רבי ישראל אבוחצירא, המוכר יותר בכינוי הבאבא סאלי, נולד בשנת תר"ן (1890) ונפטר בתשמ"ד (1984). הוא נולד בעיר ריסאני שבמחוז תפילאלת שבמרוקו. אביו של הבאבא סאלי היה הגאון רבי מסעוד אבוחצירא, וסבו היה רבי יעקב אבוחצירא.
ביתו של רבי מסעוד שימש בתור "מיני ישיבה", ששימשה מעין פנימייה ללומדי התורה. בבית זה גדל הבאבא סאלי הקדוש, כשהוא יונק ושותה ממעיינות התורה הקדושה של אבותיו הקדושים.
עוד בילדותו גילה הבאבא סאלי נטייה לשקידה מעמיקה בתורה, כשהשאיפה היא להידמות לאבותיו הקדושים, ובמיוחד ל"אביר יעקב", סבו זצ"ל שנפטר עשר שנים לפני שנולד. לבאבא סאלי היו מספר דברים מנחים שניתבו לו את הדרך לפסגת הקודש ולאן שהגיע. הדבר הראשון שהנחה אותו הוא הצורך להגות בתורה הקדושה יומם ולילה ללא לאות. כשהיה רואה את אחיו הגדול, רבי דוד מסתגר עם אביו מחצות עד חצות בשקידה ושקיקה עצומה בתורה, הבין שזוהי דרכה של התורה, ושזו הדרך בה ילך.
הדבר השני הוא ההתנזרות ממותרות. כשראה את אבותיו מסתפקים במועט ואוכלים רק לצורך החזקת הגוף ולא מעבר לכך, הבין שגם בפת ומלח ניתן לחיות.
הדבר השלישי, הוא קדושת הפה. הוא הבין כי הפה צריך להיות מקור קדוש של חוכמה ותורה ולא של חולין, והבין כי אסור לדבר דברים בטלים (ובוודאי שלא לשון הרע), והשתמש בפה רק ליראת שמים.
הדבר הרביעי, הבאבא סאלי ראה את אביו, רבי מסעוד, הולך ברחוב עם צעיף על הפנים וכך מכסה את פניו, כדי לא להיכשל חלילה בראיה אסורה. וכך קידש את עיניו כשהלך עם גלימה המכסה את פניו.
עוד בצעירותו המוקדמת עמל הבאבא סאלי בתורה וטיפס במדרגותיה בהמון עמל ויזע. הוא למד את כל הנהגות החסידות והיה בקיא בש"ס, בבבלי ובירושלמי, ישר והפוך, עם ראשונים והאחרונים, היה בקיא בכל הלכות השחיטה, בנוסף לכך גם מוהל מומחה וסופר סתם (הוא כתב לעצמו ספר תורה, בו קרא כל ימי חייו שניים מקרא ואחד תרגום).
הבאבא סאלי למד שמונה עשרה שעות ביממה באופן קבוע. כבר בילדותו היה פועל ישועות בתפלתו ומלומד בניסים. בגיל צעיר התייתם מאביו ואז נעשה ראש הישיבה במחוז תפילאלת. בשנת תרפ"א ביקר בארץ הקודש למשך שנה אחת והסתופף בצל חכמי ירושלים בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה. גאוני וצדיקי ירושלים שמחו לקראתו והפליאו את גדולתו ועבודת ה’ האמיתית שלו. גם בצפת ביקר באותם הימים והתחבר אל המקובל האלוקי הסבא קדישא רבי שלמה אלפנדרי זצוק"ל.
כשחזר למרוקו הוטלה עליו האדמו"רות וראשות הקהילה, לאחר שאחיו הגדול נהרג על קידוש ה'. בשנת תשכ"ד עלה סופית לארץ והתיישב ביבנה ובאשקלון, ובשנת תש"ל קבע מושבו בעיר נתיבות.
תמיד היו מחשבותיו קשורות ומיוחדות בבורא העולם. כל מעשיו ועבודת הקודש שלו עמדו בסימן הצפייה לביאת המשיח, והיו לו בגדים מיוחדים שזורים בחוטי זהב שהכין לקבלת פני משיח צדקנו. שמו הקדוש התפרסם בכל רחבי ארץ הקודש ובעולם כולו, ואלפים היו פוקדים את ביתו ומבקשים את ברכתו הקדושה. כולם ראו אצלו ניסים מופלאים שלמעלה מדרך הטבע לגמרי. רבים נהרו אליו כדי לזכות ב"מים קדושים", או קמע מידו. סיפורי נפלאות הופצו עליו וההערצה אליו הייתה מדהימה, בייחוד בקרב עדות המזרח.
את עבודתו הקדושה בלימוד התורה ובעבודת ה' במסירות נפש, המשיך בהתמדה מופלאה גם בתקופה האחרונה לחייו, כאשר היה חולה וחלש ומדוכא בייסורים.
יום פטירתו, ד' בשבט, הפך ליום הילולא המונית המושכת עשרות אלפי מבקרים לנתיבות. בבתים ובעסקים רבים תולים את תמונתו כמקור לברכה והצלחה.
מידי יום בשעה 06:45 מתקיימת תפילת שחרית עם תינוקות של בית רבן (ילדי התלמוד תורה) בבית "יד עזרא ושולמית" . הציבור מוזמן.
פרשת שבוע – בֹא
בפרשתנו מצווה אותנו הבורא: "שבעת ימים שאור לא יצמא בביתכם". אין ספק כי אין דבר או נושא כלשהו, בעולם כולו, שבו לא תוכל היהדות להצביע על יתרונה ביחס לשאר האומות. בנוהג שבעולם, עקרת בית מכובדת, או סתם אשה שבעלה מכבדה, או בעלת בית גדול ומרווח, או מי שהיא חלושה ועייפה, כל אלו לוקחות להן עוזרות לניקוי הבית, שוכרות שירותי ניקיון ומשלמות לאחרים במיטב כספן בשביל ניקיון ביתן. אך עבודת נשות ישראל בערב פסח מידה אחרת יש בהן: ברצון ובשמחה בהתלהבות ובגיל, ניגשת כל אישה אל ניקיון ביתה. במרץ גדול טורחת היא ולא פוסחת על פריט קטן. הכל מתחדש, הכל נוצץ, טיפה אחת של רבב אסור לה שתישאר. כאן אין מושגים של "ניקיון מלמעלה", כאן לא שייך "ניקיון שטחי"… לא השיקולים "מי יראה?" קובעים כאן איך ומה לנקות, אלא השיקול האמיתי: נקי מכל רבב של חמץ או לא נקי? ולאחר כל זה עוד באה בדיקה חזקה ומדוקדקת של הניקיון: אין ניקיון הבית מחמץ מושלם עד שיתברר באופן מוחלט: אין בבית ולו פירור אחד זעיר של חמץ. אמרו נא: כוחות אלה, לניקיון כזה, אצל עקרות הבית היהודיות מניין הם באים? מפסוק אחד שבתורה הם באים: "שבעת ימים שׂאור לא ימצא בבתיכם". שורה אחת בתורה דיה לחולל מהפכה בכוחן של עשרות ואולי מאות אלפי נשות ישראל… אשריהן הנשים, שבזכותן ובגללן זוכים אנו לקיים את מצוות "ביעור חמץ" כהלכתו. עדות לרבים המקפידים לשמור את חג הפסח כפי שהתורה מצווה נלמד מהמעשה הבא: רבי לוי יצחק מברדיטדשב זצ"ל, סנגורם של ישראל, יצא פעם מביתו בערב פסח אחר חצות היום. בדרכו פגש בגוי ושאל אותו: "האם ניתן להשיג סחורה מוברחת שהמדינה אוסרת על החזקתה?" "בוודאי", ענה לו הגוי "אני אוכל להשיג לך כמה סחורה שתרצה", המשיך רבי לוי יצחק בדרכו ופגש ביהודי. שאל אותו: "ר' יהודי, האם תוכל להשיג לי מעט חמץ?" הזדעזע היהודי ואמר: "רבי, כלום חשוד אני בעיניך, והלא זמן שריפת חמץ וביעורו כבר חלף, כיצד אחזיק חמץ ברשותי?" הרים רבי לוי יצחק את ראשו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם! ראה כי קדושים עמך ישראל. המלך אסר להכניס למדינה מיני סחורה, העמיד שוטרים ושומרים בגבולות, הטיל עונשים כבדים על המבריחים ובכל זאת ניתן להשיג סחורה מוברחת ללא הגבלה. ואילו אתה כתבת בתורתך 'לא יראה לך חמץ', ללא שוטרים ולא שומרים, והנה לא ניתן להשיג אפילו פירור אחד של חמץ…"
חידת השבוע-פרשת "בא". שאלה א: באיזו מכה מתוך עשרת המכות בני ישראל התעשרו ומדוע?
שאלה ב: בפרשה כתוב שאומר הקדוש ברוך הוא למשה ואהרן "החדש הזה לכם ראש חדשים" באיזה חודש מדובר?
בברכת שבת שלום:
שלום בר יוחאי חיים.
