היום ה-30 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

"חדר החדשות" – חדר מלחמה

גלי ההדף של הפיטורים בשוק התקשורת הישראלית עברו לטבעת הרחוקה מעיניהם ומליבם של מקבלי ההחלטות. אם בעניין ערוץ 10 ועיתון 'מעריב' הייתה התעניינות של מקבלי ההחלטות מהשורה הראשונה, קרי שר האוצר התקשורת, ובשלבים מסוימים התערבות של ראש הממשלה, הרי התקשורת הנמצאת בפריפריה לא עושה רושם על אף אחד המוזכרים לעיל.

מהדורת החדשות בכבלים "חדר החדשות", מפעל תקשורת בו מועסקים כעשרים וחמישה, עומדת בפני סגירה, אם עד סוף חודש דצמבר האוצר לא יאשר את המשך ההתקשרות עם מפיקיו ומפעיליו.

הדרך בה מתנהל הנושא יותר ממקומם. היחס אליהם/אלינו מזכיר יותר יחס של אדון לנתין, ולא מערכת מתוקתקת של סדרי שלטון תקינים ושקופים. היכן נשמע שגורלו של גוף תקשורתי/חדשותי יהיה נתון לגחמה או לרצונו של גוף שלטוני, מבלי שיהיו כללי משחק ידועים מראש ומחייבים. השלטון המרכזי פיתח נוגדנים בכל הקשור לתקשורת ולעיתונות הישראלית, ובחלק מהמקרים הסיבות אינן מצוצות מן האצבע. כן, גם בליבי יש לא מעט על עיתונאים ופרשנים שהפכו את מקצוע העיתונות לקרדום לחפור בו מחילות אל לב מוקדי הכוח השלטוניים ואל המושבים של כנסת ישראל.

אבל, והאבל הזה גדול ויציב, לא יתכן שמשרדי האוצר והתקשורת 'יתנפלו' דווקא על הגוף הכי מבוקר, הכי מקצועי ובעל היושרה, החדשות המקומיות, ובמקרה שלנו "חדר החדשות" המופק ומשודר מאולפני 'מולטיקאם' בקריית שמונה. הדברים נכתבים, בין היתר מתוך היכרות אישית של חלק מהעוסקים במלאכה.

כתב המערכת אביב עזוז, הוא אחת הדוגמאות הבולטות והעדכניות לעיתונאי שהגיע למקצוע כפרי בשל ואחרי תהליך הנקרא "המחאה החברתית 2011".

התוודעתי אל אביב, נשוי לקרן ואב לשני ילדים, בימיה הראשונים של המחאה. אביב בלט בנוף המוחים בגילו המתקדם יותר (44), בריהוט דיבורו, ובעיקר בכנות דבריו שניכר היה בהם שהם יוצאים עמוק – עמוק מהלב ומהנשמה. לא היה כאן זיוף.

אישיותו ובשלותו היו ללא ספק כח מאזן וממתן בכל הקשור לקירור הלבה שפרצה באחת וגלשה אל עבר הקונצנזוס של החברה הישראלית.

אביב עזוז, על אף משאביו המוגבלים, רץ מהפגנה להפגנה, מקריית שמונה לתל אביב, ומשם חזרה לקריית שמונה. הביא את זעקת המוחים בקריית שמונה אל ליבו של התל אביבי המצוי והוסיף יחד עם חבריו כאן, את מה שהיה חסר להם שם, כאב שאין לו תרופה. חוסר יחס וחוסר התחשבות בצרכים המיוחדים לתושבי הפריפריה.

…אביב עזוז קיבל הצעה לשמש כתב ב"חדר החדשות" של הכבלים בצפון, ואיך לא, הנושאים החברתיים והאדם שבתוכם משכו אותו ביותר. עם הנפת חרב איומי הפיטורים, הוא וחבריו התאגדו ואביב נבחר ליו"ר הועד של עובדי "חדר החדשות".

 

אביב: "אוטוטו אני בן 44 נשוי לקרן אבא לנועם בת 11 ושגיא בן 9. הגעתי לגליל בשנת 1987 בגרעין לקיבוץ משגב עם שם תקעתי יתד במשך 15 שנים נהדרות, במהלכם הכרתי את קרן והקמנו משפחה".

אביב הוא לא בדיוק הכתב הצעיר הנלהב, שלא לומר המתלהב, אלא 'מוצר' עשוי היטב שהתבשל במיץ של החיים עד אשר קיבל הצעה להצטרף ל"חדר החדשות".

אביב: "שמעון פרץ הבעלים של מולטיקאם שעובד עם ערוץ 1, עם חדשות המקומיות ועוד הפקות רבות של פסטיבלים ואירועים ברחבי הארץ, פנה אליי: "מחר אתה מגיע לראיון עבודה, באים המפיקים של החדשות המקומיות ואתה תפגוש אותם". עם הרבה חששות הגעתי ולשמחתי הכרתי את העולם המדהים הזה שנקרא טלוויזיה, מיד הבנתי שמצאתי בית לכל דבר, הרבה עזרה מכולם פרגון עבודת צוות מדהימה שמרימה בכל ערב בשש וחצי מהדורת חדשות בשידור חי. תמהיל מדהים של עובדים מכל רחבי הגליל שמייצר  מהדורה שלנו של קריית שמונה, עפולה, בית שאן, רמת הגולן ועוד".

 

– מה בדיוק משך אותך לתקשורת?

אביב: "במחאה החברתית התוודעתי לתקשורת המקומית והארצית, ראיונות בעיתונים, במקומונים ובכל ערוצי הטלוויזיה, פעם בשבוע הופעה בתוכנית לילה כלכלי בערוץ 10 גרמו לי לתהות אם אני לא צריך לעבור לצד השני של המתרס ולהצטרף לתקשורת, הבנתי שאפשר לתעל את הכוח הזה ולעזור לכל אדם שהתייאש מהרשויות, לכל אשה שעושים לה עוול, לילד שיושב בבית כי אין מסגרת חינוכית שתטפל בו, את כל הדברים שהתקשורת הארצית לא יכולה לכסות, אנחנו מטפלים. לפעמים אני חש כאילו מערכת שלמה מתפקדת כשירות רווחה, מתקשרים אנשים נסערים עם סיפורים מסמרי שיער ולפעמים תפקידנו הוא להרגיע אותם ולנסות ולסייע ככל הניתן. בכל משבר אנחנו בחדשות המקומיות ראשונים להתייצב אם זה פרי הגליל ואם פניציה. אנחנו בחדשות המקומיות נעשה הכל לתת להם את החשיפה ולעזור להם לשמור על מקום עבודתם", אומר בשמחה וגיל אביב עזוז.

אביב נזכר כיצד באותה תקופה הניצוץ נדלק בו.

אביב: "בתקופה בה אישתי קרן יצאה ללימודים ואני קיבלתי פיקוד על הבית והילדים, החלה עליית מחירים מטורפת של מוצרי המזון שכר הדירה ומחירי הדלק האמירו ללא כל פרופורציה למתרחש ברחבי העולם. המחאה שהתחילה את המחאות החברתיות היא מחאת הדלק, הבנו ש 56% מס שאנחנו משלמים על כל ליטר זו הוצאה עצומה במיוחד למשפחות בפריפריה שלא מסוגלות להתנייד ללא רכב, אם תשאלו את קברניטי המדינה יש פה תחבורה ציבורית ברמה גבוהה ואפשר להסתדר גם בלי. בעקבותיה החלה מחאת הקוטג' והשיא היה בקיץ שעבר במחאת האוהלים, שנים של פעילות חברתית התנקזה לקיץ אחד אינטנסיבי".

אביב עזוז, 'התברג' בעשייה גם למען חבריו ולמען עצמו, וכאמור הקים את ועד העובדים, יצר קשר עם ההסתדרות ואפילו הספיקו הוא וחבריו לצאת להפגנה או שתיים, הפעם במלחמה על הבית שלהם.

 

איתן דורני, מתגורר במטולה מזה 22 שנה, בוגר מכללת תל-חי במגמות אלקטרוניקה ומחשבים, היה ממקימי ביה"ס לקולנוע וטלוויזיה בתל-חי, שימש כמנהל מחלקת הנדסה כ-12 שנה ומורה לתלמידי בית הספר לקולנוע.

במערכת "חדר חדשות" צפון הוא נמצא כשנתיים לאחר שנענה לפנייתו של שמעון פרץ, לעזור ולתת יד מניסיונו לעמידה בתנאי ותקנות השידור המתבקשים ממערכת המשדרת שידורי טלוויזיה בשידור חי.

אני מאוד נהנה משיתוף הפעולה של הצוות ומרגיש איתם ממש כמשפחה. עצוב לדעת כי יש איום לסגירת שידורי החדשות בפריפריה שאני מאוד מקווה שלא יתממש, בכל זאת זהו שידור ציבורי אשר מאפשר לכל תושב באיזור להביע את עצמו ולדעת את הקורה סביבו לטוב ולרע. קשה לעמוד בצד כשחרב הפיטורין עומדת על הצוואר, הבנו ואנו מבינים היטב מה הרגישו נשואי כתבותינו כסגרו להם את המפעל, ומרות זאת כמו שנאמר 'אפילו חרב מונחת על צווארו של אדם אל יאמר נואש'.
אני פונה לידידי ורעי סגן שר האוצר מר יצחק כהן ומבקש ממנו לתת את הדעת על כך שמנתקים את תושבי הפריפריה מתקשורת חיה ונושמת ולא מאפשרים להם להתבטא ממש קרוב לבית, ועל כך שחברת מולטיקאם מעסיקה עובדים מהאיזור, צעירים מוכשרים שלמדו בבתי ספר ומכללות באיזור, ומאפשרת להם להגשים חלום והתנסות בעבודה מעשית בתחום התקשורת. הם עושים זאת כאן, ממש ליד הבית במקום לעזוב את ההורים ואת הצפון האהוב ולעבור למרכז הארץ בלית ברירה. רציתי לספר לסגן שר האוצר ולמקבלי ההחלטות על כ- 20 משפחות שמתפרנסות מעבודה זו, שכידוע הפריפריה אינה משופעת בעבודה בכלל ובתקשורת בפרט. נקווה לטוב כי בסך הכל רוצים לעשות טוב גם לאחרים.

 

הכתב רן בר מעוז, 30, בן קריית שמונה כשנתיים ב"חדר החדשות" אחרי שכתב במספר לא מבוטל של אמצעי תקשורת כתובה, מקוונת ואלקטרונית, מרגיש מעט במבוכה בעקבות הסיטואציה אליה הוא עלול להיקלע עם חבריו, פיטורים.

רן: "לפני שהתחלתי לעבוד ב"חדר החדשות" היה משא ומתן מתקדם עם אחד מאתרי החדשות ולמרות שהצעתם הכספית הייתה גבוה ב-כשלושים אחוז ממה שהציעו לי ב"חדר החדשות", החלטתי ל'סגור' כאן ב"חדר החדשות" ולוותר על ההצעה הכספית הגבוהה יותר", אומר רן בשיחה עם "חדשות הגליל".

למעשה, אם תרצו זה הפרדוקס אליו נקלעים לא מעט עובדים, ולא רק בתקשורת, כאשר הם כיחידים מסכנים את עצמם, מוותרים על הכנסה גבוהה יותר שהיו יכולים לקבל במרכז מתוך מניעים של אהבת המקום והרצון להישאר בבית בו נולדו.

המדהים הוא שהאינטרס הגדול יותר הוא של המדינה. אנשים כמו רן בר מעוז, אביב עזוז וחבריהם 'פותרים' למדינה בעיה, אולם מסתבר שהמדינה פוטרת את עצמה מאחריות לגורלם.

רן: "בכל מה שקשור לפרנסה ופיטורין אני דווקא לא מודאג, אני אדם מאמין מאוד וממש לא חושש שלא יהיה לי ממה להתפרנס. ממה שאני כן מפחד, שלא לומר רועד מפחד, הוא שאותן אמהות חד הוריות, מפוטרי מפעלים, נרקומנים לשעבר ללא מסגרת, וכל כיוצא באלה שנפלו בין הכיסאות, מצאו את עצמם בפריפריה, ומרימים לי טלפון ב-1 בלילה ואומרים 'רן, תעשה לי טובה, תעזור לי'. אותם מסכנים, ויש כאלה לצערי לא מעט, שאף פעם לא יכנסו למהדורת החדשות של ערוץ 2, 10 או לעמוד גדול ב'ידיעות' או 'מעריב', אלא אצלנו. במידה ומהדורת החדשות שלנו תופסק אני כן אשאר עם פרנסה, אבל אותם מסכנים יהיו בלי מישהו שישמיע את קולם".

רן וחבריו מהווים כתובת לצוקותיו של ה'אזרח הקטן' וחסר האונים ושלעיתים זקוק לכתובת מול גלגלי הבירוקרטיה הדורסנית של השלטון וסתם עוולות הנעשות לאדם הבודד וחסר האונים.

רן: "בסין "הדמוקרטית", במירכאות כפולות, יש עיתונות שמוגדרת חופשית, אבל עיתונאי שייצא שם נגד המשטר פשוט יועלם, בדומה לאיראן. גם ברוסיה יש עיתונות חופשית מאוד לכאורה, אלא שאחוז העיתונאים הנרצחים שם מידי שנה הוא מהגבוה בעולם, כחמישה עשר בשנה, כשהיד שמעלימה אותם היא ברורה, השלטון. אצלנו, ביבי ושטייניץ לא מעלימים אף אחד, בטח שלא רוצחים, חלילה. הם הרי יותר נאורים, משכילים, והם מצאו שיטה הרבה יותר טובה. לא צריך להוציא אקדח ולירות, אלא פשוט להוריד את השאלטר. החדשות בכבלים מפרסמים עלינו מידי פעם תחקירים או חושפים את האמת? מה הבעיה? נסגור אותם ושלום על ישראל, וזה לא פחות גרוע מבחינת התוצאה מסין רוסיה סוריה או איראן", אומר רן בר מעוז שברקורד שלו לא מעט חשיפות וסקופים עיתונאיים.

שמעון פרץ מבעלי חברת "מוליטיקאם" והזכיין לשדר את מהדורת החדשות המקומיות בכבלים, נולד וגדל בקריית שמונה, והחליט שכאן הוא רוצה למצוא את פרנסתו מהעבודה הטלוויזיונית.

פרץ: "ראשית תודה על הבעת ההזדהות עימנו, זה לא מובן מאליו. כבן קריית שמונה המקיים את המפעל הזה 25 שנים ברציפות, משמשים  פֶּה ושופר למצוקות והצלחות של הפריפריה. יתכן שגם עיתונאי המהדורה הנפלאה הזאת הנקראת "חדשות מקומיות בכבלים" או בשמה הטלוויזיוני "חדר החדשות" בצפון בגליל בגולן בעמקים ובשאר המקומות בפריפריות סה"כ כ-200 עובדים לערך ימצאו את עצמם ללא עבודה", אומר שמעון מנקודת מבט של 'זקן השבט' במערכת של "חדר החדשות".

– מה זה בדיוק מערכת של חדשות בטלוויזיה בפריפריה?

פרץ: "אני מסתכל על תעשיית הטלוויזיה בפריפריה בפריזמה רחבה יותר. צריך להצדיע לכל היזמים בתחום הטלוויזיה בצפון ובדרום שנלחמים יום יום על מנת לקיים את המפעלים "הקטנים" שלהם. אילולי אותם יזמים שאנו חלק מהם, מה היו עושים מאות סטודנטים לקולנוע וטלוויזיה המסיימים את לימודיהם במכללות בפריפריה ומאוד רוצים לעבוד בגליל או בדרום?", מפרק שמעון את האינטרס המשותף לכל המעורבים בעשייה.

 

לפעמים מתקבל הרושם שהמדינה עושה טובה לפריפריה בנושא הזה, אולם האמת מעט שונה. הזכייניות השונות, כחלק מהתחייבויותיהן בקבלת הזיכיון לשדר, מתחייבות להקצות אחוזים נכרים מהכנסותיהן לטובת הפריפריה, בדרכים שונות, ובהן הפקת מהדורות החדשות.

אבל, כאן אי אפשר שלא להיזכר במילה האלמותית ממערכון הגששים "ישראבלוף". בעלי המאה הפכו לבעלי הזורע ובאלף ואחת דרכים מקמבנות את כולם, ובראש אותנו בפריפריה.

 

פרץ: "מדינת ישראל, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, זכייני ערוץ 2, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, רשות השידור חייבים לראות בנו עוגן מקצועי וכלי ביטוי טלוויזיוני בעל יחוד מהמעלה ראשונה, כי רק אנו מבינים את שפת הפריפריה ויכולים לבטא את רכשי ליבה בשפה הטלוויזיונית הכי מתאימה. יש באפשרותנו להפיק סדרות טלוויזיה, דרמות דוקומנטריות פרסומות, תוכניות אקטואליה לשידור ועוד, אנו בפריפריה יכולים לספק את התכנים הללו בעלויות השוות לכל זכיין וזכיין מלבקש את שרותינו רק בשעת משברים תקשורתיים, מלחמות וחרום חלילה זה לא מספיק על מנת להתקיים.

למדתי שאם אנו לא נייצר עבורנו אף אחד לא יתנדב לספק עבודה לתעשיית הטלוויזיה הכל כך איכותית  בפריפריה" שמעון פרץ לאחר ניסיון הארוך שצבר בנושא.

 

לכן אני מצפה ממקבלי ההחלטות בממשלה לטפל בסוגיית החדשות המקומיות בפרט ובתעשיית הטלוויזיה בפריפריה בכלל מתוך אחריות לאומית. כי אנו המשמשים 24 כלי ביטוי בנושא חברה, רווחה, דיור, בטחון על הגבול, צבע ותרבות הפנאי, ספורט ועוד", אומר שמעון.

'מפעל' "חדר החדשות" מעסיק עובדים לא רק מקריית שמונה, אלא מהאזור כולו.

 דביר, בן 29 מפיק במולטיקאם, נמצא כ-5 חודשים בתפקיד אומר: "אם האיום אכן יתממש אני מניח שאחפש עבודה בעיתון או שארד בחזרה לתל אביב ואתחיל שם קריירה. לראות מקרוב 25 אנשים שייתכן שימצאו את עצמם מחוסרי עבודה בעוד חודשיים…חלקם מבוגרים, מעל 40, מעל 50 מה הם יעשו?", ספק אומר ספק שואל דביר, ועונה בתקווה "אני מקווה שהעניין ייפתר", אומר דביר.

 

כאן נכנסת המכללה הטכנולוגית לתמונה בה קיימת מחלקה בעלת שם לטלוויזיה וקולנוע, ובמולטיקאם מועסקים סטודנטים במהלך לימודיהם.

אריאל, בן 29 סטודנט שנה אחרונה באנימציה במכללת תל חי הגיע מכפר סבא אומר: "אני עובד במולטיקם בתור עורך וידיאו מזה 3 חודשים. מהיום הראשון שלי כאן הרגשתי כמו בבית. המצב מאוד מלחיץ, גם בגלל כמובן שכולנו נצטרך למצוא עבודה חדשה, וגם בגלל שללא החדשות המקומיות, הפריפריה בכלל תסבול מחוסר יחס מהמדינה ובכלל.

בכל קריית שמונה והאזור יש אולי שני מקומות שהם בתחום העיסוק שלי, ועוד מעט יכול להיות שגם זה לא יהיה וחבל מאד", אומר אריאל בתקווה שימצא פיתרון והוא לא יצטרך לעקור למרכז, בניגוד לרצונו.

 

את ויטלי וורונוב, מחצור העובד בחדר החדשות כשנתיים, בתחום הטכני, עריכת ווידאו, פגשנו בתחושות קשות: "בעקבות איום סגירת החדשות ישנה תחושה קשה של אי וודאות לגבי ההמשך וצער על כך שישנה סכנה ממשית לסגירת מקום העבודה שלנו השפיעה על חיי התושבים כאן.

אם אכן תיסגר התוכנית אצטרך לחפש עבודה באזור המרכז ולעביר לשם את  מגוריי באופן קבוע".

אנשים העוסקים בתקשורת, מטבעם מצוידים במידה לא מבוטלת של אופטימיות וראיה החיובית של החיים.

קיימת ציפייה, לא רק של הנוגעים בדבר, אנשי מערכת "חדר החדשות" להסרת איום הסגירה, אלא של כל מי שחי כאן ומכיר על בוריה את התנהגות והתנהלות של הממשל המרכזי ובעלי ההון במדינת ישראל כלפי תושבי הפריפריה. יתכן, וזו לא הנחה משוללת יסוד במציאות, שמהלך כזה אם ימומש לא יעבור בשקט, ואפילו לא שקט יחסי…

אולי יעניין אותך

Bottom ad