משנכנס אדר מרבין בשמחה, אומרים, והשנה אפשר להרבות פעמיים בשמחה בגלל שאנו נמצאים בשנה מעוברת. כלומר, השנה יהיו שני חודשי אדר, אדר א' ואדר ב' בלוח השנה העברי. רבים מכירים את נושא "העיבור", כמו שקוראים לו, אבל לא מכירים את הסיבות המעניינות שעומדות מאחוריו. אם כן, למה לוח השנה העברי כולל 13 חודשים בערך אחת לשלוש שנים? מהו חודש אדר ה"נכון", שבו נחגג פורים? ומתי יש לציין ימי הולדת של אנשים שנולדו באדר ב'?
צורך מתחיל מההבדלים בין שנת החמה לשנת הלבנה. שנת החמה אורכת 365 ימים, ושנת הלבנה, שהיא 12 מחזורי ירח, אורכת 354 ימים. התורה מצמידה את החגים לא רק לתאריך ולשנת הלבנה, אלא גם לעונות השנה, כך שפסח באביב וסוכות נחגג בדיוק בסתיו, וכן הלאה. הפער של 11 יום בין שנת החמה לשנת הלבנה יוצר במשך 19 שנה פערים של שבעה חודשים. לכן בכל 19 שנה יש 7 שנים מעוברות, שמצמידות את שנת החמה לשנת הלבנה. אגב, לשם השוואה, האסלאם מבוסס רק על שנת הלבנה ואין בו התאמה לשנת החמה. לכן הרמדאן "מטייל", ונופל לעתים בחורף ולעתים בקיץ.
צריך לזכור. החודש ה'אמיתי' הוא אדר ב'. לכן פורים נחגג באדר ב'. יום ההולדת של אדם שנולד באדר שנה רגילה מתקיים באדר ב'. (כמובן שאם הוא נולד באדר של שנה מעוברת – אין שאלה)
– למה דווקא באדר ב'?
כדי להסמיך גאולת מצרים לגאולת פורים, בין השאר. במצרים היו ניסים גלויים, ובפורים היו ניסים נסתרים. הסמיכות נועדה להבהיר שהקב"ה פועל גם בניסים גלויים וגם דרך סדרי הטבע וההיסטוריה. ואם שאלתם את עצמכם מה קורה עם אזכרות (לא עלינו) אז כאן יש חלוקה: הספרדים עורכים באדר ב' והאשכנזים באדר א'. עם זאת, יום פטירת משה רבנו מצוין באדר ב' לפי כל הדעות.
בעבר קבעו מדי שנה אם מעברים את השנה או לא, לפי המצב האקלימי. אבל אחרי החורבן כבר עשו חשבון מראש לכל השנים, ועכשיו יש לוח קבוע מתי מעברים את השנה ומתי לא.
יש לשים לב כי שנת השמש, שבה משתמשים הנוצרים, אורכת 365 ימים בשנה, וכמו השמש היא קבועה ולא משתנה. זה טוב אבל לא טוב, כי כך אי אפשר להתגדל. שנת הלבנה עוברת שינויים כמו הירח, שפעם הוא מלא ופעם מצטמק. זה מציין את הגורם המשתנה. אבל אצלנו ביהדות שני הגורמים, המשתנה והקבוע הבאים בחשבון. אנחנו לוקחים בחשבון את הכל.
טיפ (תרומה) מהפרשה
נכתב בפרשת השבוע (תרומה) "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה". לכאורה היה צריך לומר ויתנו לי תרומה מה זה ויקחו? וזה יבואר על פי מעשה שהיה עם רבי דון יצחק אברבנאל זצ"ל שהיה שר האוצר של מלך ספרד והשרים קינאו בו עד מאוד וראו שהם לא נחשבים כלום לעומתו בעיני המלך, והחלו להעליל עליו שהוא גונב מקופת האוצר והמלך לא האמין להם אבל בכל זאת להסיר את החשדות, קרא לרב דון יצחק ואמר לו אני רוצה סיכום מפורט כמה מסתכמים כל הנכסים ששייכים לך.
הלך הרב לביתו לעשות חשבון וחזר אחר חצי שעה בערך ואמר למלך כל נכסי מסתכמים במאה וחמשים אלף דולר. וכשמוע המלך את הסכום אמר לו אבל רק הבית שלך שווה יותר. ומה עם השדות והכרמים וכל המשכורות המנופחות שקיבלת ממני? ולכן בגלל השקר הזה כל נכסיך יהיו חרם לממלכה.
ועכשיו אני רוצה הסבר איך העזת לשקר למלך שיש לך רק סכום כזה קטן?
אמר לו רבי יצחק אדוני המלך לא שיקרתי, אתה שאלת אותי כמה נכסים יש לי ואני עשיתי חשבון כמה כסף תרמתי לישיבות ולעניים לאלמנות וליתומים ויצא לי את הסכום הנ"ל וזה שלי כי את זה אף אחד כבר לא יוכל לקחת לי, אבל הבית שאמנם אני גר בו הוא לא שלי וכן כל כספי וזהבי אינם שלי כי את זה אני לא לוקח אתי לשמים. וכששמע המלך כך הוסיף לכבדו פי כמה ממקודם. עד כאן המעשה. ועכשיו יותר מובן למה אמר ויקחו ולא אמר ויתנו ללמדנו שאת מה שאתה נותן צדקה את זה דוקא אתה לוקח איתך לבית דין של מעלה.
מתוך הספר "ובחרת בחיים" של הרב יצחק סופר שליט"א
