היום ה-01 בפברואר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

שמעון אסרף הלך היום לעולמו. יהי זכרו ברוך!


אחרי עשרים וחמש שנים שבהן לא הצליחו שמעון ורבקה אסרף להביא ילד לעולם, נשא שמעון תפילה ובקשה לאלוהים. "אני מתחנן לפניך, תן לי לראות תינוקת ואחר-כך לא לראות יותר". תפילתו של שליח הציבור נענתה ובאותה שנה אשתו הרתה. כשמגי בתו הייתה בת שנה, היא בעטה בעיניו ואז קרה הבלתי- ייאמן. אמונה עיוורת.

שמעון לא יכול לדבר. לפני עשרים שנים כשעבר ניתוח להסרת גידול סרטני מגרונו, נפגעו מיתרי קולו ומאז קולו לא נשמע.

השבוע, כשהלכתי לביתו שברחוב משמר הגבול, התלוו אלי גם אבנר ותמי צדוק. היא זו שסיפרה לי על "שמעון הצדיק", היא גם הצליחה לקרוא את שפתו ולומר לי במילים את לחישותיו.

אח"כ הבנתי את מהות הקשר בניהם. איך הפך עבורה לכמעט אבא, היא שגדלה ללא אב, צמאה לדמות אבהית והוא שלא זכה במשך שנים רבות לתינוקת משלו, הם הפכו לאב ובת וכבר ארבעים שנים מאז שהיו שכנים ועד היום דרכיהם לא נפרדו.

במשך יותר מעשרים וחמש שנים לא זכו שמעון, 85 ורבקה, 72 אסרף להביא ילד לעולם. הם עלו ממרוקו בחורף שנת 1962 מעיר המסחר מוגדור. כבר במרוקו שמעון היה אדם דתי ומאמין גדול, שם הוא לימד תנ"ך בבית-ספר תלמוד-תורה.

כשהגיעו לקריית שמונה, עבד שמעון שנים רבות במפעל גיבור ובהמשך היה שרת בבית-ספר אגודת ישראל וגם ממלא מקום ומורה מחליף.

כשכל הניסיונות להביא ילד לעולם כשלו, בגיל חמישים הוא פנה בתפילה לקדוש ברוך הוא והתחנן. "אנא ממך אבא שבשמים, אני משתוקק להחזיק תינוק, עד כדי כך שאח"כ לא אכפת לי לא לראות יותר".

תפילתו נענתה ובאותו חודש הרתה רבקה רעייתו והיא בת 38. תשעה חודשים אח"כ נולדה תינוקת יפיפייה והם בחרו לקרוא לה מזל, כשגדלה דבק בה הכינוי מגי.

מהיום שהגיחה לאוויר העולם, ליבו יצא אליה ולא היה איש מאושר משמעון עלי אדמות. היא הפכה לכל עולמו. הוא קילח אותה, האכיל ועטף אותה באהבה. כמי שמצא אוצר גדול, הוא לא הותיר אותה רגע אחד לבדה. מגונן עליה וסב סביבה יום ולילה. "גם בלילות הוא לא הניח אותה במיטת התינוקת", אמרה לי רעייתו רבקה. "היא ישנה לצידו והוא שמר עליה כבבת עיניו". בתקופה ההיא הוא עבד בבית-ספר אגודת ישראל. בית ספר שבו התחנכו מרבית ילדי העולים דאז היכן שהיום ממוקם מוטל סוזאן. כל הילדים היו כרוכים אחריו, העריצו אותו וראו בו יותר ממחנך, הוא היה עבורם דמות אבהית. אחד מתלמידיו בשנים ההן היה ראש העיר כיום הרב ניסים מלכה. "אהבתי אותו מהרגע הראשון שפגשתי בו בגיל 11, ממנו למדנו דרך ארץ, הוא הטמיע בנו ערכים ומצוות. הוא אהב את כולנו ובשבילנו הוא היה אב ואם יחדיו". אמר לי הרב ניסים "בעיני הוא אדם צדיק, הוא לימד אותי את טעמי המקרא, קבלתי ממנו חוברת שירים ופיוטים שהוא כתב בכתב ידו. מאז שהייתי ילד ועד היום אני שומר איתו על קשר. כשהוא עזב, בית הספר נסגר, קיומו של בית הספר היה בזכותו".

כשמגי התינוקת החלה לזחול, שמעון התחזק עוד יותר והחל להתעמק בקבלה, במקביל הוא הפך לשליח ציבור בבית הכנסת "ברית-שלום", הוא פייט וכתב קמעות לאנשים שבאו לקבל את ברכתו. אחת מהנשים הייתה חביבה אמו של אברהם בוזגלו מנהל הרווחה החינוכית לשעבר. היא בקשה משמעון שישא ברכה לאיתן נכדה שימצא כבר אישה. מי היה מאמין ששנים רבות אח"כ, שאיתן שהיה אז חילוני ומגי בתו של שמעון ייפגשו בחתונה של חבר, יתאהבו ויינשאו, יחזרו יחדיו בתשובה ויביאו שישה ילדים לעולם.

אבל הסיפור שלנו ממשיך כשמגי עדיין תינוקת. הקשר בין שמעון למגי היה קשר בלתי יאמן. לא היה אב גאה ממנו, כשהוא היה יוצא עם התינוקת שלו לטיול. לילה אחד כשהשכיב את מגי התינוקת לידו, קרה דבר מוזר לחלוטין. לאחר ששניהם נרדמו, "מגי התעוררה ובעטה לי בעיניים, מאז התעוורתי בעיני האחת". זה נשמע לא הגיוני וקשה להבנה, אך זו עובדה. שמעון הפך מאז לעיוור בעינו האחת. "אולי זה רק מקרה", אני אומר לשמעון, פשוט במקרה. שמעון מחייך אלי חיוך מלא הבנה, "אין במקרה" הוא משיב לי, "אין במקרה. תראה את האותיות שמרכיבות את המילה במקרה- רק מה'. אתה מבין אין דבר כזה במקרה…".

מאז אמונתו של שמעון רק הלכה והתעצמה. עד כדי כך שיום בא והוא נשא עיניו אל השמים ואמר ליושב במרומים. "סגרנו את החשבון בינינו. אני לא חייב לך ואתה לא חייב לי…

בת אחת יחידה יש לשמעון ורבקה מגי. אחרי שמגי נישאה לאיתן בן אבו שעובד בלחם גד, נולדו להם 6 ילדים נהדרים.

הלוואי ואפשר היה לסיים כאן את הסיפור. לפני כמה שנים חלה שוב שמעון במחלת הסרטן, בימים אלו הוא עובר טיפולים כימו תרפים קשים וכואבים. ולמרות הסבל כשפגשתי אותו השבוע, שאלתי אותו אם אין בו כעס על מה שנגזר עליו משמים?

"לא", הוא הניד בראשו לשלילה ואז הוא לקח פתק כתב משהו והושיט לי אותו. בפתק שהיה כתוב באותיות שרואים בספר תורה נכתב: "כתוב בתהילים והבוטח בה' חסד יסובבנו.ואני תמיד בטחתי ב"ה. כל ימי חיי עד היום הזה".



PA030050_942873980.jpg


משהו אישי

תמיד לפני כל חג היא מתקשרת ומבקשת שאבוא אליה. היא מושיטה לי מעטפה קטנה שהיא הכינה מבעוד מועד ובתוכה כמה מאות שקלים. "תקנה למשפחה נזקקת אוכל", היא אומרת לי "ואל תשכח לקנות דברים טובים ומתוקים לילדים, שיהיה להם מתוק". וכשהיא מושיטה לי את המעטפה היא מחייכת חיוך שובה לב. בכל התקופה הארוכה שהיא תורמת כך בסתר הייתה לה רק בקשה אחת. שלא לפרסם ולהזכיר את שמה ולא לומר למשפחה הנזקקת כי את הירקות והבשרים שהנחתי במטבחם, היא זו ששילמה עבורם.

היא אולי לא היחידה שתורמת כך בסתר, אך מה שריגש אותי אז ועד היום, זה שהיא עצמה מתמודדת עם קשיים כלכלים. אני יודע עד כמה היא נאבקת יום יום להתפרנס, היא בסך הכול מנהלת עסק קטן מאד, נלחמת נגד הרוח והסערה שסירתה הקטנה לא תיטבע בים הסוער, ובכל זאת היא תמיד נכונה לסייע ולתרום מכספה, היא כנראה יודעת כי לאדם טובע, גם סירה קטנה יכולה להיות חוף מבטחים.

אז אני קיימתי את הבטחתי ולא אחשוף את שמה של האישה הנפלאה. אבל אם את קוראת את השורות הללו, רציתי רק שתדעי, שאנשים כמוך הופכים את המקום שבו אנו חיים למקום טוב יותר. למקום שבו עדיין לא אבדה התקווה. השרשרת האנושית שבנויה מחוליות הופכת לחזקה יותר בזכות אנשים שכמותך.

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad