עמדתי לעצור טרמפים בכניסה לשכונת הוורדים. הייתי עייף ומותש מהמלחמה נגד היהודים. ושוב אינני שם מירכאות. עובר רכב, אני מסמן לו, הוא לא עוצר. ואז במרחק של חמישים בהמשך הרכב עצר וחוזר אחורנית. הנהג פותח את החלון ואומר לי שחזר בגלל שהילדים שלו אמרו לו "אבא למה אתה לא עוצר לאיש?" עליתי ומתברר שהבחור גר בבני ברק. האיש לא דתי התפתחה שיחה ומתברר שאנחנו החילונים לא מכירים את החרדים. חשבתי ואמרתי כמו הרבה אנשים שהחרדים לא מודעים לניקיון הסביבה, ככה חשבתי. הבחור סיפר לי שהוא עובד עם החרדים ונפל לו ארנק עם כסף ואיך הוחזרה לו האבדה. וכמה כיף לו לעבוד עם החרדים מבחינת יושרם. אמרתי לו שטעיתי לגבי החרדים ואני מקנא בחינוך שלהם. אצלנו החילונים "טוחנים" את המוח על לימודי הליבה. אבל זורקים לפח את החינוך. אז נגיד יצא לנו פרופסור. אבל פרופסור גס ואלים. אז מה הרווח שלנו?
הגענו למסקנה שאנחנו החילונים לפני אבדון בגלל הנוער ומערכת החינוך, ההורים ובתי ספר. הבחור לקח אותי עד הבית וכאן אני רוצה להגיד לכם משהו על חינוך. אני מסתובב בגלל העבודה שלי בטיילת. היו המון מטיילים והרבה מאד חרדים. יודעים החרדים עם המכנסים בתוך הגרביים וכל אחד עם פאות עד הברכיים. כל אחד בלי עין הרע עם כמות גדולה של ילדים בכל הגילים. הם לא עושים על האש. (אסור להם. התברר לי בשיחה עם כמה מהם) הם ישבו על הדשא בלי פוזות ובלי רעש וצלצולים. פתחו קופסאות שימורים. נתנו ברכה ואכלו. אחרי האוכל ברכו. היה כבר ערב ואחרי זה שיחות ביניהם וניקו את המקום. קמו ועשו ניקוי של פסח. איזה חינוך של הילדים. באמת תענוג בלי צעקות. הכל בנחת רוח. בלי מנגלים ובלי ויכוחים.
איפה המשטרה? איפה החינוך?
ו…אז מגיעים בני קריית שמונה. הצעירים עם הוודקות של… לפי הכתובית על השקיות. אני אומר ברבים. כי כל שקית מלאה עד התפוצצות מהכמות. וביד אחרת נרגילות. נרגילות כבר מעושנות ונרגילות כבויות. ואז מתחילות "החגיגות" ומנפצים חלק מהבקבוקים ומשאירים את ניירות הפיצוחים וכל הלכלוך. וככה עולים לרכב של ההורים ונוסעים. אתם לא יודעים באיזו שיכרות הם עולים לרכב. הכבישים מלאים בכלי רכב והגשר שחוצה את הירדן בשיפוצים. והוא צר. איזו סכנת נפשות.
איפה החינוך? איפה המשטרה? באמת איפה המשטרה? כל החג הייתי שם. ושום ניידת או שוטר לא היו. (חוץ מפעם אחת שהגיעו בעקבות קריאה של פקח. פקח שאוים. פקח שגם אחראי על הטיילת ומנקה ומסדר את הטיילת. תבואו בבוקר לראות איך המקום נראה לפני כניסת המבקרים. פשוט חלקה של גן עדן (שמו עמיקם) אוי המשטרה. המשטרה. ואני מרכיב משקפים מולטי פוקל. שלא יגידו שאני לא רואה.
והאלימות במקום והשכרות. מי יעצור את זה מי? פשוט אנחנו לפני אבדון. אני לא חושב שעוד זמן רב והנוער שלנו כמו שעון עצר על פצצת אטום. זה יתפוצץ עלי ועליכם. אין בהם שום מוסריות, שום כבוד. ההרס הוא לשם הרס. או לשם "אנחנו דופקים את הקיבוצניקים ונהרוס להם. ככה. זה מה שיש". וההתנהגות הזו מקרינה על הכל.
למשל בחג. מישהי מאד יקרה לליבי ולחיי. אמרה פתגם שמאד אהבתי: "בשביל האחד זה זבל. ובשביל האחר זה אוצר". ולמה אמרה לי את זה. כי כל הפחים בוורדים, ללא יוצא מהכלל היו מלאים בשקיות של פרטי לבוש. בגדים נקיים וחדשים. רהיטים, ספות וסלוני ישיבה פשוט חדשים. למה לא להניח במחסני העירייה. יש אנשים שנזקקים לבגדים.
אני אספתי ולקחתי לבית. אין לי רכב. לקחתי בידיים כמה שקיות שיכולתי. ומסרתי למי שזקוק באמת. הבנתם את זה?! הכל חינוך. העירייה השנה עבדו קשה לנקות את העיר. ואוספי הזבל עבדו ממש קשה. שיפור של אלף אחוז משנה שעברה. אז למה לא לשמור על תרבות הניקיון? אינני מכליל את כולם. אבל חלק זה גועל נפש. סכנת נפשות. והכי עצוב שמי שצריך להגן עלינו, לא מגן. ההפך מזה. אוי ארצי מולדתי
תהיו טובים. שבת שלום.
מסבא סטרול משה.
