בימים בהם נבנות חומות אבן גבוהות בין המחנות והשבטים השונים בעם ישראל, יש מי החליטו לקחת 'פטיש 5 קילו' ולנפץ בשיטתיות וביסודיות את החומה המפרידה ביניהם. מי שאוחזים יחד, בפטיש הזה הם שניים, אהרון ולנסי ראש המועצה האזורית הגליל העליון ופינחס ולרשטיין ראש המועצה האזורית מטה בנימין שביהודה ושומרון, לשעבר, להלן "נציג המתנחלים".
זה היה יכול להישמע כעוד סיפור מתקתק שיד האופה הגדישה את העוגה במנות גדולות של סוכר והפכה אותו לממתק הערב לחיכה של התקשורת בימים שהקוטביות והשונות הם שם המשחק.
…הימים הם ימי רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הרחוב הישראלי מגיב באופן חד וברור ומגנה מקיר לקיר את הרצח. חלקים במחנה השמאל מפנים אצבע מאשימה כלפי 'מי שיצר את האווירה שהביאה לרצח', וגם אם לא מציינים זאת במפורש, הכוונה ברורה, 'אלה הנושאים את אחד מסימני ההיכר כיפה, ציצית, פאות, ורחמנא לצילן, 'מתנחלים".
פינחס ולרשטיין, יליד 1948, נשוי פלוס שבעה, היום ראש מִנהלת ההתיישבות בנגב ובגליל, ולשעבר ראש המועצה האזורית מטה בנימין בין השנים 1979 עד 2008.
– כיצד נוצר הקשר עם אהרון ולנסי?
ולרשטיין: "האמת היא שהקשר נוצר בין ולנסי ועובד הג'וינט בשם דוד כהאן. הוא יצר את הקשר הראשוני, ולאחר מכן המשכתי אותו. הימים שלאחר רצח רבין גרמו למתחים שהלכו וגברו בין דתיים לחילונים, בין שמאל לימין ובכלל. ההליכה הייתה נגד הזרם, בעוד שהרוב הלך לפילוג אנחנו הלכנו לכיוון של הדברות. אני זוכר שהיו התנגדויות קשות גם אצלנו וגם אצל ולנסי למהלך הזה. זה לא היה קל בהתחלה.
– האמנת שהקשר יחזיק כל כך הרבה שנים?
ולרשטיין: "עכשיו שאתה שואל, נראה שעברנו כברת דרך לא קצרה. במהלך השנים האווירה בציבור הישראלי השתנתה והיו תהליכים נוספים בכל מיני מקומות וגופים להידברות ולמציאת שיח משותף. הייתי שותף למהלכים נוספים, אבל הקשר הזה החזיק מעמד".
– מה קורה מעבר למפגשים ולכיבודים?
ולרשטיין: "ברגע שאתה נוכח לדעת שיש עוד אנשים שטובת עם ישראל מעסיקה אותם, אתה מבין שיש בסיס להידברות. עבדנו על עצמנו קשה מאוד היות ואתה צריך להכיל בתוכך דעות הפוכות משלך. בהתחלה זה היה דרך השכל ועם הזמן זה עבר ללב. ההכרה וההבנה שעומדים מולך אנשים ציוניים שבאמת רוצים את טובת המדינה, יוצרת את הבסיס להידברות על נושאים עמוקים וערכיים".
– מה קורה בין המפגשים?
ולרשטיין: "יש מפגשים שוטפים בין אנשי מקצוע. למשל, בתקופת החגים, עליה של חלק מהתושבים לקיבוצים להשלים מניין, לפי הזמנתם, ביקורים הדדים של תושבים. במלחמת לבנון השנייה הרצון להיות איתכם לחוש את שותפות הגורל. הדאגה האמיתית והכנה להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מניע אותנו להיות בקשר יותר מהמפגשים עצמם. בכלל, כאשר אתה מגיע למסקנה שיש עוד ציונים אמיתיים שרוצים בדיוק מה שאתה רוצה, אתה מתחבר יותר. יש הבנה שלמרות המחלוקת, יש זהות בכוונות ובדאגה".
– מה עם חברויות? יש כאלה?
ולרשטיין: "כן. למשל, קורים דברים מדהימים על מפגשים של ילדים שלנו ושלהם במהלך שירותם בצבא. אנשים מתחברים באופן טבעי ועל פי בחירה אישית".
– ולנסי מוגדר כיונה צחורה מבחינה מדינית, ובשובך שלו יש המחזיקים באותן עמדות אבל מפגינים נגדכם עם דגל פלסטין ביד. כיצד אתה מסתדר איתו עם דעותיך ההפוכות?
לראשונה אחרי דקות ארוכות של שיחה, אפשר לחוש שעל שאלה מעין זו לא עונים ללא בקרה מוחלטת, זו לא תשובה הנשלפת ממדף התשובות של 'מצוות אנשים מלומדה'.
ולרשטיין: "תשמע.. ההבנה … אני חושב שיכולת ההידברות שלי עם כל מי שמגדיר את עצמו ציוני ולא פוסט ציוני היא הקובעת. היכולת של ולנסי להכיל אותי והעובדה שאין לי מה לדבר עם מי שמניף דגל פלסטיני, אני חושב, משותפת לשנינו. ההידברות היא כדי לקבל ולהכיל ערך כזה או אחר בתוכך. נושא הפינוי הוא קריטי וההבנה כיצד צריך לנהוג, היא חשובה ביותר. ההבנה וההכרות, אני מאמין, יקבעו בסופו של דבר את גובה הלהבות ולכן חשוב מאוד להידבר כדי להבין את הצד השני. הבסיס המשותף הוא הציונות וטובת המדינה".
הקִרבה והאמון שנוצרו במהלך השנים בין ולנסי לולרשטיין, הביאה את ולרשטיין להתייעץ עם ולנסי כאשר הוצע לו לנהל את מִנהלת ההתיישבות בנגב-גליל.
ולרשטיין: "החברות, ההערכה והקִרבה שנוצרה בינינו הביאה אותי להתייעץ עם אהרון ולנסי אם לקבל את התפקיד. ולנסי עודד ותמך בי לקבל החלטה חיובית. זאת עוד דוגמא לאופי היחסים בינינו", אומר ולרשטיין בסיפוק.
– מה קורה בגליל, השבוע נערך יריד להבאת תושבים אלינו?
ולרשטיין: "הגענו למצב שהביקוש לעבור לגליל גדול מההיצע. קרוב לששת אלפים אנשים הביעו נכונות והתעניינו לעבור לגליל. הגליל והנגב היום אטרקטיביים יותר מבעבר, חלק מהאנשים שהתעניינו לפני שנה-שנתיים, החליט לעבור לגליל. זה מחמם את הלב ויביא לחיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל. יש היום הבנה ומגמה גם בקרב הציונות הדתית שחשוב וצריך ליישב את הגליל והנגב".
מה אומר פינחס על אהרון
ומה יש לפינחס ולרשטיין לומר על הפרטנר, השותף בצעדה שלא רואים את סופה לשלום בתוכנו ובינינו ובין הפלסטינאים?
ולרשטיין: "מצאתי באהרון שותף לרצון להידבר ולמצוא את הדרכים החלופיות למאבק בין כאלה שלא מסכימים על הדרך, אבל מאמינים במטרה המשותפת שלנו, אהבת ישראל וחרדה לגורלה. עם הזמן הקשר עבר מהשכל אל הלב והחברות שלנו היום היא דבר איתן ואמיתי. אני מעריך מאוד את ולנסי, את מנהיגותו, יושרו ואישיותו ומאחל לעוד הרבה שנים על שיתוף פעולה. התברכתם באיש מיוחד", חותם פינחס ולרשטיין את השיחה עימו.
בשעת ערב מאוחרת תפסנו את אהרון ולנסי לאחר שחזר מהמפגש עם ולרשטיין וחבריו.
ולנסי שופך אור על מספר פרטים ומתקן את ולרשטיין על המועד בו נוצר הקשר "הקשר עם ולרשטיין ומטה בנימין התחיל אכן באמצעות דוד כהאן שנתיים לפני הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. מה שקרה בעקבות הרצח, זו תנופה חזקה קדימה. לאחר הרצח יצאו מישובי המועצה עשרה אוטובוסים עם המון חברות וחברים לירושלים ובמקביל הגיע מספר דומה של אוטובוסים ממטה בנימין לפגישה שאם אינני טועה נערכה בארגון "גשר". המפגש הזה תחת הרושם של רצח ראש הממשלה היה מיוחד ובהמשך הבנו, שני הצדדים, שמדובר בבני משפחה אחת גדולה שיש בתוכה ויכוח אידיאולוגי נוקב. פתאום הסתבר למשתתפים משני הצדדים שלאף אחד אין קרניים ואין זנב".
– כיצד אתם מממשים את הקשרים עם תושבי בנימין?
ולנסי: "ראשית, אנחנו מקפידים להיפגש במסגרת כזו בערך פעמיים בשנה. אחרי הביקור היום אצלם, הם יגיעו לביקור גומלין בעוד כחצי שנה. יש מפגשים קבוצות נשים יש מפגשים עם אנשי מקצוע ויש מפגשים בין חברה צעירים".
ולרשטיין וולנסי שומרים על קשר חם ביניהם ומשקיעים כל מאמץ כדי לרפד את הלב והנשמה ליום פקודה. על פי תקדים אריאל שרון, יש מצב בו ממשלת ישראל תגיע להחלטה על פינוי ישובים יהודיים בארץ ישראל. לצד הטראומה שחוו התושבים שגורשו מבתיהם, השניים מבינים בשכלם שאם חס וחלילה, יבוא יום וממשלת ישראל תפנה ישובים, הם לא רוצים לעמוד זה מול כאויבים ושונאים, אלא כבני משפחה שהגורל בחר באחד מהם להיות מגורש ובשני מגרש.
ולנסי: "ההשקעה ביחסים היא אמיתית. היא לא מתנהלת רק בין אינטליגנטים מכאן ומשם. אנחנו מדברים על אנשים שיש להם עבר, הווה ועתיד משותף. מדובר באנשים שמאמינים שדרכם נכונה והיא לשם שמיים. אנחנו לא עושים לעצמנו הנחות ומתמודדים עם השאלות הקשות ביותר. אנחנו מאמינים שבבוא היום נעמוד יחד מתוך אהבתנו למדינה ולאנשים", אומר ולנסי.
מעניין היה לשמוע מה חושב ולנסי על חברו ולרשטיין, אחרי דבריו החמים של ולרשטיין על ולנסי.
– מה היית אומר על פינחס ולרשטיין?, אני שואל את ולנסי, ובתגובה ולנסי מעדיף להוסיף עוד מספר משפטים על השאלה הקודמת, ומן הסתם לארגן באותן שניות תשובה ראויה שיש בה אמת והיא חפה מחנפנות.
ולנסי: "פינחס הוא מנהיג אמיתי. הוא לא פוחד לומר דברים מסובכים שאינם מקובלים על חבריו. למשל, אם תשאל אותו במה הוא היה בוחר, בשלמות הארץ או בשלמות העם והמדינה, הוא יאמר לך בשלמות העם, ויהיה מוכן לשלם על כך את המחיר. ולרשטיין מדבר בקול ברור ובהיר. אדם מיוחד".
מי אתה פינחס ולרשטיין?
פינחס ולרשטיין נולד בכפר אתא ולמד בישיבת הדרום שברחובות. במלחמת ששת הימים בהיותו חייל בנח"ל הוא נפצע ברמת הגולן.
ולרשטיין בעל תואר ראשון בחקלאות שלא עוסק במקצוע. בשנת 1975 היה בין מייסדי הישוב עפרה. בשנת 2005, עמד יחד עם בנצי ליברמן בראש המאבק נגד תוכנית ההתנתקות-הגירוש מגוש קטיף שהוביל ראש הממשלה אריאל שרון.
פינחס ולרשטיין ידוע בגישתו היהודית-ציונית-מעשית, או במילים אחרות, הממלכתית, בהנהגת ההתיישבות ביהודה ושומרון ומאמין שלא צריך 'ללכת מכות' כדי להתיישב ליד השולחן. בגלל גישתו הממלכתי ראו בו חלק מהמתיישבים מנהיג שאינו 'כשר למהדרין' להובילם, והביאו אותו להניח להם. ולרשטיין פעל נגד הנפת שלטי מחאה בטקסים צבאיים בזמנו, ומגנה את פעולות "תג מחיר". הוא מתנגד לסירוב פקודה ועומד מול כל פעילות קיצונית של ארגונים ביש"ע …ומשלם (באהבה) בשל עמדותיו אלו את מחיר היותו ממלכתי החרד לגורלה של מדינת היהודים.
