ערב זה בא לזעוק את זעקתו של יהונתן פולארד ולהזכיר את גבורתו ומסירותו פעמיים. בעצם מסירת המידע תוך סיכון עצמי רב. ובגבורתו לשרוד 28 שנים בכלא נורא תוך שמירה על צלילות הדעת, חזרה למקורות ואכפתיות עצומה ממה שקורה בעם.
אין הסבר הגיוני למצב המחפיר שחייל שנשלח לקרב עדיין שוכב פצוע בשטח, בשדה הקרב ומופקר דווקא ע"י עמו, מנהיגיו, שולחיו.
למרות שחלקים גדולים מהעם אדישים למצבו הטרגי, בבית ספר אמי"ת חצור ממשיכים מסורת רבת שנים בפעילויות שונות למען יהונתן במסעות חירות המוקדשים לו, בהתרמות, בהפגנות, בהחתמת עצומות וב-2000 צמידים הנושאים את הכיתוב "לצאת לחופש עם יהונתן" שתלמידים רבים ומורים עונדים על זרועם כדי לא לשכוח שאחינו אינו איתנו עדיין.
אי אפשר להישאר אדיש לנוכח העוול המתמשך וחובה על כל אחד לפעול, אם בתרומה למען המשך המאבק הציבורי, אם בתפילה יום יומית לשחרורו ואם בכתיבת מכתבי עידוד ליהונתן שצמא לכל טיפת נחמה ועידוד מהאזרח הפשוט.
יהי רצון שנזכה כולנו לחזרתו המהירה. ושבו בנים לגבולם.
