חושב, מהרהר, חושב ומהרהר, ופתאום רכב מגיע מאחוריי, עובר אותי, מגיע לצומת ופונה ימינה. 5 שניות אח"כ אני רואה נחש גדול מוטל על הכביש כשהוא חצוי לשניים בדיוק בנתיב של הרכב החולף.
אולי הרכב שעבר בדיוק עכשיו הרג אותו, ואולי לא. אולי הוא היה בדרך אליי ואולי הוא נמצא שם כבר מזמן, לך תדע.
"אין בעל הנס מכיר בנִסו"
מקרים כמו שלי קורים לכל אחד. השאלה איך אנחנו מקבלים אותם ומה חושבים עליהם. נס? מקרה? פוקס? (זוכרים את המילה הזאת?!). לכל אדם יש נוסחה בחיים המחשבת את הצילינדר במשקפיים שמבעד לעדשות רואה את חייו.
יש את סוג האנשים הקיצוני שאם ימצא שערה במרק מיד יקפוץ ויצעק בקולי קולות "נס!" ויסביר שכמעט בלע שערה שיכלה לחנוק אותו ובזכות הקב"ה שעורר אותו, נמנע נס גדול. לעומתם יש את הסוג השני של האנשים שגם אם ירד מלאך ויאמר להם שהוא שליח האל, הם יחשבו שזה אולי איזה פוטומונטאז', פוטוסינטזה או איזה מילה לועזית שמתארת הזיות.
אבל הפעם ננסה לדבר לרוב. 90% מהאנשים נמצאים באמצע. ריאליסטים. הבעיה היא שאנחנו ריאליסטים יותר מידי. רק דברים שלא נשמעים לנו הגיוניים הם נס. ואם הם מוגזמים אז זו הזיה. הבעיה מתחילה ונגמרת שאנו רוצים לראות נס כמשהו קוסמי. משהו בלתי רציונלי. העובדות כי ניצחנו בכל המלחמות למרות שבחלקן לא היה בכלל סיכוי מורידות את ערך הנס, כי לא ראינו ציפור אלוקית שמפציצה בטילים את האויב במקום חיל האוויר, ולכן הניצחונות נראים מובנים מאליו.
בכלל יש לנו פעמים רבות בעיה להאמין לניסים שקרו בתורה, הרי איך נאמר, הם לא ממש רציונליים. הנחש פיתה את חווה? רבקה התחתנה בגיל שלוש? האתון של בלעם באמת דיבר? ים סוף נקרע? מן? זה כבר אגדות אורבניות למי שלא מאמין בניסים.
ולכן מי שלא יאמין בניסים שקרו בתורה, לא יצליח לראות באמת ניסים שקורים לו גם אם אין בהם מלאכים.
ולמי שרוצה חזק חיזוק בעצם האמונה, שפשוט יסתכל על עצמו במראה ויגע בלב וינסה לחשוב "איך כל זה פועל בלי חשמל". נו, ואיזה נחש מת זה סיפור גדול?
בפרשתנו מתפלל משה ריבנו ע"ה לה' יתברך: "מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, אעברה נא ואראה את ארץ ישראל". אומר המדרש, "ואתחנן" בגימטריא 515, לרמז שמשה רבינו התפלל 515 תפילות, אמר לו הקב"ה: "אל תוסף לדבר אליי עוד בדבר הזה". ממשיך המדרש ואומר שאם משה היה מתפלל עוד תפילה אחת, היה נענה, והקב"ה היה מכניסו לארץ ישראל. הקב"ה מנהיג את עולמו בצורה נפלאה אך מנגד גם לפעמים מופלאה, אך הקב"ה מנהיג את עולמו בצורה הטובה ביותר שאפשר, אך אנו הקטנים, לפעמים לא מבינים את הנעשה, לכן אין צורך להיאנח על צרותינו. בהיותי בבני ברק בימי השבוע, הלכתי לשיעורו השבועי של הרב שלמה לוינשטיין שליט"א, והוא סיפר מעשה מצמרר שבטוחני שיאיר לנו באור אדיר את גבורתם היהודית של נרצחי השואה. הרב לוינשטיין סיפר על הרב גידל אייזנר זצוק"ל שסיפר לתלמידו: "הייתי במחנות ההשמדה של היטלר ימ"ש. הנאצים רצחו את רעייתי וכל בני משפחתי, ורק בתי היחידה נשארה. את הנערה הזאת חנן הבורא ביופי מיוחד. קיבלתי על עצמי לשמור עליה מכל משמר ויהי מה. עברו חודשיים, ובאחד הימים הגרמנים ימ"ש הפרידו ביני לביתי, אך למזלי העבירו אותה למחנה נשים שהיה צמוד למחנה שלי. בכל זמן פנוי, הייתי נצמד לגדר המחנה, עומד ומביט בה. נשארתי איתן בהחלטתי לשמור מכל משמר על בתי היחידה. יום אחד מפקד גרמני ימ"ש עבר במקום, ראה את הנערה וחמד את יופייה. הוא הרים אותה כדי להעביר אותה מעל הגדר, והיא נתפסה בכל כוחה בגדר. הגרמני הוציא סכין גדול. ואמר לה: "אם אינך עוזבת את הגדר אני שוחט אותך כאן". בתי שראתה אותי עומד מרחוק, צעקה? "אבא מה עלי לעשות במקרה הזה"? רצתי אליה ואמרתי לה "בתי על זה ציוותה אותנו התורה "ייהרג ואל יעבר". היא שמעה זאת ונתפסה בגדר בכל כוחה, הגרמני כעס, נעץ בה את סכינו ושחט אותה לעיני". המשיך הרב גידל וסיפר: "ועדיין לא נאנחתי ולא צייצתי שום המיה מהפה. ידעתי שאם זהו רצון בוראי, שביתי האחרונה תמסור נפשה על קדושת בת ישראל, הרי שזה הטוב ביותר עבורה ועבורי, ולכן לא נאנחתי כלל". כאן סיים הרב שלמה לוינשטיין שליט"א את סיפורו של הרב גידל אייזנר זצוק"ל.
בחזרה מההרצאה לכיוון הישיבה בבני ברק אמרתי בצמרמורת לעצמי: "ישתבח שמו לעד, על מה אנחנו מתלוננים? על מה אנחנו נאנחים? תודה על הצרות שיש לנו.
יהי רצון שיגאלנו הגואל גאולת צדק ונשמע ונתבשר בבשורות טובות ישועות ונחמות במהרה בימינו אמן.
חידת השבוע:
1. מדוע משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל?
2. כמה תפילות התפלל משה רבינו שיכנס לארץ ישראל?
