היום ה-20 ביולי , 2019

Select your Top Menu from wp menus
120 x 600
120 x 600

הנה עבר שבוע, וכאילו כלום, שום דבר…

…אבל רגע… 'הי זאת שלי' עשתה 'ביי שלי' לפוליטיקה ולמפלגת העבודה.

האמת, שהיחס אליה מורכב. מצד אחד יש לה את החומרים להיות 'טובה' במה שהיא עושה. מצד שני, היא בוחרת, לפעמים, נושאים שהיא עושה אותם רע. שלי יחימוביץ' לא מוכרת כאחת ששללה מעשים ולכן גינתה אותם, אלא היא שללה סוג של אנשים (מסוימים מאוד) שעשו מעשים 'רעים'.

זה מפריע לי ברמות, היות וחונכתי כמו רבים וטובים על פי 'עשרת הדברות' לשלול מעשים. כתוב 'לא תגנוב', לא כתוב, 'תבדוק מי הגנב, ואז 'תכנס' בו. 'לא תחמוד', אל תבדוק מי החומד, ואחר כך תחליט אם לגנות אותו וכך הלאה.

שלי לא לבד כמובן בתפיסת העולם הצדקנית והמעוותת של מעשים שלא ייעשו, וזה יהיה רשום על שמה. מגנה לפי האיש ולא לפי המעשה….

מאידך, היה לה 'פה' שידע לומר את הדברים הנכונים (מבחינתה) בעיתוי הנכון. את התכונה הנרכשת הזאת הביאה שלי מעבודתה כעיתונאית. ואכן, במקום שהספיק 'פה גדול', היא עשתה חיל, במקומות ובנושאים בהם היה צריך ללכת עוד צעד קדימה, לכיוון העשייה, נכשלה שלי יחימוביץ' כישלון חרוץ. ואם מישהו מהקוראים מתעקש על דוגמה, בהיותה יו"ר מפלגת העבודה היא נכשלה כישלון חרוץ, לא על עשייה ותעוזה אלא, על חוסר מנהיגות המתרגמת חזון למעשה.

בשולי הדברים נציין את חבריה בתקשורת ששמרו עליה לאורך כל דרכה הפוליטית וכבר התייחסו בדבריהם ל…'כששלי תחזור, והיא עוד תשוב', לא סיכומים וניתוחים באשר לעשייתה והסיבות שהביאו לפרישתה דווקא בעיתוי הזה כאשר במפלגת העבודה צריכים 'כח עבודה' דוגמת שלי.

גם הסיבה הפורמלית אותה הצמידה לפרישה, 'הבן שלי'… לא משכנעת, היות ומניסיון, למי שיש 'בן או בת או אישה או בעל' ועוסק בפוליטיקה, בני המשפחה רוצים, מתחננים שיעזוב את הפוליטיקה, מניסיון…

מבחינתי, זו נורמה פסולה להשאיר 'מפלגה פצועה בשדה הקרב', אבל איך אומרים 'רצונה כבודה'.

 

 

 

עכשיו הוא 'רעול פנים'

בואו נחזור לבעל אלף הפרצופים, והפעם בתפקיד 'רעול הפנים'.

לפעמים אתה מוצא את עצמך ללא מילים, אפילו ללא אותיות, נקודות ופסיקים, כאשר אתה נתקבל במשהו שאינך מאמין שזה קורה…

…איש ציבור שדחף את עצמו לפרונט בשנים האחרונות, שאינו מפסיק לקלל, להעליב ולהעליל על ראש ממשלה של מדינתו, נתפס בעדשת המצלמה בנסיבות שלפחות מעוררות שאלות, הרמת גבה, משהו…

לרגע, אני עוזב אתכם ומנסה לדמיין שאילו כל העובדות, התמונות, העדויות, הנפשות הפועלות היו אחת לאחת זהות, מלבד שינוי קטן, קטנטן, ממש שולי, שבמקום שבתעודת הזהות של ה'רעול פנים' היה מופיע השם בנימין נתניהו… ברררר צמרמורת, רעידת אדמה, אולפני החדשות היו גועשים, היו מציבים 'כיסא חם' לפרשן המתחלף בין גיא פלג, אמנון אברמוביץ', רינה מצליח והלהקה הקבועה.

וואי, וואי איזו דרמה הייתה מתחוללת אצל כתבי הפלילים, ומשה נוסבאום היה עובר לרטט מתמשך..

…חזרתי. ציפור לא מצייצת, דנה לא מאמבשת, כתבנו בארצות הברית משחקים אותה בקטנה, והעורך הראשי של הערוצים 12, ו-13, אהוד ברק, היה מתראיין ונוזף בקרן מרציאנו ודני קושמרו, ואפילו ביונית לוי על זה שהם מתקשים בהבנתו והוא ענה על כל שאלה אפשרית.

נזכיר. מגה-עבריין מין בקטינות מורשע בקנה מידה בינלאומי, נערות 'תמימות' ואחד עם כובע מוזר ורעלה על פניו.

אפשרות סבירה, בתפקיד עוטה הרעלה שזה מישהו שהגיע ל…'פתוח פקקים'.

 

 

שופט בדיליי

יו"ר וועדת הבחירות, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, פנה לתקשורת בבקשה "לסקר את הבחירות בצורה שוויונית".

סליחה, כבוד השופט. 'שוויונית'?! כיצד אפשר 'לסקר באופן שוויוני מועמדים, רשימות ומפלגות? אם כבודו מתכוון ל'שוויון' במובן המקובל של המילה?, שלכולם מגיע אותו זמן מסך, אורך זמן של ראיון ברדיו, אותו שטח באינצ'ים בעיתונות הכתובה, אותו זמן אירוח באולפני הטלוויזיה ועוד, אז כבודו, א', טועה.

ב', יוצר ציפיות שלא יתגשמו, וישיגו את ההיפך.

אם מותר לנחש, כבודו התכוון שהתקשורת תנהג בהגינות וביושרה. שהשדרים והכתבים יחזרו לממדיהם הטבעיים ויבינו שהם אמצעי ולא מטרה במשחק הדמוקרטי, במיוחד בתקופת בחירות.

ככל הנראה, כבודו חש במהלך החודשים את אי הגינותה של התקשורת והעיתונאים ביחס שהוא קיבל. כבודו חשב, עד שהביקורת עליו החלה, שהוא חסין, מורם מעם, כזה שחייו מתנהלים ב'שטח סטרילי', עד שהמציאות ו'חוצפתה' של התקשורת טפחה על פניו.

לסיכום, כבודו. אנחנו לא צריכים 'שוויוניות' בתקשורת, אלא הגינות, יושרה ומקצוענות.

 

 

לא סוגרים בתי ספר. נקודה.

מעת לעת עולה שאלת סגירתם של שני בתי הספר: יצחק הנשיא (מ"מ) ובית ספר רמב"ם (ממ"ד) לסדר היום, אם מתוך דאגה כנה לגורלם ואם ככלי ניגוח פוליטי.

גילוי נאות. במהלך השנים בהם הייתי במועצת העיר, נשאתי בתפקיד 'ממונה על תיק החינוך' לאורך אחת עשרה שנים, במצטבר. קדנציה אחת גם כממלא מקום וסגן ראש העיר (פרוספר אזרן).

לעניין עצמו. נתחיל בזה שאסור לסגור בתי ספר בקריית שמונה, כי אין הצדקה לסגירתם, וגם מבחינה אידיאולוגית.

מדוע?! יש המון סיבות, ונפרט. מי שמסתכל על בתי הספר כ'בעיה', נטייתו תהיה לסגור. מי שרואה בנתון של מספר תלמידים קטן, מנהלות וצִוותֵי חינוך, מבנים ומתקנים ראויים, כהזדמנות חינוכית-עסקית לפרוח ולפרוץ גבולות חדשים, יתנגד נמרצות.

הטענה החוזרת ונשמעת ש'אין הצדקה להחזיק בתי ספר עם מספר תלמידים קטן', היא עמדה לא רלוונטית לחלוטין. בכל העולם ובמדינת ישראל מתקיימות הפגנות, שביתות של הורים וארגוני מורים בתביעה (מוצדקת) לכיתות קטנות, למרחבי לימוד, למספר גדול יותר של מורים ביחס למספר התלמידים, וכאן בקריית שמונה אנחנו מחזיקים בנכסים המופלאים הללו, ויש מי שמבקש 'לסגור' את בתי הספר. עולם מוזר ולא מובן.

נזכיר כאן שאותה מדינת ישראל לפני כעשרים שנה תקצבה את בתי הספר לפי מספר הכיתות. שיטה זו אפשרה לישובים ומועצות (קיבוצים, מושבים, מושבות, כפרים) להחזיק כיתות מקרוסקופיות עם עשרה, שניים עשר ופחות ילדים בכל כיתה, ולקבל את אותו התקציב שקיבלה כיתה עם שלושים וחמישה ילדים בקריית שמונה. מוזר? כנראה שלא בעיני המדינה אז.

מאז שמשרד החינוך מתקצב בתי ספר לפי מספר תלמידים, התמונה השתנתה ואצל חלק מהמנהלים והרשויות השיקול הכלכלי גבר והתבטא בכיתות גדולות עם מספר תלמידים שחצה לעיתים את גבולות ה-35 ו-36 תלמידים בכיתה.

ולכן, נקודת המוצא של ראש העיר והמועצה חייבת להיות ש'לא נאפשר לסגור בית ספר, בשום תנאי'. זו צריכה להיות העמדה, ועלה נלחמים.

ובכל זאת מה עושים כדי שמספרם של התלמידים בבתי הספר לא יהיה קטן משמעותי מהתקן?!

כאן, ברשותכם, צריך לצאת מהקופסה ולמצוא את הפתרון שיהיה תקף לאורך זמן ועם בסיס איתן.

אז מהו הפתרון ש'מחוץ לקופסה'?

הפתרון לא נמצא בבתי הספר האחרים, אלא בשכונות וברחובות העיר. אזורי הרישום הטבעיים של שני בתי הספר: יצחק הנשיא ורמב"ם הדלדלו מתושבים, אם מהגירה או אם מתהליכים טבעיים של הזדקנות האוכלוסייה.

הרעיון הוא לרתום את משרדי: החינוך, האוצר, השיכון והפנים למהלך כולל בו ייעשו מספר צעדים: מספר הדירות הציבוריות שהינן ריקות או 'תפוסות' ברחבי העיר, במיוחד ברחובות אילת, עולי הגרדום ומה שנקרא שכון ג' ורחוב שפרינצק (למעשה בכל העיר), ישופצו ויושכרו לזוגות צעירים, הורים לשלושה ילדים ומעלה.

הזוגות הצעירים יתחייבו להתגורר בדירות הללו למשך עשר שנים, לפחות.

תמורת ההתחייבות הזו ושיפוץ הדירות ישלמו הזוגות הצעירים שכר דירה מופחת לאורך התקופה כולה.

במהלך כזה מכניסים חיים, לא רק בבתי הספר, אלא באזורים גדולים ברחבי העיר הצבע חוזר לפנים. הזוגות הצעירים יהוו סוג של 'מנוע צמיחה' חברתי וחינוכי יביאו להיפוך מגמת הנטישה, ויביאו אחריהם תושבים נוספים. מיותר לציין שזהו סוג של פתרון שכולם נהנים ממנו, ולמרות שהוא נראה יקר, הוא זול בחשבון עירוני, אזורי ולאומי.

זהו מהלך עם תעוזה וחזון שישנה את המגמה הקיימת כבר עשרות שנים סביב בתי הספר הללו, ונראה שאם המהלך הזה יקרום עור וגידים, בעוד מספר שנים שאלת סגירתם של בתי הספר תראה ותשמע כסוג של חלום רע.

נ.ב

זהו רעיון ראשוני, ואני בטוח שימצאו רעיונות ותוכניות נוספים וטובים שרק יעשו טוב למערכת החינוך ולעיר כולה. מישהו צריך להאמין בפתרון הזה כדי שהוא יצא לדרך.

 

 

אולי יעניין אותך