הרב סבתי:
האמת היא שעדיין איני מעכל את המציאות שמרן רבינו עובדיה יוסף הריני כפרת משכבו, אינו איתנו, ומיום פטירתו כבר עשר פעמים הייתי על ציונו הקדוש בדמעות שליש קשה עלינו פרידתו. וכל פעם שאני מעיין ולומד בספריו דמעות בעיני. איבדנו את אורו של עולם. השבוע הייתי על ציונו בשעת לילה מאוחרת קורא משניות ומגיע לשם גבר מגודל עם קעקועים על ידיו, והתחיל לקרוא תהילים והיה בוכה. שאלתי אותו מפני מה אתה בוכה, והשיבנו "זה היה יותר מאבא שלנו ולא נבכה" והוסיף 'יש לי בסטה במחנה יהודה, ואני בא לכאן, פעם בבוקר ופעם בערב'. הנה כי כן זו תחושתם של המיליון איש שזכו להיות באשכבתה דרבי וגם של כל בית ישראל שנהנו מזיו תורתו שמונים שנה.
ומפליא הדבר שמיום פטירתו עדיין יום יום מתקיימים הספדים בכל הארץ ובכל העולם באירופה. דרום אמריקה, ארה"ב ועוד, לקיים מה שנאמר "ויבכו אותו כל בית ישראל" אשכנזים, ספרדים, חילונים ודתיים, דתיים לאומיים וחרדים. אני חייב לציין כאן בעירנו מיד למחרת ההלוויה בתי הספר "עוזיאל", "המתמיד" ו"רמב"ם" קיימו יום זיכרון לכבודו של מרן זצ"ל, ומעל הכל העצרת הספד המרגשת שהתקיימה בישיבת ההסדר בראשותו של המרא דאתרא הרב צפניה דרורי שליט"א בהשתתפות מאות איש בני הישיבה ותושבי העיר, ללמדך שכל עם ישראל מחוברים לתורתו של מרן זצ"ל כי הוא היה אומנם רבן של כל ישראל בתורתו, אבל מעל זה היה אביהם ואוהבם של כל בית ישראל, והשיבו לו כל עם ישראל אהבה בהלוויה שלא היה כדוגמתה מעולם, שלימדה לעולם כולו פרק בכבודה של תורה.
בימים אלה יוזם הרב סבתי כתיבת ספר תורה לכבוד מר"ן, ולשם כך מגייס תרומות מתושבי העיר והאזור.
איך עלה הרעיון מצידך לכתוב ספר תורה לכבודו של מרן זצ"ל?
"פלא פלאים, בכל הארץ פתחו ביוזמה הזאת לכתוב סת' לכבודו , ואפילו בחו"ל, וההסבר לכך פשוט, כי מרן זיע"א היה ספר תורה מהלך, כי לא היה כדוגמתו. מי שידע את כל התורה בעל פה עשרות אלפי ספרים מילה במילה, נראה שאין הנצחה טובה מזו לכבוד מרן שר התורה זצ"ל".
מה חשיבות כתיבת ספר תורה?
"ביסוד הדבר יש לנו מצוות עשה מן התורה לכתוב ספר תורה, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". התורה נקראת שירה, משום שהיא שירת חייו של כל יהודי המלווה אותו מיום שנולד עד מאה ועשרים. וכיוון שאין ביכולת כל אדם להוציא ממון רב על ספר תורה, בזה שאדם משתתף בסכום כל שהוא נעשה שותף למצוה יקרה זו, אשר על כן ביקשנו לזכות את כל תושבי עירנו להיות שותפים במצוה יקרה זו לכבוד מרן זצ"ל".
האם ניתן לתרום מכספי המעשר?
"כן, לכל דבר מצוה אפשר להשתמש בכספי מעשר, ובפרט אם יש בכך תועלת לאחרים".
האם כתיבת הספר מועילה לרב בשמים?
"בוודאי כל מעשה מצווה שאדם מקדיש לעילוי נשמתו של נפטר מועילה לו בעולם האמת, ומעל הכל לימוד תורה, ובפרט הלימוד בספריו הרבים גורם לו נחת רובו לנשמתו הטהורה. חז"ל דרשו על הפסוק בתהילים "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות? אלא בשעה שאדם מזכיר דברי תורה של חכם שפתותיו דוברות בקבר, ובזה אדם גומל איתו חסד רוחני, וגם הוא יבקש עליך טובות לפני כיסא הכבוד, משום שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".
האם קבעת שיעור נתינת סכום לגבי אותיות או עמוד בספר תורה?
"לא מתוך מחשבה שכל שקל שאדם נותן יש לו ערך במצוה, לכן כל אחד יתן כפי יכולתו, והוא שותף שווה לנותן הרבה, וכבר קבעו חכמים אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו לשמים, וזכותו של מרן גאון ישראל זצ"ל יעמוד לכולנו להתברך בכל מכל כל, ולהתבשר בבשורות טובות אמן"
זיכרונות מהרב עובדיה (בבוקסה)
אחד מעוזריו סיפר על הרב סיפור שהתרחש לפני 40 שנה לנגד עיניו בחנות הספרים "שטיצברג", ששכנה בשכונת מאה שערים בירושלים. "שטיצברג" מכרה ספרים חדשים לצד ספרים עתיקים שהגיעו ממקורות רבים ועסקו בהלכה, בשאלות ותשובות ובפירושים לתלמוד הבבלי והירושלמי. הרב, אז רבה של העיר תל אביב, נהג להגיע לחנות מעת לעת כשהוא מלווה בעוזרו. המטרה הייתה להעשיר את הספרייה התורנית הפרטית בביתו, שכבר אז מנתה אלפים של ספרים. עוזרו היה מטפס על הסולם אל אצטבאות הספרים העתיקים, ומתחיל להקריא את כל שמותיהם של מאות הספרים שבחנות באותה עת, מדף אחר מדף. הרב הקשיב לשמות הספרים וידע מיד אם הוא מחזיק את הספר בביתו או לא. את הספרים החדשים שאיתר היה ממהר לרכוש, לשנן וללמוד, כדי להגיע לשליטה מלאה ברובדי התורה, ההלכה והתלמוד השונים. זה היה מרן פאר הדור והדרו הרב עובדיה יוסף זיע"א. האדם שזכה לעמול עשרות בשנים עוד מבטן אמו. הוא ידע למעלה משלושים ושישה אלף ספרים מהסוף להתחלה, דבר שלא מובן בשכל אנוש. פעם אחת שאלו אותו: "הרב כמה פעמים כתוב את המילה 'עובדיה' בכל שלושים ושישה אלף הספרים שהרב יודע? חשב הרב כרבע שעה ואמר: "יש כך וכך פעמים את המילה הזו" (הרב מנה מספר כלשהוא). שאלו אותו, כבוד הרב המחשב הביא נתונים שכתוב עוד 110 פעמים יותר? אמר להם הרב "הספרים שאני כתבתי – לא כללתי אותם בתוך הספרים". איזו ענווה הייתה לו. תמיד הוא היה מדגיש: "את כל "הקצת" שאני יודע, זה אך ורק מעמל. אומנם, יש זיכרון אבל צריך להשקיע". הוא לא היה מפספס אפילו דקה אחת לבטלה. אפילו בזמנים שהיה הולך עם אשתו לקופת חולים, הוא היה לוקח גמרא – מהדורת כיס, ויושב ולומד בשקיעות אדירה. מסופר שראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע לביתו של מרן להתייעצות מדינית והוא ממתין בחדרו של הרב, כאשר מרן לא מרגיש כלל בנעשה בחדר. למרות צלמי העיתונות, למרות כל ההמולה מסביב, מרן מרוכז בלימודו. רק לאחר כמה דקות השר אלי ישי אמר למרן שראש הממשלה הגיע, ואז מרן התפנה לישב עמו ולדון בדברים הנוגעים לחיזוק הדת בארץ. בזמנו אמר הבבא סאלי: "נשמה כמו של הרב עובדיה יורדת לעולם פעם באלפיים שנה". אך עם כל זה, זה לא יצא מהשרוול, הוא ישב ולמד יומם ולילה ושוקד על תלמודו. מי לא היה בה להתייעץ איתו? אם זה ראש הממשלה, נשיא המדינה, חברי כנסת, ראש ממשלת בריטניה או שגרירה של ארצות הברית. אך מה יש להתייעץ איתו? הרי הוא לומד רק תורה? לא חשבון, לא מדעים, לא אנגלית ולא היסטוריה? התורה מביאה לו חכמה. הלימוד העצום שיש בתורה הוא דבר אין סופי. הוא הנהיג את דורינו בשיא המופת והשלמות. בזמנו מסופר שהרב הבן איש חי זיע"א הגיע אליו בחלום ואמר לו שבשמים פוסקים הלכה רק כמותו. מה שהוא אומר – שמה זה כמו סכין חדה שפורצת את המנעול והבריח. שמעתי סיפור מפי תלמידו, שהרב טס לחו"ל למסור שיעורים. באותם זמנים הרב היה מוסר גם שיעורים בישיבת "פורת יוסף", ולכן כשהגיע הרב בחזרה לישראל, נסע מיד לישיבה על מנת להעביר את השיעור. כשהגיע לשם מרן זצ"ל פנה לאחד התלמידים ושאל אותו: "על מה צריך להעביר שיעור"? אמר לו תלמידו שצריך על נושא של טהרת הבית. תלמידו אמר שהוא היה בהלם טוטאלי כשהרב נתן את השיעור בכזה ידע גדול ועצום. "זה היה נראה כאילו הוא הכין את השיעור כחצי שנה לפני כן" – סיים התלמיד את דבריו. בשנת תש"ל בליל שבת קודש פרשת "לך לך", השכים מרן ויצא מביתו שהיה בזמנו בשכונת ארזה לכיוון שכונת נחלאות בירושלים, בכדי להשתתף בשירת הבקשות בבית הכנסת אוהבי ציון. לפתע הגיח נחש, שהזדקף מולו ולא זז. מיד מרן הרים קולו ואמר: "נחש, אל תמנע ממני לומר שירה ולהלל את שמו של הקדוש ברוך הוא ולהגיע ליעדי!", תוך כדי שמרן ממשיך ופוסע ישר בדרכו. מיד התכופף לו הנחש והסתלק לעומת שבא, ויהי לפלא. הנה, כבר עבר לו חודש שלם של ריקנות רוחנית. דיברתי אישית עם עוזרו הרב קריספיל, והוא אמר לי שכבר באו החודש כשלושים שאלות קשות שאין מי שיענה עליהם. "רק מרן היה יכול לענות על שאלות כאלו מורכבות" – סיים כשדמעות זולגות מעיניו. צריכים להבין, שהוא עכשיו נהנה מזיו השכינה ליד כסא הכבוד, אך לנו יש חלל גדול ועצום שאי אפשר בכלל לתאר את גודלה של האבידה הנוראה הזו. אין ספק כי איבדנו את שר ישראל, שר התורה. "אוי לספינה שאבד קברניטה – נפלה עטרת ראשנו אוי לנו שכך עלה בידינו". אין ספק שבלעדיו אנחנו צאן ללא רועה. אין ספק כי הוא השאיר אותנו מיותמים. הוא השאיר את כסאו הקדוש ואת גלימתו המלכותית ואת אלפי ספריו הקדושים מיותמים. לכן בשביל להשלים טיפה מן החלל שנשאר כאן בעולם הזה, צריך להתחזק בדברים שלמרן היה תמיד מול עיניו. אחד מהדברים זה – אחדות. מרן כל ימיו היה עסוק בלקרב לבבות לאבינו שבשמים ולאחד בין עם ישראל, ובטוחני שכשננהג כך, הוא ימליץ יושר בעדינו ובעד כל עמו ישראל, ונזכה בקרוב לתחיית המתים וינחם ה' גם אותנו בצער הגדול והעצום הזה, ויבוא משיח צידקנו – ומרן זצוק"ל בראש.
שלום בר יוחאי חיים.
