בשנת 2001 ציוותה העירייה על שולה ממרן לפנות את דירתה מפאת מסוכנותו & בתחילת השנה חייבה העירייה את ממרן בארנונה על אף שאינה גרה בה, היא הרוסה, ובעיקר מסוכנת למגורים & כל תחינותיה ופניותיה לעירייה להארכת הפטור הושבו בשלילה & ההחלטה הועברה למשרד הפנים
זהו סיפור מסוג הסיפורים שאם הוא לא היה במציאות, אפשר היה לומר שאפילו משל הוא לא יכול היה להיות.
שולה ממרן, אלמנה התגוררה עם בעלה אלברט ז"ל ושני ילדיה בשתי דירות מחוברות שרכשו מעמידר בשנת 1986. הדירה נמצאת בכתובת: רחוב שפרינצק בלוק מספר 50 דירות 7 ו-8 בקומה השנייה.
הבלוק, כפי שאנו נוהגים לכנות בית משותף, הוכרז כעבור מספר שנים, ב-2001, כמבנה מסוכן, ועל פי חוות דעת של מהנדסים החליט ראש העיר דאז חיים ברביבאי להורות לדיירים הפרטיים ולדיירי עמידר לפנות את הדירות בשל מסוכנותם תוך עשרה ימים.
בתאריך 20.11.2001 פנה עופר אדר עוזר ראש העיר חיים ברביבאי לשולה ממרן במכתב "אבקשך לפנות את דירתך ברחוב שפרינצק לאלתר ולעמוד בקשר עם מנהל תחום פיקוח ותשתיות בעירייה מר דוד טלביץ'".
בעקבות המצב אליו נקלעה שולה ועוד ארבעה דיירים בכניסה הדרומית של בניין המגורים (בכניסה הצפונית המשיכו הדיירים להתגורר), נטלה שולה חלק מהמטלטלים ושאר הציוד, כולל ריהוט, מטבח ועוד נשארו בדירה ונהרסו. שולה חיפשה מקום מגורים חלופי.
כאן המקום להזכיר. בשתי הדירות המחוברות נתגלו בעיות קשות של נזילות ואינסטלציה וקיימת תכתובת עם מנהלי עמידר המאשרת זאת. אנו מזכירים את עובדת הבעיות בשתי הדירות, כי בהמשך יטענו מהעירייה ששולה ממרן גרמה לבריחת חדר הביטחון ולנזילות עקב פגיעה בקיר תומך, דבר אשר ממרן מכחישה מכל וכל וכאמור התכתובת עם עמידר המאשרות את גרסתה, בידיי.
שולה ממרן כאזרח השומר חוק יצאה מהדירות ועברה להתגורר אצל בתה בשכונת הוורדים.
במהלכן של כ-15 השנים עד סוף 2015, העירייה פטרה אותה מתשלומי הארנונה או נתנה לה הנחה, עד אשר נכנס לתוקפו סעיף 330 בתשלומי ארנונה המסדיר את תשלום הארנונה על נכס שאינו בשימוש. הסעיף הזה בא לעולם מתוך רצון לגרום לבעלי נכסים להשמיש את הנכס שבבעלותם אם מתוך שימוש עצמי ואם מתוך להוציאו לשוק, במיוחד בדירות. המחשבה שחלק מפתרון הדיור יהיה על ידי לחץ על בעלי דירות מהקטגוריה הזאת להיפטר מהדירה בגלל החיוב בארנונה אין בחלק מהמקרים אחיזה במציאות.
הנה, ניקח את המקרה של שולה ממרן. האישה אלמנה, פנסיונרית ובעלת רקע בריאותי בעייתי. עיריית קריית שמונה אילצה אותה, על פי חוק, לנטוש את ביתה ולמצוא קורת גג.
ממרן מילאה אחרי הוראות העירייה כאזרחית שומרת חוק, נכנסה למערבולת אישית וכלכלית, שלולא צו הפינוי הייתה ממשיכה את חייה בשלווה בביתה ברחוב שפרינצק.
לא די בכך שאינה נהנית מדירתה בשפרינצק כבית מגורים, היא גם לא יכולה להשכירו תמורת שכר דירה שבוודאי תסייע לה במצבה.
לא רק זאת, מאז נטישתה את דירתה על הציוד שהיה בה בעשרות אלפי שקלים, היא למעשה איבדה מנכסיה שירדו לטמיון.
במצב עניינים זה, החליטה העירייה להפעיל את סעיף 330, ולתבוע ממרן תשלום ארנונה.
ממרן, פנתה למחלקת הגביה לקבל אישור על כך שאין לה חוב לצורך כניסה לפרויקט חיזוק מבנים במסגרת תמ"א 38, ואז החלה הסחבת, לטענתה שהשורה התחתונה היא שאינה זכאית להנחה ועליה לשלם את החוב, כביכול, ורק אז תקבל את האישור ורק אז תוכל לפתוח ההליכים לטיפול במבנה ואפשרות להשמיש את דירתה.
נוצר כאן מעגל קסמים בנוסח 'חד גדיא' בו העירייה לא נותנת את האישור, וממילא ממרן לא יכולה להיכנס לפרויקט חיזוק המבנים (שאגב, בדיוק בשביל המקרה הזה המדינה יצאה עם הפרויקט).
נציין, שהנושא נדון פעמים רבות בוועדת ההנחות ונדחה באופן המעורר שאלות.
השבוע שוב התכנסה הוועדה והחליטה להעביר את הנושא למשרד הפנים.
החלטה זו יותר ממוזרה ומעוררת שאלות.
ראשית, כל החלטה בנושאים מעין אלה מועברים למשרד הפנים לבדיקת תקינותם ואישורם. שנית, בעירייה הפכו את הסדר. קודם היו צריכים לקבל החלטה, לכאן או לכאן, ואת ההחלטה להעביר לאישור משרד הפנים.
תחושותיה של שולה ממרן כבדות ויש בפיה טענות קשות על האופן בו טופלה, אולם באופן מפתיע הטענות הם כלפי הגורמים המקצועיים בעיריה ולא כלפי נבחרי הציבור שלפחות אחד מהם, יורם ממן יו"ר וועדת ההנחות, הפעיל שיקול דעת נרחב והגיע למסקנה שבמקרה זה כן צריך לפטור את ממרן מארנונה, לפחות לפרק זמן בו תוכל להתארגן ולטפל בדירתה, אם למגורים אם למכירה או להשכרה.
יו"ר וועדת ההנחות, חבר המועצה יורם ממן: "עניינה הובא בפני הוועדה לדיון לאחר שלטענתה העירייה לא פטרה אותה מתשלום הארנונה בעקבות דרישתה של הרשות לפנות את הנכס מחשש לקריסתו עקב מצבו הרעוע.
לאחר אין ספור דיונים בעניינה והבאתה של המבקשת בפני הוועדה, הוחלט שהיא תצטרך לשלם את מלוא חובה בגין הנכס שברשותה.
לאחר הדיון האחרון שהובאו בפניי ממצאים שאכן בנכס המדובר בוצעו שינויים בתוך הדירה שגרמו לסדקים וליצור מסוכנות לבניין, לאחר שקלול כל הנסיבות לבקשה לפטור מתשלום הארנונה, הוחלט לא לפתור אותה מתשלום. המלצתי לאור כל הסיבות המיוחדות והרגישות בתיק זה להביא את התיק הנ"ל בפני משרד הפנים,
אני מאוד נקווה שמשרד הפנים יבין את הסוגיה המאוד מורכבת ויבין את הקושי בעניין זה. בעל מקרה אנו נאמץ את החלטת המשרד".
