בנושא התעסוקה הסתמנה תקווה, קרן אור, כאשר איזי שרצקי מבעלי חברת "איתוראן" הודיע קבל עם שהוא רוצה להעביר את המפעל שבבעלותו מאזור לקריית שמונה.
שרצקי דרש מהמדינה את מה שאמור לבקש בעל מפעל המעתיק את מיקומו מהרחם החם שבמרכז הארץ אל קריית שמונה, עיר שעדיין מוגדרת, ולא בחיוב כ"פריפריה", ע"י אלה הקובעים את כללי המשחק וגם את התוצאה, עוד לפני ששרקו את שריקת הפתיחה.
לא נחזור על הפרטים של המערכה המתישה שניהלו שרצקי והעירייה מול משרד התמ"ת כדי שהמפעל יזכה בתואר הנכסף "מפעל עוגן הזכאי למענק", נאמר רק שבדיעבד, הסתבר שמדינת ישראל באמצעות מוסדותיה ופקידה השונים עושה כל מאמץ כדי ליצור קריטריונים ש…אף מי שרוצה להעביר מפעל לקריית שמונה, לא יוכל להעביר אותו. ראה "פרי הגליל ואיתוראן.
נקדים ונאמר שהבעיה מספר אחת של קריית שמונה מאז הקמתה הייתה ונותרה בעיית העבודה-התעסוקה. העוגן שבסופו של דבר מחזיק בית הוא מקום העבודה. היום, כאשר המרחקים בין ישובים מתקצרים עקב תשתית תחבורתית מפותחת, האופציות לחינוך טוב לילדים הוא זמין ונגיש יותר. מקום עבודה, זה כבר סיפור אחר. אם אין עבודה, אין מה לחפש באותו ישוב.
די להעיף מבט מהיר כדי לראות שהחזון הגדול של קריית שמונה שהתחיל בחלום הטקסטיל, התנפץ לרסיסים. אין "חולה טקסטיל" אין "גיבור" אין עבודה.
דוגמא בולטת לכישלון המתמשך של ממשלות ישראל לדורותיהן הוא הטיפול בהעברת מפעל עוגן רציני לקריית שמונה. הניסיון האחרון שנעשה בכיוון זה הוא מפעל "איתוראן". איזי שרצקי החליט להעביר את המפעל לכאן, הוא כבר הודיע לעובדים על החלטתו והיה בטוח שמרגע ההחלטה הדברים ירוצו והוא ימצא שותפים לחזון גם במשרד התמ"ת, שבסופו של דבר, זכות קיומו הוא מפעל איתוראן ומפעלים כדוגמתו הרוצים לממש את החלום הציוני.
מאז שההחלטה של שרצקי יצאה לאוויר העולם, עברו עליו ועל ראש העיר הרב ניסים לכה, ימים וקילומטרז' בריצה אחרי פקידי המשרדים השונים שלכל אחד יש תפקיד ואחריות בבלימת היוזמה להעברת המפעל. במהלך החודשים עבר הטיפול בנושא לוועדת הכספים שדנה בנושא ואף הוציאה מעין אולטימטום למשרד התמ"ת להגיש הצעה שיהיה בה פיתרון להעברת המפעל לקריית שמונה. יו"ר הועדה ח"כ משה גפני אף "איים" לפני חודשים שאם תוך שבועיים הועדה לא תקבל הצעה, הוא וחבריו לוועדה ינקטו ביוזמה כפויה מטעמם.
תגובת משרד התמ"ת: "משרד התמ"ת פעל נמרצות לקידום העברת מפעל איתורן לקריית שמונה בראש ובראשונה לטובת תושבי האזור וזאת על אף העובדה כי איתוראן כלל אינו מפעל אלא חברה המעניקה שירותים. המשרד החליט לפנים משורת הדין להשתתף בשכר העובדים בהיקף חריג של 24.5 מיליון שקלים באישור ובהשתתפות האוצר וזאת לאחר דיונים אינטנסיביים בנושא. כמו כן סוכם כי איתוראן תקבל 3 מיליון שקלים נוספים לאחר המעבר.
משרד התמ"ת הסכים לשנות את תנאי מסלול עוגן ולהקטין את המינימום לעלות שכר של 8500 שקלים במקום 12500 שקלים זו הייתה בפועל הבקשה של איתוראן. בפועל כאשר הם העבירו לנו נתוני שכר הסתבר שהנתונים אינם תואמים לנתוני השכר הראשוניים שהועברו אלינו בתחילה.
על פי כוונת חב' איתוראן, כ-160 עובדים מתוך 240 היו צפויים לקבל שכר נמוך יותר מהשכר הממוצע, דהיינו מתחת ל 8500 שקלים.
יש להבין כי הרעיון העומד בבסיס התכנית הוא להעלות את רמת ושיעור ההשתכרות ולא לעודד תשלום של שכר מינימום. המדינה מבקשת כי תושבי הפריפריה ישתכרו שכר גבוה ואילו בעלי איתוראן מבקש לשלם לעובדיו שכר נמוך.
צר לנו על החלטת איתוראן ונמשיך לפעול על מנת לסייע למפעלים להעתיק את פעילותם לנגב ולגליל, לצמצם את פערי השכר בין המרכז והפריפריה ולייצר מקומות עבודה שימשכו אוכלוסיה חזקה לפריפריה".
ראש העיר הרב ניסים מלכה אמר בתגובה "הבעיה היא אצל משרד האוצר. הייתה אמורה להתקיים ישיבה לפני כחודש בועדת הכספים, אולם איזי שרצקי החליט לא להגיע אליה, והיו"ר נאלץ לבטלה. אני מקווה עדיין שתמצא הדרך להתניע את הגלגל וכן להביא לקריית שמונה את מפעל איתוראן".
איננו שמים עצמנו כשופטים אולם, כאשר אנחנו בוחנים בפריסה רב-שנתית את יחסם של הרשויות הרלבנטיות בעידוד וקידום פתרונות תעסוקה של קריית שמונה, אנחנו מגיעים למסקנה העצובה שהפקידים והקריטריונים נוצרו כדי …לא להעביר, ולוּ מפעל אחד לקריית שמונה ולערי הפיתוח.
למסקנה העגומה הזאת יש עדים רבים, הבנים והבנות שלנו. הם רועים (בהצלחה) בשדות, ויותר ויותר הורים ובני משפחה נותרים עם 'גולה' בגרון בקריית שמונה.
העובדות עצובות וכואבות. המסקנה הנראית כמוצא מעשי הוא לקחת את גורלנו בידינו ולעשות מעשה, בלי הבדלי דת, מין, גובה וצבע עיניים. המאבק הוא למען ילדינו, נכדינו, למען העיר קריית שמונה.
