חלק מאתנו רואים בהפצת היהדות וקירוב רחוקים כמסיונריות לשמה וכדבר המאיים על המשפט "חיה ותן לחיות", והשאלה המתבקשת, האם היהדות והתשובה כל כך מפחידים אנשים או שמא מביאים לעיתים אנשים למלחמת חורמה כלפי אברך שעומד באגד ומחלק ספרון של ברסלב עם הכותרת "הכל לטובה"?
ראשית כל, אנחנו צריכים לזכור שאדם מיסיונר הוא אחד שמנסה להעביר אדם מדת אחת לדת אחרת ולא אחד שמנסה לחזק את האמונה בדת של אותה אדם, אלא אדרבא, עוזר לו להתחבר למקורות. אז ודאי שהמילה מיסיונריות אינה נכונה כאן כלל. מה גם שהיהדות היא הדת היחידה שאינה מסיונרית ואינה "קוראת" לאף אחד, ואף מקשה כניסה אליה.
הפחד מיהדות לעומת שכנוע אודות צמחונות או תורות מהמזרח הרחוק, הוא הבדל שמיים וארץ. ברשת, בהרצאות ובעולם הספרות ישנם אינספור מקורות שקוראים לעולם להיות צמחוני/טבעוני אך אף פעם לא נשמע קול זעקה כלפיהם, ומי שאינו דוגל באותם אידיאלים מעריך בד"כ את אותם אנשים שמתנזרים רק כדי להטיב עם העולם.
במקום שאנשים יתבוננו מה התורה מצווה ומה יש באמתחתה להציע, הם נזכרים במהדורת החדשות שראו ערב לפני בה חרדי ממאה שערים זרק ביצים על שוטר, ומיד נרתעים לשאול. מה יש בכלל?
אם ננסה לשפוט לכף זכות, נזכור שלכל אדם יש רתיעה טבעית מהשונה ממנו בחיצוניות. בדרך כלל החילוני המצוי מכיר את החרדי דרך כלי התקשורת בהקשרים שליליים, וכשאתה רואה אדם שונה ממך חזותית, אתה מפתח גם רתיעה. מלבד זאת, יש רתיעה מכל מה שעלול או אמור להוביל לשינוי במסלול החיים. הכי קל להמשיך עם הקיים, אני מפחד שתשכנע אותי בדבר שכעת אני לא רוצה להשתכנע בו.
אם אדם החליט שהוא מתחיל בדיאטה הוא ישמע, יחקור ויחפש את הנוסחאות לרזות, אך אחרי שכבר רזה, ואם היה רזה, מה הטעם שלו בבזבוז זמן?
עוד סיבה לחששות של רחוקים מיהדות הוא זיכרון או היכרות עם כאלה שחזרו בתשובה ללא הדרכה נכונה, ונכנסו לעימותים עם כל סביבתם, לניכור, לריחוק, לקרע בתוך המשפחה.
להחזיר בתשובה את מי שאינו רוצה בכך?
כמו טבעונות וצמחונות ולהבדיל משיחה שיווקית, הרצאה, כתיבה או שיחה בנושא חזרה בתשובה מגיעה ממקום אכפתי, מקום של אהבה. אך יש כאלה שיטענו (ואולי בצדק) 'תשמע, טוב לי כפי שאני', אבל ברגע שהוא ילמד ויכיר את מה שהיהדות יכולה לתת לו, הוא יבין שהתורה נתנה את האיזון הנכון להנאות האמתיות שבחיים. יש אדם שיושב בתוך ג'קוזי, עם סיגריה ומרגיש שהחיים שלו מעולים ויאמר למה לי לשנות אותם, אך הבעיה שלו שהוא לא צופה קדימה, לא בוחן מה יהיה בעוד 5-10 שנים, החל מהזוגיות ומחינוך הילדים, וכלה בצורת ההתמודדות שלו בהמשך החיים. הבעיה היא שאנשים נתפסים ברגעים הטובים, בתקופות היפות, ולא רואים את החיים כמכלול. היהדות מעניקה לאדם מערכת שלמה שנותנת לו לחיות בצורה שלמה ומאושרת, עם כל הקשיים של החיים, ומעניקה לו את הכלים כיצד להתמודד בצורה נכונה.
כל ישראל ערבים זה לזה
מלבד הרצון הטוב והאכפתי ישנו אלמנט נוסף וחשוב שעומד נגד עיניהם של אותם מפיצי יהדות והוא האחריות האישית אחד כלפי השני. חז"ל המשילו את הדברים לאדם שמפליג בספינה וקודח חור מתחת לכיסא שלו. כשכולם שואלים 'מה אתה עושה?' הוא נוזף בהם בחזרה 'מה אכפת לכם? וכי מתחת הכיסא שלכם אני קודח?'. בעצם עם ישראל הוא ספינה אחת, כשכל ישראל ערבים זה לזה.
פעם שמעתי על מישהו שבמהלך שיחת אמונה עם עובר אורח הצביע על עץ ושאל אותו "מה אתה רואה שם?" ענה לו הבחור, "עץ". אמר לו, יכול להיות שאתה צודק, אבל אני רואה שורשים, גזע, ענפים, פירות ועלים. כל אחד כאן זה עלה, ואם יכרתו את העץ, זה לא משנה באיזה מקום הגזע נקטע, כי הגורל של כולנו יהיה בדיוק אותו דבר.
עם זאת זה עדיין לא נותן לאף אחד פריווילגיה לכפות את דעותיו או להכריח אדם שיעבור לעמדה שונה. אבל תפקידנו כן ליידע ולהעביר אינפורמציה יהודית.
צילום: ארז בן סימון.
בפרשתנו אומר הקב"ה לעם ישראל: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמר ה' לך את הברית והחסד והסיר ה' ממך כל חלי". בורא עולם מבטיח לעם ישראל שאם יקיימו את מצוותיו הם יזכו לשפע ברכות. לעיתים, זוכים אנו לראות זאת בעינינו ממש. שמעתי לפני הרבה שנים סיפור על יהודי תל אביבי, שאינו שומר תורה ומצוות, שחש בכאבים ברגל, והרופא שבדק אותו הודיע לו מפורשות כי יש לו טרומבוזה, וכי אם לא יכרות את רגלו בדחיפות, הוא יגיע לסכנת חיים ממשית. בלית בררה קבע היהודי תור לניתוח, והוא ניסה בכל כוחו להשלים עם כך שבעוד מספר ימים הוא יאבד את רגלו. ימים אחדים לפני הניתוח הגיעה אליו אחת מדודותיו, ותוך כדי ששניהם מדברים שאלה אותו: "אתה יודע שהיום קוראים בתורה?". "לא, לא ידעתי, הפעם האחרונה בה הייתי בבית הכנסת הייתה ביום כיפור", השיב לה האחיין. "לך להתפלל, לכל הפחות תבקש מרבנים שיודעים להתפלל שיתפללו עליך כמו לדוגמא הבבא סאלי בנתיבות". לאותו "תל אביבי" לא היה הרבה מה להפסיד, ומהר מאוד הוא מצא עצמו במונית שמובילה אותו לנתיבות. כשהגיע וזכה להיכנס אל הרב, ספר את כל הסיפר שלו. הבבא סאלי זיע"א שאל את אותו יהודי אם הוא שומר שבת. "לא ענה האיש". "וכעת אתה מוכן להתחיל לשמור שבת?", המשיך הבבא סאלי לשאול. כשהשיב הלה בחיוב, לקח הבבא סאלי בקבוק מים ושפך על רגלו החולה תוך כדי שהוא מברך אותו ברפואה שלמה. הרב פנה אליו ואמר לו "קום, עמד על רגליך". "שאני אקום מכסא הגלגלים שלי?, חייך החולה במבוכה, "הרגל שלי עם נמק, אני מצטער, אבל אין לי אפשרות לעמוד על רגלי". השמש היה נחוש בדעתו, "עליך לנסות לקום". ואכן, להפתעתו המחלטת של החולה, הוא הצליח לקום מכיסאו ומצא את עצמו מהלך על זוג רגליים בריאות.
סיפור כה מופלא. רואים כי הכל מגיע מכוחו של הבורא יתברך, שכן פשוט וברור, שאדם המקבל על עצמו על תורה ומצוות, יזכה שהקב"ה יסיר ממנו כל חלי לנו ולכל עמו ישראל – אמן.
חידת השבוע לפרשת – עקב
1. מהי הברכה הראשונה שהקב"ה יביא לשומר מצוותיו?
2.מה פירוש המילה "מסת" (רש"י פרק ז' פסוק י"ט(
בשבוע שעבר קיבלנו המון תשובות לחידת השבוע, ולכן עשינו
הגרלה לחמישה ילדים והזוכים הם:
דורין דביר, שוהם פרפרה, מלאכי בן גל – (צפת), שירה גבאי, ליעוז ארביל.
