נושא "השוויון בנטל" מעסיק את עם ישראל מהקמת המדינה. בכל ממשלה הנושא עולה מחדש ומשתנה לכאן ולכאן ע"י הצהרות, ניסיונות והחלטות שאמורות לקבע בחוק את אחת המחלוקות הגדולות ביותר שיש בין הציבור הכללי לציבור החרדי.
יהודה לוי כתב בשבוע שעבר מאמר בו הוא תוהה ומבקש תשובות לגבי החוסר שוויון לטענתו, בזמן שנכדו מתגייס לאחר מאמץ פיסי רב על מנת להתקבל ליחידה קרבית מובחרת, שמהצד השני תלמידי ישיבות שוקדים ולומדים תורה לטובת עם ישראל, לטענתם. יהודה רואה בגיוסו כהתממשות הערכים המוסריים, היהודיים והאוניברסליים עליהם חונך ואף ניסה לסתור את הדעה החרדית ע"י ציטוטים מהתורה כמו "כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם", "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּו"
פנינו לרב רפאל סבתי כדי שיתייחס לטענות אלה ואחרות העולות מידי פעם על ידי ציבורים מגוונים שכוונתם כנה ואמיתית.
הרב, לאחר שקראת את המאמר, כיצד ניתן להגיב?
אני לא נוהג בדרך להשיב על שאלות הלכתיות בלבד, אבל כדי שלא יראה שמתחמקים מהנושא אשיב בקצרה. ברצוני להקדים שאני אוהב כל יהודי ומחובר ומעריך כל גוני החברה הישראלית, דתי ושאינו, עירוני, קיבוצניק, חרדי ומתנחל.
ולעצם העניין, מדינה צריכה צבא גם אם מאמינים ובוטחים בבורא עולם, וגם חרדי אם אינו לומד כל היום חייב להתגייס, שמתי לב שהכותב הנכבד משתמש בהגדרת כל החרדים "משתמטים" ובכן יש לי חדשות בשבילו. המשתמטים האמתיים נמצאים ברמת אביב ג', אבן גבירול, בוגרשוב בואכה פלורנטין. לפי נתוני אכ"א על כל "בחור ישיבה" שאינו מתגייס על פי חוק, יש עשרה מהציבור הכללי שאינם רוצים להתגייס, לא מסיבות של בריאות. לא חרדים יצרו מציאות זו של "תורתו אומנותו" אלא דוד בן גוריון, שמעון פרס, ויצחק רבין המצביא הגדול על אף שהיה "חילוני גמור", הבין את החשיבות של עולם התורה והישיבות, ולא נתן לפגוע בהסדר הזה, ולא כאתנן פוליטי.
– הטענות הן כלפי הציבור החרדי.
התבוננתי בדבריו וראיתי שיש לו בעיה עם אלוקים, עם בית המחוקקים הישראלי (שהוא מסכים ומכבד אותו רק כאשר מחוקקים חוק המתאים להשקפת עולמו ולרוב שלו) כמו כן מפריע לו שצה"ל מגן על התנחלויות (הפוליטיות לדעתו) רק שכח שגם "הקיבוצים" הם התנחלויות פוליטיות, "האם יש משהו במדינה לא פוליטי? יש לו בעיה עם חרדים, וגם עם דתיים לאומיים, ובין היתר הוא שואל מדוע לא מתגייסים כל "בחורי הישיבות".
– יש אצבע מאשימה על החרדים שלא מגנים על המדינה
"האם אלפי חיילים וחיילות "מיוחסים" שמגיעים לקריה בתל אביב, בשעה 9 ובשעה 12 שותים קפוצ'ינו ואוכלים סושי בקניון עזריאלי ואח"כ הולכים הביתה, מגנים על ישראל יותר? מבני הישיבות שעוסקים בתורה ששמרה עלינו בכל הגלויות, אותם חיילים וחיילות לא נקראים "משתמטים מהנטל" והאם אותם אלה העולים ויורדים בתחנת גלי צה"ל במדרגות ומשתפים פעולה עם שונאי ישראל ומסיתים נגד חיילי וקציני צה"ל נושאים בנטל. מה עם אותם המכהנים בכנסת ישראל שהשירות שלהם בצבא הסתכם בכך שכתבו מאמרים בעיתון במחנה, וצועקים ומסיתים נגד לומדי התורה, הם הנושאים בנטל. ובכלל איזה שוויון יש כאשר לא כולם לוחמים בקרב? לא ראיתי התייחסות למשתמטים אלו.
– הכותב שואל "על איזו צו הלכתי מתבסס אי השוויון בנטל? ומוסיף כי הובטח במפורש שאלוקים נלחם עם הלוחמים ולא "במקומם", לכן נשאלת השאלה, מדוע בחורי ישיבה הזכאים לפטור שולחים את אלוקים ואת החילוניים להילחם במקומם?
הכותב מצטט פסוקים מהתורה לחזק טענתו ובכן אני מבקש להזכיר בתורה נאמר "שמור את יום השבת לקדשו" וכן אנו מצווים "כל נבלה וטריפה לא תאכלו" וכן להניח תפילין "וקשרתם אותם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" ובפרשת בחוקותיי הבטיחנו אלוקים "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו, ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם". או בפרשת בשלח נאמר: " ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". האם פסוקים אלו לא מחייבים אותך?, או מה שנוח לך אתה מצטט, כמו הביטוי שהתנחל בפה רבים "איש באמונתו יחיה" אין דבר כזה, יש פסוק בספר חבקוק "וצדיק באמונתו יחיה" שמשמעותו שמה שהחזיק ומחזיק אותנו עם ישראל בתוך סבך הגלות היא האמונה בבורא עולם שהוא מגן עלינו כאשר אנו הולכים בדרכו. וזו ההיסטוריה של עם ישראל, שא נא עיניך אל התנ"ך ושם מסופר בזמנו של חזקיהו המלך בא סנחריב מלך אשור וצר על ירושלים עם מאות אלפי חיילים ולא יכל לכבוש את העיר. וציווה חזקיהו שכולם יעסקו בתורה, אותו לילה היה פסח ועשו סדר כהלכתו, ויצא מלאך ה' והיכה במחנה אשור מאה ושמונים אלף ראשי גייסות ובבוקר כולם פגרים מתים, ועם ישראל לא נקפו אצבע. עובדות וסיפורים אלו לא מופיעים רק בתנ"ך ומדרשי חז"ל שלנו, אלא אף בספרי דברי הימים של אומות העולם. האם יש לך הסבר איך זה העם החלש והמובס פעם אחר פעם ובחורבן בית המקדש פעמיים, וגלות קשה בין שונאים, שורד וקיים, "נצח ישראל לא ישקר" ואילו אותם אימפריות שבאו עלינו, אשור, בבל, יוון ורומי, כולם נעלמו מעל בימת ההיסטוריה, ולא נשאר מהם שום זכר חוץ מאיזה שער ניצחון "מתפורר" ועם ישראל חי וקיים. רק לאחרונה ציין עם ישראל את חג החנוכה שבא בעיקר בשל נס פך השמן, אבל מסמן יותר מכל את הניצחון על היוונים שהיו אימפריה שרדו בעם ישראל, והמעטים ניצחו, ולא היה לעם ישראל צבא עם מטוסים ויחידות מיוחדות. וזהו סוד כוחו של העם היהודי בכל ההיסטוריה ששרדו בשל הבטחת בורא עולם לאבותינו, בשעה שעם ישראל מקיים ולומד תורה שום אומה ולשון אינם יכולים לו.
– הטענה שאם נותנים פטור לחרדים, אז למה לא נותנים לכולם?
מדוע הכותב הנכבד מקבל את העובדה "שאנשי תרבות" ויוצרים וכו', ושחקנים, משתמטים משירות בצה"ל, מה הם תורמים לביטחון המדינה, האם לא מפריעה לו המציאות שזמרים ובמאים המזוהים עם המחנה שלו מסיתים נגד גיוס לצה"ל, והדבר היחידי שמפריע לו אלו המשמרים את המסורת של עם ישראל ועוסקים בחוכמתו של בורא עולם ולא "במדעי הרוח", שאותה תורה שקיבלנו בסיני לפני 3,300 שנה שומרת ושמרה עלינו.
– ולסיום, שאלה מרכזית. האם ניתן גם לשרת וגם ללמוד תורה?
יש את בני ישבות ההסדר הנפלאים שאני מעריך אותם, המשלבים ספרא וסייפא על פי דעת רבותיהם, ומתגייסים לצבא מתוך אידיאל של מצוה ושליחות ולא מתוך תחושת נטל, כפי הרגשתו של הכותב, ואם כך הוא מתייחס לשירות בצה"ל כנטל, מעמסה וניצול. ולכן כל אחד שמרגיש ככה צריך לפנות לקב"ן ולמצוא דרך להיפטר משירות צבאי. למסקנה אם אתה מבקש שיכבדו את האינטלקט שלך ואמונתך שרק הצבא מגן, כבד נא את אמונתם של לומדי התורה שלא רק שהתורה מגינה, אלא היא נותנת כוח והשראה לחיילי ישראל לנצח בקרב, כפי שחז"ל דרשו על הפסוק "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים" בזכות מה היו בחורי ישראל מנצחים במלחמה?, בזכות בתי מדרשות שיושבים ועוסקים בתורה".
עד כאן דבריו של הרב רפאל סבתי שליט"א, למרות שהפתרון בנושא גיוס החרדים לא נראה באופק, הנתונים מראים שאולי המציאות תכתיב פתרון הולם, שכן היום יש אלפים מבני הישיבות, חרדים הממלאים כמה יחידות קרביות (כולל נצח יהודה). רק לאחרונה שר הביטחון והרמטכ"ל שיבחו אותם על פעילותם.
