יש אנשים שמדברים על אתחלתא דגאולה, יש לראות בעין פקוחה שאנו עכשיו כבר באמצע הגאולה, אנו נמצאים כבר בטרקלין ולא בפרוזדור. ההתחלה הייתה לפני יותר ממאה שנה, כאשר התחדשה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. חז"ל מסרו לנו סימן איך להכיר שהקץ הגיע. וכך אומרת הגמרא במסכת סנהדרין: "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי כי קרבו לבוא" מוזכרים כאן שני דברים: קבוץ גלויות ובנין הארץ. ברוך השם, הרי ישראל מיושבים על ידי אלפים ורבבות ששבו לגבולם. ורש"י זצ"ל מסביר: כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר. וברוך השם הארץ נותנת פירותיה בעין יפה.
מתוך ההתחלה הזאת הגענו לשכלול הגדול של הקמת מדינת ישראל, המדינה היא עוד דרגה חשובה במהלך החזרת השכינה לציון וכפי שבימי עזרא ונחמיה בבית שני עלו עימהם משוררים ומשוררות והיו עולים לארץ מתוך שמחה, גם אנו צריכים להרבות שמחה ביום העצמאות על החזרת השכינה לציון. המדינה היא כולה קודש ואין בה שום פגם, היא הגילוי השמימי העילאי של המחזיר שכינתו לציון. כל השאר הם פרטים קטנים, הבעיות והסבוכים אין בהם כדי לפגום ולא במשהו בכל התוקף של קדושת המדינה. ויש המתבטאים ואומרים: אם המדינה והחיים בה יהיו לפי שיטתנו ורוחנו, נקבל אותה ואם לאו נסתייג ממנה. הם מתבטאים כאילו המדינה אינה שלהם. המדינה היא שלנו, של כל כלל ישראל ושל כל אחד ואחד מישראל והמסתייג ממנה הרי הוא אינו רואה את החזרת השכינה לציון.
יש המתאכזבים מכך שלא כל תושבי הארץ הקדושה הם שומרי תורה ומצוות, ולהם נאמר שכך רוצה התכנית האלוקית העליונה, שכן דווקא קבוץ הגלויות ישוב הארץ והקמת המדינה הם הם שיביאו להתעוררות של העם לתשובה וכדברי הנביא יחזקאל: "ולקחתי אתכם מן הגוים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" ורק אחר כך: "… וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" ודבר לא יפול ארצה מן התוכנית האלוקית הברורה הזאת, הכול יתקיים, בעזרת השם, וכך כותב מרן הראי"ה קוק זצ"ל באורותיו: "מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבוא. השלוה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע. עד אשר יבוא סער ויהפוך מהפכה, ויראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשך האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כוחותיהם" ואנו כבר מתחילים לראות סימנים של המרידה הרוחנית הזאת, הרבה צעירים רציניים מחפשים מתעניינים ומתקרבים לאמונה.
בימים אלה יש להזכיר את ההיסטוריה, בבחינת זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, לפני מאות שנים הייתה יוון "מלכות יוון הרשעה" שאנו מזכירים בחנוכה, היא תפסה מקום גדול בעולם, גם בתרבות וגם בפילוסופיה שלה, שאותן הרמב"ם מזכיר. ומה נשאר עכשיו מיוון? כל אחד יודע שמדינת ישראל תופסת מקום יותר גדול ממנה. וכן ספרד של אז, הרשעה, שהרשיעה כל כך באינקביזיציה שלה, תפסה מקום גדול ומה נשאר ממנה?! וברוך השם ואנחנו קמנו ונתעודד מדינת ישראל תופסת מקום גדול בעולם. אנחנו הולכים ונפגשים עם נצח ישראל. לא ליוון ולספרד יש ערך של נצח, אלא לנו יש ערך של נצח, זהו הערך האמיתי של מדינת ישראל ויום העצמאות: גלוי נצח ישראל.
המובן של עצמאות הוא עמידה ברשות עצמו אדם העומד ברשות עצמו הוא עצמאי, חופשי, בגלות לא היינו עצמאיים, אלא רשות אחרים הייתה עלינו. בגלות היינו משועבדים לנכרים, ובעת תקומת המדינה קמנו להיות עצמאיים. כשיהודי נמצא ברשות עצמו הוא מכיר את ערכו ומתוך כך הוא מכיר את תפקידו. ומאז שעמדנו ברשות עצמנו ואנו פחות משועבדים לאחרים אנו פחות גלותיים.
ואחרי כל אלה, יש מקום לבירור אמיתי מתוך מקורות תורה שבכתב ושבעל פה, מה גורם להופעת מצבים אלו של ניסים? חז"ל מודיעים לנו שניסים מופיעים בזכות מסירות נפש על קידוש השם, מסירות נפש היא מצב מעל ההרגל והטבע, והיא מביאה ניסים שהם מעל ההרגל והטבע, רק מסירות נפש על קדושת השם וכן מסירות נפש על כלל ישראל, על ארץ ישראל, על התורה, שדרכם מופיעה הקדושה האלוקית בעולם. מסירות נפש זו נמצאת בנו מאז אברהם אבינו ע"ה בעקידת יצחק אבינו ע"ה. יש אמנם עניין של זכות, זכות מסירות נפש, אבל מעל זה יש כלל יסודי שהוא מעל כל חשבון – גזירה אלוקית, ורק אחרי הבנה זו, יש מקום לגשת לסדר גילוי הניסים. אחרי שיש גזירות אלוקיות שיתגלו ניסים, הרי הם מופיעים על פי סדרי מסירות הנפש הישראלית. גם אם הגאולה באה מפני שהגיע זמן הקץ, גם אז היא מופיעה על ידי מסירות נפש.
כמו כן מצווים אנו על ההודיה על הניסים והנפלאות שנעשים לנו בכל סדרי החיים. והגמרא, לדוגמא, דנה על נס פורים שבו ניצלו ממיתה לחיים ועל חובת ההודאה בו, אמנם בנס פורים ישנם שני צדדים, האחד, הצד השלילי ההצלה ממיתה לחיים, שלילת הרע, ומתוך כך זהיה לחיים. והשני זהו הצד החיובי, הבניין הכללי שבא על ידי ההצלה, כי בנה ד' ציון ובנין בית הבחירה. וכן יש לראות בהצלה שלנו הצלה כפולה, מניעת חילול השם ומתוך כך קידוש השם של בנין כלל ישראל ומתוך כך בנין העולם כולו, מתוך סילוק הטומאה מופיעה הטהרה, מתוך סילוק החושך מופיע האור, על כן קבעו ביום העצמאות סדרי תפילה מיוחדים כדי לפרסם הנס.
ולאלה המקטרגים על הראשונים שהקימו את המדינה, שלא שמרו תורה ומצוות, די אם נזכיר את דברי הגאון הקדוש הרבי מאוסטרובצה זכרו לברכה, שהיה אדיר עולם, מיחידי יחידים של גדולי ישראל, כל ימיו היו בקדושה וכל ימיו היה בתענית, לא היו לו סדר חיים של שעות שינה ושעות אכילה, הוא חי בראשית הציונות ומתוך קדושתו ושייכותו לכלל, היה ברור לו מה מתרחש כאן, ואז היו עזי פנים שהוציאו כרוז חרם על מגביות הקרן קיימת, ואספו חתימות ונסעו אליו לאוסטרובצה שיצטרף לחתימה, וכמובן שהוא לא הצטרף לחתימה, ואחרי כמה רגעים של זעזוע הוא קפץ והתפרץ בצעקה: זרע קודש, שריבונו של עולם שולח לארץ הקדושה לבנות אותה – זהו התפקיד שלנו לקטרג עליהם פה?!
דוגמא היסטורית קדומה יותר אפשר להביא מהתנא האלוקי ר' עקיבא ע"ה, רבי עקיבא היה קודש קודשים, כעין שני למשה רבינו, ומסרו הוא ותלמידיו נפשם על כלל ישראל ובניין ישראל, ועבור זה היה "מחותן" עם בר כוכבא שמרד ברומאים, שאמנם היה שומר מצוות אבל לא בלט בקריאת שם שמים אלא בחילוניות, לכן בית נשיא ישראל שהמשיכו קשריהם עם הרומאים לא הבינו את התחברותו זו עם בר כוכבא ואנשיו, אולם בנו של ר' עקיבא, ר' יהושוע ידע לומר לרבינו הקדוש, הנשיא, שעם התחברותו ידע להבחין היטב בין קודש לחול. וגם כיום עם כל הסבוכים הצרות, וחלול השם של היום, מתוך אמונה במעשה ד', בניגוד לצדיקים המדברים בשם ד' ואינם מאמינים בו ובמעשיו, שזהו הצרה והחלול השם הגדולים ביותר.
בדברים גדולים יש תמיד סבוכים גדולים, ואז קדוש השם וחילול השם מופיעים בערבוביא ואנשים אובדי עצות מה לעשות ואיך להחזיק באמונתם ועל זה יש הדרכת הירושלמי גדול קדוש השם מחילול השם, שהצד החיובי הוא המכריע. יש לראות את אורו של המשיח גם בתוך המסיבות המסובכות של ההיסטוריה. אשרי העולם שעם ישראל נמצא בתוכו וחוזר לנורמאליות שלו, ואשרינו שאנו שייכים לתהליך זה של קידוש השם וחזרה לנורמאליות של העם, הארץ הקדושה והגבורה, ואורו של משיח הולך ומתגלה, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו, עם כל הסבוכים, שהרי אין ספק שכולם יתוקנו בכל תוקף, סבלנות אינה ויתור, אלא דרישה תקיפה מתוך הבנה שהכול מופיע בהדרגה. ראית שם ד' הנראה בציון, הולכת ומתבררת משנה לשנה.
ומכאן בקריאה של חיבה למניינים שבכל בתי הכנסת שבעירי שביום העצמאות לא יאמרו תחנון ואף יאמרו הלל, ויניפו את דגל האומה בתוך בית הכנסת ליד היכל ה'. ובל יעיז איש להמרות את פינו והשומע לנו ישכון בטח.
הרב עו"ד שלום לוי
רב העיר
