באזרחות ובפוליטיקה צריך לשכנע, ולשכנע ולשכנע שהוא צודק, שהוא חכם ועמדתו ודעתו הם הטובים ביותר.
התמונות והקולות המביכים של גנץ כלפי יונית וטלי מורנו בערוצים 12 ו-13, עוררו, אצלי לפחות, סוג של חמלה על כך שהאיש מתעקש להתנהל כלובש מדי רמטכ"ל ולא כמועמד במדינה דמוקרטית לתפקיד החשוב ביותר על הגלובוס, ראש ממשלת ישראל.
נשתמש בסגנונו של מעריצו הפרשן אמנון אברמוביץ' ונאמר כך "אם בריאיון המוקלט והערוך, יונית לוי עשתה לגנץ מאסז', הפעם היא קרצפה אותו".
כאן המקום להזכיר לגנץ שהחיים הם לא מעבדה וראיון מוקלט וערוך, אלא החיים זה מה שמתמודד מולם בנימין נתניהו ראש הממשלה.
רמת הגולן בידנו
…ותודה לטראמפ ולארצות הברית על ההכרה
בואו נפתח יחד את הצלופן מהמתנה, בעצם ההכרה של הנשיא טראמפ בהיות רמת הגולן שטח ישראלי, אחרי שמדינת ישראל החילה את החוק על הגולן בשנת 1981.
לפני, כדי שיהיה מעניין. כשלושים ממדינות האיחוד האירופי עזבו הכל ודאגו להודיע שהן לא מכירות בהיות הגולן שטח ישראלי. כמובן, לא לפני שגינו את בשאר אסאד על רצח כחצי מיליון מבני עמו והביא לבריחת עוד שלושה מיליון תושבים לכל עבר.
נחזור לרגע במנהרת הזמן על הלחץ הפוליטי ה'חכם' והרציף שהפעילו מפלגות השמאל לירידת ישראל מרמת הגולן עבור שלום 'אמת'. תחשבו לרגע שברגע של חולשת הדעת היינו עושים את הטעות הגורלית, שגם עכשיו ח"כ תמר זנדברג יו"ר מר"צ חותרת לעשות?
ההכרה של טראמפ וארצות הברית ברמת הגולן כשטח ישראלי יש בה יותר מסתם 'הצהרה', כמו שמנסים לגמד בשמאל ובחו"ל, אבל אז נזכרתי שהעולם הצבוע שלנו לא מתנהל על ידי הצהרות, אלא על ידי מעשים.
על מי אני מסתמך? על רוסיה, פוטין וחצי האי קרים…
מספיק חזק?!
נו, אשכנזי, גנץ ויעלון, מה עשיתם בעזה כשהייתם רמטכ"לים?!
יושר מינימאלי היה מביא את הגנרלים לומר 'אין פתרון קסם בעזה'
על רקע המלחמה בדרום והוויכוח הציבורי אם להגיב ברמה של 'מלחמה' או להתמודד בשיקול דעת ולא לאבד עשתונות, חייבים להזכיר את אלה שאתה יודע את שפת הדיבור שלהם, גם אם הם מדברים בקודים ובמתק שפתיים.
נתחיל בתגובות של ה'חבר'ה' היושבים על הטריבונה וחושבים שהם מנהלים את העולם. "ביבי פחדן! למה הוא לא נכנס באימאימא שלהם?" ובשקט הם מוסיפים "שיעלה כמה שיעלה". אלה, כמו כל אוהדי הכדורגל משחררים לחץ ופורקים כעסים ותסכולים אנושיים, וזה בסדר. כל עוד הם לא יושבים בקבינט, שישחררו.
המסוכנים יותר הם אלה העוטים אצטלה של יודעי דבר ב'ביטחון' ובפוליטיקה, העושים דרכם למשמרת או לעוטף עזה, נעמדים בתפאורה ובפוזה תואמים ומשחררים, בחוסר אחריות אמירות מתלהמות לאוזניהם של אלה היושבים בטריבונה (זוכרים?!). לאלה הייתי קורא גנבים קטנים שכל מטרתם לגנוב את האפיקומן (השלטון) ו'אחר כך נראה מה לעשות".
ואלה שממש דוחים, הם אותם גנרלים, רמטכ"לים אנשי צבא בכירים שבמשך שנים היו בדיוק במקום שלומדים להכיר את האויב ואת מגבלות הכח, אבל עכשיו מדברים הפוך עד כדי הסתה נגד מי שנושא בסופו באחריות לביטחונה של מדינת ישראל, אזרחיה וחייליה.
מאלה צריך להיזהר הכי הרבה…
בקטנה
בלון… בלונים… אשכול בלונים… צרור בלונים… זר בלונים…
מה בהמשך? מצרר בלונים?!
רם בן ברק, המשנה לראש המוסד לשעבר ומ'כחול-לבן' היום שכח שנתניהו הוא ראש ממשלתו ולא איזה חאלד משעל שצריך לחסל. תתאפס על עצמך בן ברק.
גנץ בשיחה בן חברים. אם ביבי יכול היה להרוג אותי, היה הורג. זה מה שהוא אומר 'בין חברים' ובטלוויזיה? 'יו… יוני… יונית', לא ביבי. ומי ש'הרגה' אותו בסופו של דבר הייתה יו… יוני… יונית לוי.
מבקר המדינה פרסם. החברה אותה ניהל בני גנץ התקשרה עם משטרת ישראל של רוני אלשייך ללא מכרז על 50 מיליון שקלים.
מבקר המדינה פרסם. פיקוד העורף אינו ערוך להתמודד במצבים מורכבים של פגיעות.
ואני שואל. מדוע לפרסם שתי ידיעות כה דרמטיות בנשימה אחת? זה או להעלים את מחדלי פיקוד העורף או להעלים 50 מיליון שקלים. תבחרו מה חמור יותר.
