היום ה-20 בנובמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

נשבע ביקר לך? כנראה שהוא באמת יקר לך

 

פרשת מטות נפתחת בהסבר על נדרים (שהם כמעין שבועות) ומשמעותם. משה מדגיש לפני העם כי הנודר נדר חייב לקיימו, ואף מלמד אותם הלכות נדרים.

מאז עברו בערך 3,700 שנים והמושגים שבועה ונדר הפכו למילות קישור ומילים שבשגרה, בלי הבנה, בלי כוונה ובלי סיבה (מכירים את זה שבני נוער מתחילים כל משפט שני ב”נודר!”?!)

במתן-תורה ועשרת הדיברות שניתנו למיליוני יהודים למרגלות הר-סיני בקולות וברקים וענן כבד ניתנה הדיברה “לא תישא את שם ה’ אלוקיך לשווא כי לא ינקה ה’ את אשר ישא את שמו לשווא”.

המפרשים הסבירו כי שיש כאן שני איסורים. הראשון הוא איסור הזכרת שם ה’ לשווא, שלא במסגרת לימוד תורה או תפילה. השני הוא איסור להישבע בשם ה’ על דבר שקר, והתורה מדגישה “כי לא ינקה ה’ את אשר ישא את שמו לשווא”.

חז”ל כותבים בגמרא “בעוון נדרים ושבועות אשתו ובניו של אדם מתים”, רחמנא ליצלן. אנשים רבים אינם יודעים שגם אדם שנשבע, אפילו לא בשם ה’, לשווא, מוגדר כנשבע לשווא אפילו אם הוא מתלוצץ (“נשבע לך בספר טלפונים שאכלתי גלידה”) או לשון שבועה שאינה ידועה והיא נפוצה מאוד: “בחיי שפגשתי את ראובן”.

עניין נדרים חמור ולכן מקובל מאד להוסיף את הביטוי “בלי נדר” אחר כל אמירה שמשתמע ממנה התחייבות כלשהי.

חכמים נזהרים שלא להישבע אפילו על אמת, כי לפעמים אדם נשבע על פרטים שרק לאחר מכן הם מתבררים כלא נכונים או לא מדויקים, למרות שהוא היה בטוח שהם נכונים. הגמרא מביאה מעשה באישה שאדם הפקיד אצלה דינר בשנת בצורת. היא שמה את הדינר בתוך כד קמח. לאחר זמן הזדמן אצלה עני שביקש צדקה, והיא אפתה לו לחם. מבלי לדעת, המטבע נכנס לתוך הקמח, כך שהיא נתנה לו לחם עם מטבע בתוכו. כשבעל הדינר המקורי בא אליה וביקש את כספו, היא נשבעה שלא נהנתה מהמטבע, ואפילו נשבעה ואמרה שאם היא נהנתה מהמטבע, שייפטרו הבנים שלה. לא יצאו ימים רבים, ונפטרו שני בניה. למה קרה כך? כי כשהיא אפתה לעני ובפנים הייתה מטבע, היא נהנתה בכך שהיא הייתה צריכה להשתמש בקצת פחות קמח. כלומר, יש דברים שאדם לא לוקח בחשבון, ולכן אנו נוהגים להתרחק מנדרים ושבועות, ולהוסיף במקרים מסוימים ‘בלי נדר’.

לדיבור שלנו יש ממש כוח לשנות את המציאות. כמו שברכה מצדיק טובה, ואף אחד לא רוצה שיקללו אותו, עלינו לדעת שלנדרים ולשבועות יש כוח גדול. ואם אדם נשבע, הוא יכול אפילו, בלי לרצות, לפגוע באנשים שיקרים לו. אדם צריך לדעת שלדיבור יש ממש כוח לפעול ולשנות דברים בעולם. הרי כל הבריאה נבראה בדיבור, וכל מה שמחיה דבר הוא האותיות שבתוכו. יש לאדם כח בדיבור שלו לגזור דברים ולשנות מציאות. אין לזה הסבר פשוט, אלה פשוט דברים עמוקים ונשגבים שחז”ל לימדו אותנו.

המציאות מראה כי אנשים רגילים להשבע, שכן אפשר לשמוע מהם על ימין ועל שמאל שהם נשבעים בחיי ילדיהם או הוריהם. רבותינו מסבירים מהי “שבועת שווא”? כאשר נשבעים על דבר שהוא ברור כגון: “אני נשבע לך שזה כיסא”, הרי זו “שבועת שווא”, כל שכן כאשר אדם נשבע לשקר, שזה חמור יותר.

 

האם נכון שאסור לנדור או להישבע אפילו על אמת?

מן התורה אין איסור לנדור או להישבע, אבל בגלל החומרה הגדולה של שבועת שקר, חכמים גינו את מי שנודר או נשבע אפילו על אמת. משום כך אנשים יראי שמים נזהרים מאוד שלא להישבע כלל, וכאשר הם מבטיחים משהו הם אומרים בפירוש ‘בלי נדר’.

אמנם, ישנו סוג אחד של שבועות ונדרים שחכמים שיבחו, התחייבויות שהאדם לוקח על עצמו כדי להתחזק במצוות ובמידות טובות. כך למשל אדם שחושש שהיצר הרע יסית אותו לעבור עבירה, ולכן הוא נשבע או נודר להימנע מהעבירה או מהדברים המביאים אליה, כדי לחזק את עצמו. אמנם גם את הדבר הזה אין לעשות אלא אם כן אין ברירה אחרת, ורק אם האדם מכיר את עצמו ויודע שלא יעבור על הנדר או השבועה בשום אופן.

 

כיצד אפשר להתיר נדר או שבועה?

אם אדם נשבע או נדר, ואחר כך קרה דבר בלתי צפוי שגרם לו להתחרט על כך, ההלכה מאפשרת להתיר את ההתחייבות בפני שלושה אנשים שמהווים מעין ‘בית דין’. האדם מספר לשלושה את הנדר או השבועה, והם מוודאים שאילו היה יודע את מה שיקרה, לא היה נודר או נשבע מלכתחילה, ושעתה הוא מתחרט על עצם ההתחייבות. אחר כך הם אומרים ‘מותר לך, מותר לך, מותר לך’, ובכך הנדר או השבועה בטלים. חשוב לדעת שלא בכל מצב אפשר להתיר נדר או שבועה, ולכן יש להתייעץ עם רב בכל מקרה לגופו.

חשוב לדעת שאם אדם עושה פעולה חיובית יותר משלוש פעמים, לפעמים הדבר מקבל תוקף של נדר. כלומר, אם אדם קבע לעצמו לקרוא תהילים כל יום או להתענות בימי הסליחות, טוב שהוא יגיד על כך ‘בלי נדר’. אם הוא לא אמר, עליו לעשות התרת נדרים – ללכת בפני שלושה אנשים שצריכים למצוא לו פתח חרטה, כלומר את הצד שאם הוא היה יודע אותו, הוא לא היה נודר מלכתחילה, ואז הם מתירים לו את הנדר.

מסיבה זו השתדלו להימנע מלהשביע, גם כאשר נוצר צורך לכך כדי לברר ספק, וחיפשו פתרונות אחרים.

עם זאת, כאשר התקיימה שבועה בפני בית דין, וכדי להדגיש את רצינות וכובד המעמד עשו זאת בצורה מרשימה.

 

עשרה דברים שחייב אדם לדעת על ימי בין המצרים (בבוקסה)

  1. ימי בין המצרים הם שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב, היום שבו חרב בית המקדש.
  2. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן, ונוהגים בהם מנהגי אבל ההולכים ומתגברים ככל שקרבים לתשעה באב.
  3. הביטוי “בין הַמְצָרִים” מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: “גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים” (איכה א, ג).
  4. בשלוש השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם, תלתא דפורענותא (בשונה משבע דנחמתא).
  5. בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב, ביטויי האבל הולכים ומחמירים.
  6. ברוב העדות חל איסור על שמיעת מוזיקה ועריכת מסיבות שאינן סעודות מצווה (כגון ברית מילה או חתונה לעדות שנהגו להתחתן עד ר”ח אב), וכן נמנעים מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש וכדומה בכל ימי בין המצרים, פרט לשבתות שבהם.
  7. כמו כן, לכל העדות בשבוע שחל בו תשעה באב, אין עורכים נישואין, ולפי רוב העדות נוהגים כך גם בכל ימי בין המצרים.
  8. “שבוע שחל בו תשעה באב” הוא כינוי לימים שבין מוצאי השבת שלפני תשעה באב, הנקראת שבת חזון, לבין י’ באב בחצות היום. בימים אלו אסור מצד תקנת חכמים (ולא רק בגלל מנהג) להסתפר ולכבס בגדים. לכן גם העדות שלא נהגו באיסורים אלו במהלך כל תשעת הימים או כל ימי בין המצרים, כגון ברוב קהילות הספרדים והתימנים, נוהגים בהם ב”שבוע שחל בו תשעה באב”. כמו כן נהגו (מצד מנהג) להחמיר שלא ללבוש בגדים מכובסים ולהתרחץ רחיצה של תענוג.
  9. איסור על אכילת בשר ושתיית יין אומנם מופיע במשנה רק לגבי הסעודה המפסקת בערב תשעה באב. אולם בפועל, איסור נהוג בד”כ בכל תשעת הימים.
  10. בימים אלו של שלושת השבועות מתוחה מידת הדין, ולכן יש להיזהר מלהיכנס למקומות בהם יש חשש לסכנה. כך למשל, מנהג מקובל בקרב ימאים בישראל שבין א’ באב לבין ט’ באב לא נכנסים לים מפני שהוא סוער ומסוכן.

הכות תקופת בין המיצרים (לגזור, לשמור ולקיים)

 מי”ז תמוז עד ר”ח אבמר”ח אב עד שבוע שחל בו ט’ באבשבוע שחל בו ט’ באב )השנה לא מתקיים(ט’ באבי’ באב (עשירי באב)
נישואיןספרדים – מותר
אשכנזים – אסור
אסור
(גם בראש חודש)
אסוראסורמותר- כשיש צורך
אירוסיןמותרמותרמותרמותרמותר
ברכת החיינו
(על פרי או בגד)
בימי חול – אסור
בשבת – מותר
(ויש חסידים מחמירים)
אסוראסוראסורמותר אך טוב להחמיר ולא לברך
שמיעת מוסיקה ונגינהאסוראסוראסוראסורמותר
ריקודים ומחולותאסוראסוראסוראסוראסור
שמחהמותרממעטים בשמחהממעטים בשמחהאסורמותר
קניות או בניין
של שמחה
(כגון לצורך חתן וכלה וכו’)
מותראסוראסוראסורמותר
קניית בגדים או נעליים חדשותמותרספרדים– מותר
אשכנזים –
אסוראסורמותר
תפירה סריגת
בגד חדש
מותרראוי להחמיראסוראסורמותר
תספורת

וגילוח

ספרדים – מותר

אשכנזים– אסור

ספרדים – מותר (יש מחמירים)

אשכנזים – אסור

אסוראסורמותר
מקלחת

 

ספרדים – מותר

אשכנזים – יש מחמירים

ספרדים – מותר

אשכנזים – אסור

ספרדים : בחמים – אסור

בצונן – מותר

אשכנזים: אסור ויש

מחמירים אף בצונן

אסורמותר
כיבוס בגדים +

לבישת בגד

 

 

אולי יעניין אותך