היום ה-27 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

השבוע שהיה – 12.6.2015

ואז הגיעה מירי רגב

השרה מירי רגב, הייתה מהראשונות שלא רק התכוונה למה שאמרה, אלא עשתה את מה שציפו ממנה.

ככל שיניחו לרגליה של רגב מלכודות, כך היא תעלה ותתעלה. היא אחת הדמויות היותר שנואות בעיני ה'נאורים' למיניהם, אם בשמאל ואם באזורים הליברליים במרחב הציבורי כללי, כולל בימין.

רגב היא אחת מהגֵנים היותר בריאים בגופה של האומה והעובדה שהיא דמות צבעונית ומוחצנת רק מקשה את ההתמודדות של יריביה מולה.

רגב עברה מסלול חיים מעניין ומרתק בדרכה לצמרת הפוליטית הישראלית. היה מי שטרח והביא כתבה ותמונה מימי נערותה בה כבר בלטה במעשיה.

בצה"ל הגיעה לדרגת תת-אלוף והייתה דוברת צה"ל בדרגות אמיתיות ולא בדרגה ייצוגית כפי שהיו קודמיה בתפקיד שלאחר פרישתם נראו ונראים במחוזות השמאל.

מירי רגב כשרת התרבות שׂשׂה אליי קרב ומוכנה לדחוף את ידיה ואפה למקומות שרבים וטובים לפניה לא העזו לעשות מפחד מפני הברקודות המתהדרים באצטלה של 'אנשי תרבות' ועושים ככל העולה על רוחם.

המועדון הסגור של אנשי 'הרוח והתרבות' הללו הטיל את אימתו לא רק על אנשי ציבור אלא גם על עמיתיהם בביצה התרבותית שלא הלכו בתלם.

הם אלה שתמיד יהיו ראשונים להוקיע אלימות, אולם הם אלה שישתמשו באלימות עטויה כפפות של משי נגד מתנגדיהם, הם יחנקו אותם ברכות…

ואז הגיעה מירי רגב, לבשה כפפות גומי ודחפה את ידיה ללב הג'יפה, המוסר הכפול של אנשי התרבות.

שיהיה ברור. אני בעד חופש ביטוי וחופש יצירה, אולם להלביש את המושגים האלה על פעילות חתרנית נגד עצם קיומה של מדינת ישראל, זה כמו ללגום כוסית ציאניד ולהשמיע קולות של וויסקי משובח…

יש להפריד באופן ברור ומוחלט בין עשייה של אומנים פרטיים ובין עשייה בה האומנים והמוסדות מושיטים יד לקופה הציבורית ונוטלים בכח כספים למימון פעילותם.

לגבי הראשונים, שיעשו מה שהם רוצים וכמה שהם רוצים בכספם, ובלבד שישתדלו לא לעבור על חוקי המדינה.

לגבי הקבוצה השנייה, זו הממומנת בכספי ציבור, שיפעילו שיקול דעת, היגיון ושכל ישר באשר למה שהם מוציאים מתחת ידם ומפיהם.

האחרונים צריכים להבין שעידן החזקת המקל בשני קצותיו חלפה עברה לעת עתה. לבקש מהמדינה לממן ולקדם את חיסולה-שלה, זה קצת יותר מידי, בעיקר כשמדובר בשרת תרבות שקוראים לה מירי רגב.

 

 

 

תיאטרון האבסורד

יש גבול לחוצפה ולעזות המצח של אויבנו

פעם היו שואלים 'מה שיא החוצפה?' היום אפשר לומר 'לרצוח יהודי לכתוב מחזה ולהציגו במימון המדינה'

ובאותו עניין, שר התרבות נפתלי בנט. אחרי מאבק עקר של משפחת החייל משה תמם ז"ל שנרצח על ידי מחבל שהמחזה מתייחס אליו, בא שר החינוך והוציא את המחזה מסל התרבות של התלמידים.

מסתבר, שהשכל הישר וההיגיון הבריא לא מגיבים אם לא עוזרים להם. היות ובמרחב התיאטרון והקולנוע השליטו אוטונומיה דיקטטורית נטולת רסן, צריך היה להיעשות מעשה. להפסיק את הפארסה בה ילדי ישראל שחינוכם הופקד בידי מערכת החינוך בישראל יולעטו בכמויות מסחריות של ארס ושנאה עצמית. והכל בשם חופש האומנות וחופש הביטוי.

הגיע הזמן שהחברה הישראלית תחליט לעצמה מהם הגבולות בנושאים שנויים במחלוקת ולא תותיר זאת בידי כנופיה שערכיה חד ממדיים וחד גוניים.

'תרבות' זה לא רק מה שמגדירים גרבוז וחבריו, תרבות זה לא רק להתרפס מול הסיפור של הנכבה והאסון של ערביי ישראל. תרבות זה גם מה שהם לא מגדירים. למשל, כל מה שהפיקו, יצרו ובנו אבותינו בארצות אסיה אפריקה.

'תרבות' זה לא רק מה שנשפך מצינור אחד מסוים לים העשיר של יהדות בת מסורת של אלפי שנים בארצות אירופה, אסיה ואפריקה.

עולם השירה, הפיוט, המחזה, הספרות, האומנות הפלסטית לגווניה ועוד הם תרבות עשירה ועמוקה ששורשיה נטועים לא רק בהיסטוריה אלא בנשמותיהם של אלפים רבים שלא מקבלים פתחון פה בשיח במוסדות החינוך בישראל.

אני מקווה שהוצאת המחזה מסל התרבות על ידי שר החינוך נפתלי בנט יסמן את השינוי, יותר התייחסות לשכל הישר וההיגיון הבריא באימפריית השמאל בתקשורת, בתרבות ובחינוך ונאמניו של הציבור הישראלי יפעילו גם את תאי המוח והלב שההיגיון והשכל הישר מנחה אותם.

 

 

מישהו שכח את המסתננים בישראל

בקצב הזה, המסתננים ידרשו (ויקבלו) זכויות עולים כולל סל קליטה, זה רק עניין של זמן

בשקט בשקט מתחת לאפן של רשויות החוק מקבעים את הישארותם של המסתננים בישראל. בעניין הזה המדינה בוגדת באזרחיה, ואין לי מילה אחרת לתאר את הפיכתם של המסתננים לחלק מהנוף הישראלי הלגיטימי בעתיד הקרוב.

אומנם, ממשלתו של נתניהו הייתה זאת שעצרה את הפארסה בה הסתננו עשרות אלפים לישראל והוסעו באוטובוסים ממומנים על ידי המדינה אל תוככי מדינת ישראל אל דרום תל אביב.

מאז בניית הגדר ואטימת הגבול, מדינת ישראל מגמגמת ולא מגלה את הנחישות הנדרשת להחזרתם של המסתננים למולדתם או למדינות אחרות.

מדינת ישראל חייבת להבין, והיא כנראה יודעת זאת, שהאובססיה של העמותות והגופים שמטרתם לקעקע את אופייה היהודי של מדינת היהודים חזקה מאדישותם ומסדר היום האיזי-איזי של הכנסת והממשלה.   

העמותות והמסייעים להם בתקשורת פועלים בתאום צפיות וזהות מטרה ו'המקרים' ההומנים שמגיעים לערוצי הטלוויזיה רק מחזקים את התחושות הלא נעימות ביחס לכישלון המתמשך בטיפול בנושא.

הזמן פועל לטובת המסתננים והעמותות ומרחיק כל פתרון עתידי שיביא לחזרתם של המסתננים לארצותיהם.

טוּב הלב היהודי מנוצל בצורה צינית על ידי מי שפועל נגד הרחמנות היהודית בכך שהוא מעוות מושׂגים בסיסיים של רחמים ואהבה כפי שמופיעים במקורות.

אם הכוונות היו טהורות לעזור ולפתור ולהקל על המסתננים, הדרישה הייתה צריכה להיות אחת. שהאו"ם ייקח על עצמו ליצר הסדר תחת הנוסחא שהמסתננים יתחלקו בין כל המדינות החברות באו"ם כאשר גודל המדינה, שטחה וההרכב האנושי יכתיבו זאת. או אז היה אפשר לקלוט במדינת היהודים הקטנה את המספר הנכון, ולא את המספר המסוכן.

לזה יקרא צדק, רחמים ואהבת האדם באשר הוא.

 

 

 

 

גם ח"כ אורן חזן זכאי ליחס שנותנים לברגוטי, להתגונן מול ההאשמות כלפיו

חיכיתי (לשווא) שאבירי הצדק והמשפט הישראלי יתבעו לתת לחזן את מה שהם דורשים לתת לאחרון הרוצחים הפלסטינאים הנתעבים, זכות להתגונן

 

ואי אפשר שלא להתייחס לפרשת אורן חזן.

מדהים כיצד אנחנו נסוגים מהנקודה בה חשבנו שאנחנו נמצאים.

בדיוק בגלל תופעות דוגמת אורן חזן נוצרו החוקים המתקדמים והנאורים במהלך אלפי שנות הציוויליזציה האנושית. בדיוק בשביל סיפור 'מדהים' כמו מה שראינו בתחקיר של עמית סגל בערוץ 2 יש את הבלמים שחברה מתוקנת התקינה במכונית המפוארת הנקראת 'חברה ישראלית 2015'. וכי יש מישהו שראה את התמונות העסיסיות ושמע את הדוברים והדוברות השונים בכתבה שאינו סולד מהמעשים המתוארים?

יש תחושה כבדה שאנחנו מתנהגים בדיוק, אבל בדיוק כפי שהתנהגו ציידי המכשפות בימי הביניים ולאחריהן.

לא נוח לעמוד מול חבורת פוליטיקאים-אינטרסנטיים המדקלמים אמירות מובנות מאליהן ביחס למעשיו והתנהגותו של ח"כ אורן חזן ולשאול. 'סליחה, מי שמכם להיות שופטים ותליינים?'.

אין הבדל בין צייד המכשפות והמקרתיזם שעשו לקומוניסטים בארצות הברית ובין מה שעושים לח"כ אורן חזן בעקבות כתבה בחדשות בטלוויזיה.

ושלא אובן שלא כהלכה. אני מדבר על הפרוצדורה שחייבת להישמר כאשר יש חשדות ואפילו ראיות לכאורה, כמו במקרהו של ח"כ אורן חזן. הצדק וההגינות מחייבים להפעיל שיקול דעת, להתאפק ולפעול דווקא במקרים דוגמת אורן חזן כפי שמצופה במדינת חוק מודל אלפיים וחמש עשרה, ולא לעשות משפט שדה לאדם כי והיינו שבט קניבאלי באפריקה או באמזונס.    

נ.ב כתב ההגנה כאן הוא עלינו, החברה ולא על ח"כ אורן חזן, אם מישהו לא הבין. 

  

 

 

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad