הנכס העיקרי של הציבור במשטרה הוא האמון, ואחרי שהוא נסדק, ההמשך חשוב פחות & יש יותר מידי ציידים בסיפור הזה שבדרך יורים על עמיתיהם & והכי מעניין, כיצד הופך יאיר לפיד ממועמד רלבנטי לראשות הממשלה למועמד לשעבר?
איך לא, בנימין נתניהו. פרק 3965.
כן חברים, רשימה כזאת חייבת להיפתח תוך ציון הפרק בו אנחנו נמצאים. כמו בסדרות מן העבר 'היפים והאמיצים' כך גם הסאגה המלווה את המסע הבלתי נלאה, מחפשים את הצדק או מחפשים את בנימין נתניהו?!
מצד אחד אני רוצה להיות תמימים ובמידה מסוימת גם טמבל ולהאמין שהטיפול בעניינו של נתניהו נקי וטהור. מצד שני (המציאות וניסיון החיים) מזכירים לי שזה לא בדיוק נקי, בטח לא טהור.
מדוע?! נעזוב את העבר, ונשאל על היום. אם אחרי עשר שנים של חקירות מסביב לכדור, מאות חוקרים, מיליוני שקלים ושובל ארוך בעלי עניין, זהו השלל שהמשטרה מציגה?!, אז יש לנו בעיה, בעיה קשה. סיגרים, שמפניה, בקבוקים ריקים ועוד כהנה וכהנה 'ממצאים' וראיות מרשיעים המיוחסים לראש ממשלת ישראל, עם זה לא הולכים לשופט.
רגע. באופן אישי איני מזלזל או ממעיט כהוא זה בעובדה שרבים וטובים מזדעזעים למשמע 'שללש הראיות הללו. אני, לדוגמא, (סליחה על הדוגמה) לא הייתי לוקח ולא לקחתי. אבל מי אמר שאני או כל אחד אחר אמורים להיות המודל, החוק, הסמן הימני להתנהגותו של אחר?!
בואו נניח, רק נניח לצורך השיחה שהסיגרים וכו' זה לא בסדר. אז יש לי שאלה. נראה לכם סביר שמשטרת ישראל וחוקריה נזקקו לכל כך הרבה זמן כדי לגלות את הממצאים הללו?! זה רציני….?
בואו ניקח מספר דוגמאות על השלל שהעלו בחכתם אותם שוטרים וחוקרים, בפחות זמן ופחות משאבים: ראש הממשלה אריאל שרון ז"ל ובניו אי יווני ומיליוני שקלים לחשבון הבנק של הבן (זכור הסרטון בו מראה ואומר בנו של שרון שאם הוא ייתפס, אזי ישב שנים בכלא), שר האוצר הירשזון, מיליוני שקלים במזומן מקופת חולים לכיסו הפרטי, אהוד אולמרט מאות אלפי שקלים במעטפות ועוד ועוד.
התחושה הקשה שמישהם רוצים בראשו (הפוליטי) של נתניהו, לא מרפה. כיצד יתכן שהמוני העם מסרבים להזדעזע בניגוד להנחיות של עיתונאים, חוקרים ופרשנים. זו תופעה חסרת תקדים לכשעצמה.
המסקנה היא שהציבור בריא מאוד, ובחושיו הוא מבחין בזיוף הארוך והמתמשך שמשהו מריח לא טוב, וזה לא מהכיוון של נתניהו.
זה אחת הפעמים הנדירות הזכורות לי שההחלטה להיות חלק מהציבור הגדול והבריא, מכריעה את הכף.
העיתונאי המוכשר יאיר לפיד כתב את פרק הסיום לקרירה הפוליטית שלו השבוע
כניסתו של לפיד הבן לפוליטיקה לוותה בתקווה למשהו אחר & השבוע, הסתבר שלא מדובר לא ב'משהו' ולא ב'אחר', אפיזודה.
כניסתו של לפיד (הבן) לפוליטיקה לוותה ביותר מהרמת גבה. מדוע?! עיתונאי (רק עיתונאי) שאין בקורות חייו עשייה נכנס למגרש הכי משפיע, הפוליטיקה בתמיכתם של מאות אלפי מצביעות ומצביעים בעלי זכות בחירה. איני מערער על הלגיטימיות שלו לפיד, אלא מעלה תהיות, כיצד אדם אחד (כריזמטי, שרמנטי ומקושר) מסוגל לאחז עיניים כה רבות, כל כך הרבה זמן. תעלומה, אבל לא עלי לפותרה.
אילו לפיד היה עובר במסלול המקובל שצריך (לדעתי) לעבור איש ציבור, היו נמנעים מהציבור הישראלי, ובעיקר מלפיד עצמו המון אי נעימויות.
ראשית, קורות חייו הבעייתי ושיפוץ השכלתו (בר אילן), היה נמנע ממנו ומאיתנו הגמגום באשר לשירותו הצבאי (מזכיר את יעקב פרי) והכי קשה, מבחינתי זה האופן בו הוא הקים את המפלגה, שיבץ את חבריה וחברותיה והאופן בו הוא שולט בהם.
ממה שידוע לפיד החתים את חבריי הכנסת של סיעתו על 'כתב כניעה גורף' עד כדי שהפך אנשים ונשים דעתניים, בעלי חיות מעצמם לחבורת 'זומבים'. 'יש עתיד' היא היום המפלגה הכי לא דמוקרטית הנשלטת על ידי יו"ר שמינה את עצמו ליו"ר הבלתי מעורר והחסין בפני החלפה/הדחה/העברה מתפקיד, והכל בצורה דמוקרטית.
אותי זה מזעזע ומפחיד שכך פוליטיקאי עשה ועושה את דרכו לצמרת הפוליטית בישראל, באיומים והפחדות, לפחות של חבריו לסיעה.
זאת הייתה ההקדמה. עכשיו המהות. רק אדם שזכה בפיס מיד כניסתו למסדרונות הכנסת ומונה לתפקיד השני/שלישי בחשיבותו, שר אוצר, יכול להתנהג כפי שמתנהל לפיד בעניין ראש הממשלה נתניהו.
ללכת למשטרה ולמסור עדות מפלילה כפוליטיקאי שמתפקידו לחשוב, לדון ולהחליט על כל נושא, כחלק מתהליך או שיחה שהייתה לו עם מספר אחת, ראש הממשלה בנימין נתניהו. מוזר, הזוי ומופרך.
אז לידיעתך לפיד. תפקידך וחובתך לחשוב, לנתח, ולבדוק כל רעיון, נושא או תוכנית המובאות בפניך. חובתך.
חובתך לקבל את ההחלטות החוקיות, המועילות והמשרתות את האינטרס של מדינת ישראל, אחרי שדנת, על בסיס אמון עם עמיתך לשולחן הממשלה, לכאן או לכאן.
אבל ללכת למשטרה ולמסור 'עדות' כאילו היית איזה זבוב על הקיר בלשכת ראש הממשלה, ולא חלק מהדיון, היא מבזה, דוחה ובעיקר מביאה למסקנה המתבקשת, שאיתך אסור לעשות עסקים כלשהם. אתה אדם מסוכן לציבור הישראלי, וגם לך עצמך.
האיום להתפרקות פנימית גדל בעקבות
מה שקורה עם נתניהו, ובעיקר מה שקורה מסביב, העלו בי הרהורים קשים ביחס למשהו עמוק יותר. האם אנחנו, בחברה הישראלית-יהודית-דתית-מסורתית-חילונית, נמצאים בעידן האחרון בו אפשר יהיה לקרוא לנו 'עם' עם מירב המאפיינים שמגדירים 'עם' או שמא, פרט לשפה העברית, לא יהיו לנו נקודות משיקות בתרבות ובהוויה שלנו.
אודה, הדברים לא מבוססים על מחקר אמפירי אלא על תחושות וחוויות מצטברות בשנים האחרונות.
הפיצול בתוך החברה בא לידי ביטוי, מטבע הדברים, בנקודות משבר ואי הסכמה, כמו פרשת 'בנימין נתניהו'.
על רקע הצייד המתנהל נגדו, קמו שני מחנות אשר דבקות, כל אחת מנקודת מבטה-רצונה, בעמדתו.
כולם, אלה גם אלה מדקלמים סיסמאות החוזרות על עצמן כמנטרה.
כן, גם בקרב אנשי התקשורת המובילים, נחלקים העיתונאים, הכתבים, הפרשנים ומגישי תוכניות האקטואליה לאלה התומכים בעמדתו של ראש הממשלה נתניהו ובין אלה הדורשים את התפטרותו בכל תנאי ומחיר.
כמה לא מפתיע שמחנה אחד הרודף את נתניהו חש שהוא צודק בגלל שהוא חכם יותר ויודע את האמת. אנשי המחנה המצדד בנתניהו חש חוסר אמון תהומי כלפי כל התהליך ומוצא חיזוקים בעובדה שאחרי כל-כך הרבה שנים של חקירות, היבול מסתכם בסיגרים ומתנות.
'זאת הראיה' אומרים אלה המצדדים בנתניהו 'שאין כלום, או לפחות מה שיש אינו מצדיק לשנות את החלטתו של העם בבחירות האחרונות ולפטר את ראש הממשלה נתניהו'.
מדוע הם חושבים שהיבול, סיגרים ומתנות אינו מצדיק הדחה או פיטורין?! פשוט, כי יש להם למה להשוות: אריאל שרון ז"ל אי יווני מיליוני שקלים לחשבון הבנק של בנו, שר האוצר אברהם הירשזון מזומנים במזוודות וראש הממשלה אהוד אולמרט מזומנים במעטפות וישיבה בכלא.
בצדק, תומכי נתניהו משווים בין הממצאים, הראיות והמזומנים של קודמיו, ובין הסיגרים והמתנות שקיבל נתניהו. אין מה להשוות.
כאן אומר הערה ליפי הנפש על הטריבונה. כמו בכדורגל, זכותכם לצעוק, לקלל את אימו של השופט, המאמן וקפטן הקבוצה, אבל באמת, אינכם לא יכולים ולא מסוגלים להחליף את אף אחד מהם.
…לסיכום, במעבר בין פרק 3965 לפרק 3966, אני מציע לאוורר מעט את אוצר הסיסמאות אותן מנפיקים אלדד יניב ושות', ולחשוב שאולי, אולי חצי עם לא יכול לטעות בגדול, מה שאנשים קטנים טועים יום-יום.
