היום ה-30 בספטמבר , 2020

Select your Top Menu from wp menus

רוצים אוטוסטראדה לעתיד טוב

סביר להניח שלא האזנתם לתוכנית, זה היה בבוקרו של ערב ראש השנה. רוב הסיכויים שכשהעמדתם את הסירים לארוחת החג, העדפתם את פס הקול המתוק של גלגל"צ. הרי מי בכלל מאזין לרדיו הגליל העליון? עדיף לפזם שירים מוכרים. מי רוצה לשמוע על בעיות אזוריות שנוגעות לחייו. אבל לתוכנית סיכום השנה של אביהו שפירא היה כדי להאזין.

באולפן הקריר בקיבוץ עמיר ישבה נציגות מכובדת של כתבי האזור שהתכנסו לחשבון נפש. ניסינו לכמה רגעים לפוצץ את בועת הסיקור היומי השותף של "ארץ הצימרים". במהלך השנה פעמים לא מעטות הבעיות האקוטיות נשארו על רצפת חדר העריכה ולרגעים היה ניתן לטעות ולחשוב שאנחנו חיים בשוויץ. 
כשנטע לי דיברה היה לה טון מעט נוזף, היא קראה לנו עיתונאים "מחונכים". ואני שאף פעם לא הייתי מחונכת, בחנתי את השנה החולפת והבנתי שיתכן שהיא צודקת. עיני הרואות ואוזני השומעות לא החמיצו את דיירי השיכונים, את השכונות המוזנחות ואת האנשים שאולי יש מי שמקווה שיישארו שקופים. יכול להיות שלא עשיתי מספיק להוציא שלדים מהארון. אני כאן, ואני יודעת שחבריי האקדמאים לא מוצאים עבודה, הם רוצים את איכות החיים בצפון, אבל מכינים את המזוודות, כי עתיד מקצועי כנראה שמכאן לא יצא להם.    

מהאולפן הממוזג חזרתי במחשבות לחום הלוהט של מחלף גולני החדש, יומיים לפני השידור: אבטחה כבדה, כיבוד קל, ראש הממשלה הגיע לגזור את הסרט. הוא נכנס לאוהל המאולתר במצב רוח מבודח עם "שיק" של "רוק סטאר", עלה לבמה עם טונות כריזמה ונתן נאום ספונטני שהוכן היטב והכיל  את כל המנטרות הקבועות: "מה פתאום שתהיה פריפריה? אפשר להגיע בשעה וחצי מקריית שמונה לתל אביב. למחוק את הפריפריה! לחבר את הדרום והצפון לתת לכולם!". כן המחלף החדש די מרשים, הפקקים אחרי המחלף לכיוון צומת גולני ואליה נסבלים, עניין של כמה שנים וזה יעבור. הוא צודק. אבל מה יהיה אחרי שהצפון יחובר למרכז, מה נמצא  שם? אוניברסיטה?אוניברסיטה נוספת אושרה באריאל. מרחק חצי שעה במקרה הרע מאוניברסיטת בר אילן. לא בתל חי, לא בצפת. מרכז רפואי גדול עם שירותי בריאות הולמים? תוחלת החיים כאן נמוכה בשמונה שנים ממרכז הארץ, וזה לא סוד שאין כאן מגוון של מקומות תרבות.

האוויר טוב, הנוף מדהים והכל בר שינוי, רק צריך להמשיך לעשות… כבר שנתיים האזכור הקבוע למינוף האזורי הוא ביה"ס לרפואה בצפת וזה כבר נשמע די שחוק. נגזר סרט ועוד סרט אבל לא נראה שהסטודנטים נוהרים לשם. כששואלים אותם אם הם יישארו, התשובה שלהם היא שהם רוצים לברוח ומהר. מקומות בילוי שכונות מגורים, מעבדות מחקר ושלל הבטחות נשארו בסרט התדמית היחצני בyou tube, את שכר הדירה באזור כמובן שידעו להעלות.

והשנה, השנה החדשה היא לא רק זמן לחשבון נפש. זה גם זמן בחירות. עצוב להסתובב בעיר ולהבין שלאנשים לא אכפת, "כל כך הרבה שנים זה המצב אז אין תקווה". מעדיפים פתרונות של רגע, לא מתביישים להגיד שיצביעו למי שייתן להם איזו שהיא הטבה רגעית  סיסמאות הבחירות ריקות, כמו תעשייה של מכירת חלומות, חלקן נראות כמו "קיבוץ נדבות". 
ביום כיפור האחרון פורסמה בדה מרקר כתבה על השינוי העצום שהתחולל ביקנעם. מעיר כושלת היא הפכה לעיר צעירה עם שפע מקומות עבודה ואחוזי אבטלה מצחיקים, סימון אלפסי ראש העיר המכהן  סיפר על ניתוק מהממשלה ולקיחת אחריות, יותר מ20 שנה שהוא מכהן במשרה, הוא עבד עם לא מעט ממשלות, אז הוא יודע על מה הוא מדבר. 
גם בבאר שבע המצב לא שונה, המוטו של ראש העיר רוביק דנילוביץ' "לא רוצים שיעשו בשבילנו, נעשה בשביל עצמינו".  הוא נלחם על אוכלוסייה חזקה, ועושה בשבילה. גם הוא לא בונה על חסדי הממשלה.

אז אולי זה יכול לקרות גם בשביל קריית שמונה. להיות אדם מחונך עם דרך ארץ זה דבר יפה וחשוב, אבל לפעמים מגיע השעה לבעוט, לדרוש, להתעורר לעשות וגם להאמין.

 

בתמונה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר התחבורה ישראל כץ ובני בן מובחר ראש מועצת מבואות החרמון בחנוכת מחל גולני. צילום: גלעד שושן.

אולי יעניין אותך

Bottom ad