הבעיות המעסיקות את תושבי העיר הגדולה הגיעו ג לקריית שמונה. עד לפני מספר שנים לא היו בניינים רבי קומות בעיר ונושא המעליות בדירות אלה היה זר לתושבים כאן. מאז שנבנו ברי הקומות החלו להתוודע התושבים לנושא המעליות.
בבניין הגבוה ביותר בעיר המכונה בפשטות "ארבע עשרה קומות" והנמצא ברחוב הכבים בשכנות לתחנת המשטרה, נחתה קטיושה במהלך מלחמת לבנון השנייה, שבאופן נדיר הפגיעה צולמה בזמן אמת והסרט מופיע ברשת האינטרנט. דיירי הבניין אחרי שאמרו את "ברכת הגומל", התפנו לאמוד נזקים ולחזור לשגרה. בין היתר החליטו הדיירים להחליף את המעלית שניזוקה למעלית חדשה. לאחר קבלת הצעות, הוחלט על רכישת מעלית מחברת "שחמט" בעלות של מאתיים חמישים אלף שקלים. מספר הדיירים בבניין עומד על חמישים ושבעה, ובחלוקה פנימית יצא שעל כל דייר להשתתף בעלויות הרכישה וההתקנה בסך של ארבעת אלפים שקלים. כשבעים אחוז מהדיירים שילמו את חלקם עבור המעלית והיתר סרבו לשלם מטענות שונות. נוצר מצב בו הדיירים קיבלו את המוצר (המעלית) אולם לא שילמו את עלותו לבעל החברה. אחרי תקופה בה ניסה יו"ר הוועד לגבות את החוב ולא הצליח, הוא בעצה אחת עם בעל החברה, הוציאו ציידו את הדיירים ששילמו בקוד המאפשר להם להשתמש במעלית.
השבוע פנו מספר דיירים כאלה ששילמו וביניהם כאלה שלא שילמו ל"חדשות הגליל" ובפיהם טענות קשות על הדרך בה החליטו יו"ר הוועד ובעל המעלית להפעיל לחץ על סרבני התשלום. ר. דיירת בבניין: "אני לא מוכנה לקבל את הדרך הזאת בה מונעים מחלק מדיירי הבניין להשתמש במעלית אני חושבת שזאת דרך פסולה ועלולה לעלות בחיי אדם. היום (רביעי) נכנסתי למעלית וננעלתי בו. לא יכולתי לצאת וגם הטלפון של אלה שאמורים להיות המהנדסים לא ענה. הרגשתי שאני מתעלפת, ולולא דייר שבמקרה הזמין מעלית לא הייתי יכולה לצאת בכוחות עצמי". עוד מוסיפה הדיירת ואומרת שהיה מקרה בבניין בו הגיעו צוותי מד"א להגיש עזרה לחולה ונאלצו לעלות ברגל בגלל השעה המוקדמת של הבוקר. "אותי מעניין שלא ימות פה מישהו בגלל השטויות האלה. אנחנו שומעים על מקרים של רשלנות ושל אסונות בגלל שאנשים לוקחים את החוק לידיים, וכאן אני מרגישה שעלול לקרות אסון. אם יש דיירים שלא מוכנים לשלם, אז בבקשה בשביל זה יש בתי משפט שיתבעו אותם וייאלצו אותם לשלם. אבל שלא ייקחו את הדיירים כבני ערובה", אומרת ר. ל"חדשות הגליל".
פנינו ליו"ר הועד ג'. לקבל את תגובתו וכך הוא אומר "אחרי מלחמת לבנון השנייה התקנו מעלית בשנת אלפיים ושמונה בעלות של מאתיים חמישים אלף שקלים. ההשתתפות של הדיירים הייתה ארבעת אלפים שקל לכל דייר. מעל שביעים אחוז שילמו, והיו כאלה שלא שילמו, בעיקר מקומות אחת עד ארבע. אחרי שניסנו לשכנע אותם ולא הצלחנו, החלטנו למנוע מהם את השירות. אתה לא יכול לצרוך מוצר שלא שילמת עליו", אומר ג'.
פנינו לקבל את תגובתו של עו"ד סמי ישראל היועץ המשפטי של אגודת תרבות הדיור, שאגב תיפתח ביום רביעי את משרדיה ופעילותה בקריית שמונה בבית המתנדב. וכך אומר עו"ד ישראל "התשובה מעט מורכבת. היות ומדובר בהחלפת מעלית בבניין מגורים בו הייתה מותקנת מעלית, הרי דינה של המעלית הנוכחית הוא כשל מעלית השייכת לבניין ועברה שיפוץ. לכן אי אפשר למנוע מדיירים שימוש. מאידך, לא יתכן שאדם 'יעשה עושר ולא בדין' וישתמש במעלית ללא ששילם עבור השימוש. על הדיירים ששילמו ונציג הבניין לתבוע את הדיירים שלא שילמו בבית משפט", אומר היועץ המשפטי של האגודה ל"חדשות הגליל".
פנינו גם לקבל את תגובתו של בעל המעלית וכך הוא אומר "נכון, התקנו את המעלית ורוב הדיירים שילמו. יש כמה דיירים שמסרבים לשלם ובעצה אחת עם יו"ר הועד אנחנו מאפשרים רק לאלה ששילמו את השתתפותם בקניית המעלית להשתמש בו".
כנראה, שהעניין לא ייפתר בשלב הזה כי כל צד מתחפר בעמדתו ואולי העובדה ש"האגודה לתרבות הדיור" שתחל את פעילותה ביום רביעי הבא, תעשה מעט סדר בנושא.
