לכל אחד חסר משהו בחיים שלו. לכולנו יש דברים שהיינו רוצים לשנות בחיינו, או להשיג. מי שאומר שאצלו הכל מושלם-משקר. אך בהחלט מי שמסתפק במה שכן יש לו ובמה שהוא הצליח להשיג עד עכשיו, יכול לומר שהוא מרגיש שלם. אנו נוהגים תמיד להתלונן, לרצות עוד ועוד. ופחות להסתכל על מה שכבר יש לנו. כל אחד והחבילה שלו. כל אחד ומכלול החיים שקיבל. ישנם אנשים נכים, שלא יכולים ללכת, אך עדיין מחייכים, על כך שיש להם עיניים לראות את הילדים והנכדים שלהם. ישנם אנשים עיוורים, שלא רואים, אך שמחים על כך שיש להם את התחושה בידיים, והם יכולים להרגיש את החיבוק של הקרובים אליהם. אלה אנשים ששמחים בחלקם. לאנשים מטבעם קשה לראות את מה שיש להם ולהסתפק בזה. קל לנו יותר לראות תמיד את מה שאין, את מה שרע, את מה שחסר, את מה שהיינו רוצים. לעומת זאת, ישנם אנשים שחיים על הקצה, אך תמיד יהיו עם חיוך על הפנים, לא יאבדו את האופטימיות ואת האהבה למה שהעולם כן העניק להם, אם זה את הנופים בחוץ ועד חיי המשפחה שבנו. זה מה שנקרא "להסתכל על חצי הכוס המלאה". צריך לדעת להעריך ולהודות על הדברים הקטנים, אם זה לשבת בשולחן שישי עם המשפחה, או לצאת לטיול שבת עם הילדים, לשמוע את ההתרגשות שלהם כשהם מגלים איזה פרח חדש שראו לראשונה.
אני כל כך מתפעלת ומעריכה אנשים כאלה, שיודעים לומר תודה על מה שיש להם, ולמרות כל מה שחסר, עדיין מחייכים. אנשים צריכים להתחיל ליישם את זה יותר, ולהבין שאין לדעת מה יקרה מחר, ומה שצריך לעשות כל יום מחדש, הוא להתעסק בהווה בכאן ובעכשיו, במה שכן יש לי בחיים ובמה שכן עושה לי טוב וגורם לי לחייך. זכרו, להתלונן תמיד אפשר. זה לא באמת מה שיגרום לדברים להשתנות. אך להסתכל סביב ולראות במה כן זכיתי, ללמוד להעריך את מה שיש ולשמוח על כך, זו כבר הזדמנות ובחירה של כל אחד מאיתנו.
