היום ה-22 בספטמבר , 2017

Select your Top Menu from wp menus

סיפורי צביעות

צביעות 1

אומנם זה לא מקורי ולא חדש, אבל תמיד כדאי להתחיל על בטוח. האו"ם ומוסדותיו.

ממש מגוחך לראות ולשמוע את חבורת המעונבים היושבים באונסק"ו ומייצגים מדינות שהרצח, השקר והכוחנות הם לחם חוקם. מדינות שרק אתמול השבטים המאכלסים אותן הגדירו את עצמם ל'עם', בעוד שבפועל הם עַּמָּה, 'מחליטים' שליהודים אין קשר לכותל המערבי…

התרבות המערבית טפחה משך שנים את רעיונותיה אצל בני שבטי המדבר והג'ונגל, אנסה אותם להפנים ולנהוג על פי כללי הציביליזציה המערבית, אולי מתוך כוונות טובות ואולי לא…

בני השבטים הללו אכן למדו ורכשו את המיומנויות הדיפלומטיות והצבאיות, וברגע האמת, הפנו את קני רוביהם, סכיניהם ואצבעותיהם כלפי 'מאלפיהם' מן המערב.

סליחה, אל תשאבו לפינת הגזענות, כי אין כאן גזענות, יש כאן תיאור מצב אשר המערב מסרב לקבלו, גם אחרי כל מה שעושים תלמידיהם מאתמול לעמים אחרים, וראשם ישראל.

 

צביעות 2

ה'ליברלים', אלה שאמונתם ותפיסת עולמם זהה במרבית הקריטריונים לתפיסת עולם המבטלת גבולות גיאוגרפיים, גבולות ערכיים ואמונה דתית-לאומית יהודית.

בשם האוניברסליות ואשליית אחוות העמים, ממשיכים מסתננים לכבוש את אדמת אירופה ולתבוע בעלות על האדמה האירופאית. כן, אני יודע שיש המגחכים לנוכח העובדה שכמה מאות אלפי מסתננים יכולים או מסוגלים לכבוש את אירופה הנוצרית, המערבית והנציגה המובהקת של הציביליזציה.

הבעיה היא שאלה הצוחקים היום לא יחיו כדי לבכות בעוד מספר שנים על אובדנה של אירופה והציביליזציה המערבית.

הרחם המוסלמי מייצר יותר עתודות אנושיות מאשר הרחם של האירופאית הממוצעת.

 

צביעות 3

מדינות העולם תקפו בכל הזדמנות את ישראל על כך שאינה קולטת את עשרות אלפי המסתננים שחצו את מצרים וסיני ממדינות אפריקה המוסלמיות לתוככי מדינת ישראל.

אנחנו עדיין זוכרים את מחזה האבסורד בו חיכו אוטובוסים של אגד ליד הגבול והסיעו את המסתננים אל ערד ואחר כך לדרום תל אביב.

זהו אחד המקרים בו ממשלה בישראל פעלה באופן שנגד את האינטרס של תושבי המדינה לטובתם של מסתננים.

נחזור לצביעות. בצרפת החליטו לפנות את המסתננים שכבשו מתחם ליד העיר קלה ותוך פחות מיממה המסתננים סולקו מהמקום והמתחם נוקה, תרתי משמע.

מישהו שמע על מחאה כלשהי מצד כלשהו?!

אני רק מנסה לדמיין פינוי המסתננים מדרום תל אביב… ומתעשת מיד…

 

צביעות 4

המאבק על נשיאות ארצות הברית בין דונאלד טראמפ והילרי קלינטון חשף אותנו לסוג של קרקס אבסורד. התחמושת והנשק בו משתמשים המועמדים הוא הכל, חוץ מהנושאים שאמורים להידון במערכת בחירות לנשיאות המעצמה הגדולה (בינתיים) בעולם.

אבל, גם במאבק הזה מתגלת הרב-פרצופיות של המתנגדים לטראמפ. אלה התומכים בו אומרים שערכיה של אמריקה אמורים להישמר קודם כל על ידי האמריקנים ולמענם.

הפטריוטיות האמריקאית עומדת על סדר היום הציבורי בעקבות התנהלותו הכושלת של הנשיא היוצא ברק חוסין אובמה והחורבן וההרס שהוא מותיר אחריו בחלקים שונים של העולם: עירק, סוריה, לוב ועוד.

ההתנהלות של התקשורת מזכירה באופן מצמרר את היחס שלה למועמד אחר, בנימין נתניהו. מבוקר עד ערב רק שחור, רק רע, והסוף ידוע…

ערוץ 2 למשל, קלט לשורותיו את ח"כ לשעבר ממר"צ ניצן הורוביץ. אני עוקב די בקביעות אחרי 'דיווחיו' מארצות הברית, ונדהם כיצד כתב חדשות בערוץ המרכזי מתאר את טראמפ ואת התנהלותו וכיצד הוא עושה זאת ביחס לקלינטון. במקרה הטוב הייתי מגדיר את דיווחיו של הורוביץ כ'תשדיר בחירות לייט' למען קלינטון ומקרה הפחות טוב הייתי מעביר אותו לערוץ הילדים כדי שסיפוריו ומעשיותיו ישודרו במסגרת המתאימה.

התרגלנו גם למוסר הכפול בחברת החדשות החזקה והמשפיעה במדינה.

ובאשר לתוצאות הבחירות אני מוכן להמר שטראמפ קרוב יותר לבית הלבן היום, יותר משהילרי קלינטון הייתה קרובה בזמן כהונתו של בעלה ביל.

 

צביעות 5

אחרי ארבע דוגמאות על צביעות, המקרה החמישי כבר מציג את עצמו. היחס של התקשורת לאנשי שלומה בברנז'ה שבמקרה, ממש במקרה, שותפים גם לתפיסת עולם שמאלנית.

לפני השחקן משה איבגי, נחשדו והוקעו (בצדק) פוליטיקאים, אנשי צבא, קציני משטרה בחשדות על הטרדות מיניות (אגב, הגיע הזמן להגדיר מחדש את המושג "הטרדה מינית" כי לא יתכן שתחת הכותרת הכוללנית הזאת ימצאו כאלה שנחשדו באונס ובמעשים קשים כלפי נשים וכאלה שהתבטאו שלא כראוי או מעשיהם רחוקים מאונס).

כל מקרה כזה קיבל את הטיפול המיוחד לו על ידי התקשורת. זה עצוב לומר ולכתוב, אך קו עבה ואדום הפריד בין ה'מטרידים' בעלי הדעות הימניות ובין המחזיקים בדעות שמאלניות. זה עצוב, אולם זו עובדה שאפשר להכחישה עד מחר, והיא לא תעלם.

שחקן השמאל, יקיר התקשורת השמאלנית, לא רק שלא מוקע ומורחק, אלא זוכה לקבל …פרס ממש בשבוע, לקול השתיקה הרועמת של התקשורת.

מה אתם אומרים, לצחוק או לבכות?!

 

 

צביעות 6

בתחילת כהונתו קיבל הנשיא ברק אובמה את הפרס היוקרתי בעולם, פרס נובל לשלום. תגידו בדיחה, ואני אומר צביעות ברמות התחכום. האיש לא רק שלא הביא ולא קידם את השלום, הוא-הוא האיש, המנהיג שגרם לסבל ומוות למאות אלפי חפים מפשע בעולם.

המנהיג הזה, ברפיסותו או ב'השד יודע מה' פתח את הדלת הראשית לרוסיה ולעולם הטוטליטארי נגדו נלחמו כל נשיאי הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ארצות הברית.

ברק אובמה הוביל את ארצות הברית והעולם החופשי אל עברי פי פחת והסיר במו ידיו את המגן של העולם החופשי וחשף אותו לסכנות של הרג ורצח. האיש הזה נושא, לבושתו של העולם החופשי את 'פרס נובל לשלום' לשנת 2009. אגב, וועדת הפרס הודתה שבפרס היא רצתה …עודד את מאמציו לשלום. ואני שואל, ממתי נותנים פרס על משהו עתידי?!

והשיא, פרס נובל לספרות הוענק לאיש המיוחד בוב דילן, או בתרגום לטובת הצבועים באונסק"ו רוברט אלן צימרמן, כן, יהודי, שהגדיר מחדש את הפואטיקה, ההשראה ובעיקר את הרוח האלוקית הנמצאת ביוצרים ובבני אדם מוכשרים ונאמנים לאמת של עצמם, המסוגלים לכתוב סיפור באמצעות שיר…

והנקמה?! עד עכשיו בוב דילן, להלן רוברט אלן צימרמן, לא עונה לטלפונים של חברי וועדת פרס נובל המבקשים להודיע לו שהוא הזוכה בפרס היוקרתי. נקמה מקורית ומתוזמנת לצבועים שאצו רצו להעניק פרס נובל לאובמה על כלום ושום דבר.

 

ועכשיו האימא של כל הצבועים

היחס לבנימין נתניהו

גילוי נאות. אני מודה לאלוקים שבראש המדינה ה'מטורללת' הזאת עומד אדם דוגמת בנימין נתניהו.

למדנו, שהציבור מקבל את המנהיג המתאים לו וכבר נאמר במקורותינו. "יפתח בדורו כשמואל בדורו".

לשם שינוי, הפעם איני מעוניין לכתוב על נתניהו הפוליטיקאי, אלא על נתניהו המדינאי והמנהיג.

פוליטיקה זה מקצוע ומדינאות זו יכולת ואישיות להנהיג קבוצה, מדינה, עם לעבר היעד הנכסף.

נתחיל בכך שהתנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו היא לצנינים בעיני אלה מבית ותומכיהם מחוץ לגבולות המדינה המחזיקים בדעות וערכים אוניברסליים המובדלים בחלקם מערכי היהדות ואורח חיים יהודי, הלכה למעשה.

אין כאן כל כוונה לחלק ציונים על יהדותו של שמאלני, ימני, חרדי או כל מי שהינו יהודי. כולם יהודים במבחן היהדות באותה מידה.

כאן מתחילה הבעיה וכאן גם נמצא הפתרון. את מה שאוניברסליים רוצים לכפות וליישם במרחב הציבורי, מונע נתניהו בהתנהלותו ובמנהיגותו כאחד.

כאן יוצא הכעס והתסכול שלהם, וזו גם הסיבה שם תקועים במקום שממנו אי אפשר להתקדם לשום מקום.

הכוחות הללו מבקשים לעמעם ולקעקע את אופייה היהודי של מדינת ישראל, להפוך אותה לעוד מדינה בעלת ערכים אוניברסליים של חוקים ותעתועי נפש האדם. מול כל אלה נלחם ראש הממשלה בהצלחה.

הצלחתו של נתניהו לבלום תהליכים מסוכנים של טשטוש הזהות היהודית, בכפוף לחוק הישראלי (זה קשה, אבל אפשרי) משמשת דלק לריצת האמוק ההיסטרית של חזית ההתנגדות, כולל חציית קווים אדומים של מותר ואסור.

בינתיים, העם בוחר את מנהיגיו, ולא התקשורת, בתי המשפט ופוליטיקאים מתוסכלים דוגמת אהוד ברק. וזה טוב.

 

 

מאבק צודק

המאבק של תושבי הצפון וראשי הרשויות לקבל מיליארדי שקלים מהממשלה צודקת ונכון. אלא, שראש הממשלה לא נשמע אומר שהוא חוזר בו מההבטחה. אם מישהו שמע את ראש הממשלה נתניהו חוזר בו, אשמח לעדות ממקור ראשון.

צריך לחכות ל-31.12.2016, עד אז תהיה החלטה מסודרת ולא פאפרצי של שרים שאת עיקר האנרגיות שלהם מוציאים על קבלת קרדיט על החלטה של ראש הממשלה.

 

אולי יעניין אותך