תושבי מדינות המערב השׂבעות עסוקות עד מעל הראש בחיים הטובים ובמרוץ אחר הנוחות והגרסה החדשה של ה-אי-פון וה-אי-פד. האשליה כאילו אין מוסלמים קיצונים על הכדור ותחושת העוצמה הבלתי מוגבלת, מטעה לחשוב שבעיית הגרעין האיראני פתירה בכל נקודת זמן שראשי אמריקה ואירופה יחפצו. ולא כך הדבר.
העולם המערבי משדר בתדר מסוים, שונה ממה שמשדר העולם המוסלמי שהערבים הם חלק ממנו. הקודים שעל פיהם מקבלים המוסלמים החלטות, שונים בתכלית השוני ממערכת הערכים והמוסכמות שאימצו המדינות הדמוקרטיות.
אם נסתכל על המורדים בלוב, שהמערב באמצעות נאט"ו הביא להפלת שלטונו של קדאפי, מה הם עשו מיד לאחר שחיסלו את שלטונו קדאפי, נבין את גודל האסון אליו אנחנו מובלים על ידי אובמה והאירופאים. עוד בטרם התקררה גווייתו של הרודן, הם הקדישו את הניצחון לחמאס. אתם מבינים?! המערב במטוסיו ובפצצותיו עשה את העבודה של החמאס ושליחיו בלוב, אותו חמאס שמוחרם על ידי ארה"ב והאירופאים.
אילו זכרונו של אובמה היה רענן יותר, הוא היה מבין שקודמו בתפקיד, ג'ימי קארטר, פרשׂ במו ידיו את השטיח האדום לאייטולה חומייני בדרך אל השלטון באיראן בשנת 1979.
אי ההבנה הבסיסית ממנה לוקים ראשי המערב בכל הקשור לאויבים באיסלם (לא כולם, כמובן), מעבירה את השלטון הרודני במדינות ערב לרודנות אכזרית לא פחות, האיסלם הקיצוני. ההבדל הוא אחד. אכזריותם של הרודנים במדינות ערב מופנית כלפי בני עמם (דבר המצער בפני עצמו), אבל הרודנות האיסלמית מופנית ותופנה אך ורק כלפי היהודים במדינת ישראל, אפילו לא נזכה לפריבילגיה הקטנה שכלל תושבי המדינה יהיו כתובת ומטרה לשנאתם של הרודנים האיסלמיים. לערבים יש תעודת ביטוח ומצנח זהב.
ממש בימים אלה מצליח הרודן הסורי להגדיל את מספר הקורבנות בטבח היום-יומי שהוא מבצע בתושבי מדינתו שאינם מבני עדתו, אובמה והאירופאים אחוזים באלם ושיתוק ואינם עושים את שעליהם לעשות, והכל עניין של אינטרסים.
ולכן, כאשר אנחנו פותחים את "העיתון של המדינה לשעבר", ומוצאים בעמודו הראשון מאמר פובליציסטי שכל מטרתו לטרפד את האופציה הצבאית מול האיום האיראני, אי אפשר שלא לשאול "מה קורה לנו?". השנאה התהומית שמפגין אותו עיתון כלפי ראש הממשלה, מביא את כתבו הבכיר להשתמש בנשק יום הדין העיתונאי המפרסם טור בעמוד הראשון(!), מנתק את המחסומים שכל עיתונאי-יהודי-ישראלי שם על ידו מרצון בנושא זה, ועושה את המעשה שלא ייעשה, ומדליק את האש. ושלא תתבלבלו, במקרה הזה לא מדובר על חופש הדיבור וחופש הדיון. מדובר רק בהפקרות.
אני מהאחרונים שחושב שמישהו צריך למנוע דיון בנושא כלשהו במדינה דמוקרטית, אדרבא, יש לעודד דיון ענייני עם תכלית גם בנושא הגרעין, אבל לא להביא לפיגוע באינטרס ישראלי רגיש שנמצא על שולחנם של מקבלי ההחלטות בממשלה.
בשנות חיי הקצרים למדתי דבר או שניים על אהבה ושנאה. תמיד התפעלתי מאלה שכבשו את היעד באהבה וברכות יותר מאלה ששפכו נהרי דם בדרכם אל היעד.
הפעם לצערי מדובר בכאלה שמוכנים לגדוע אופציה לגיטימית של מדינה ריבונית לטפל בסרטן האיראני ולגרום לאפשרות ממשית שישפכו נחלי דם, ולוּ רק בגלל שנאתם העיוורת לראש הממשלה, שהשד יודע על מה ולמה הם שונאים אותו.
