היום ה-30 בינואר , 2024

Select your Top Menu from wp menus

למה לשון הרע כל כך חמור?

לשמור שבת, להניח תפילין, לעשות קידוש ואפילו להתפלל הם מעשים טכניים שדיי קל לבצע, אבל לא לדבר לשון הרע, זה כמעט בלתי אפשרי. אז למה התורה כל כך מחמירה בלשון הרע?

 

נסו לעשות נסיון קטן עם אחד מהקרובים שלכם, לא משנה אם הוא דתי או לא. תבקשו ממנו לציין עשר מצוות חשובות מאוד, ועשר עבירות קשות ביהדות. הרוב המכריע ימנה לכם את שמירת השבת, התפילה, הצדקה וכו' ברשימת המצוות החשובות, ואיסור אכילת חזיר, צניעות, שקרים וכו' ברשימת העברות, אך מעטים מאוד ישכילו למנות גם את המושג "לשון הרע". ולמה? יש מספר סיבות, בין היתר משום שאינה "מצוות טכנית", וגם משום שאינה נתפסת חמורה כל כך. בורא עולם, התורה וחז"ל חושבים קצת אחרת.

כל מי שפתח את ספרו של החפץ חיים, "שמירת הלשון", הבין עד כמה שמירת הלשון היא דבר בסיסי ומרכזי ביהדות. על פי ההלכות המרובות חל איסור כמעט גורף על לשון הרע, אסור לדבר על מישהו מאחורי הגב, אפילו להחמיא למישהו שלא בפניו עלול להיות בעייתי, שמא מישהו אחר יתנגד ויספר דבר שלילי, ועל הלבנת פני חבר ברבים אין בכלל מה לדבר.

ידוע שמילים פוצעות והורגות, אבל בכל זאת: למה האיסור על לשון הרע כל כך חמור? למה אסור להשמיע ביקורת על אדם מסוים או לספר על דברים ששמעתי? ומה הבעיה בדיבור כשלעצמו, אם ברור שאף אחד לא ייפגע מכך?

המציאות מוכיחה כי האדם חושב שלשון הרע הוא לא דבר חמור כל כך, הוא לא ממהר לתקן את דרכיו. תפתחו אתר אינטרנט ממוצע, עיתון או את מדריך הערוצים ותגלו שם מדורי "רכילות", תוכניות וכתבות בנושא דווקא נתפסות כמשהו מרתק ומעניין, ולרוב עם רייטינג מאוד גבוה. אז נכון, לראות איזה זמר נתפס בדרך לחתונה זה לאו דווקא לשון הרע, אך כל עניין הרכילות, הביקורת והסיפורים מסביב דווקא כן.

 

אני בסדר דווקא

תחשבו על זה, אדם שרצח, לדוגמה, מבין שזה חמור, ויש סיכוי שישתנה. אבל לשון הרע?! כל אדם חושב שהוא בסדר בזה. לכן התורה החמירה בזה יותר. אם נבדוק בפועל לעומק נמצא שהדברים הכי חמורים, כמו שפיכות דמים ומלחמות, התחילו בלשון הרע. אפילו השואה התחילה בלשון הרע, בהסתה ובאמירות שהיהודים הם גנבים וכו'. אנשים לא תופסים שמילים הורגות, אבל הסתה חריפה מתירה את דמו של האדם. ישנו מעשה מפורסם שבו יהודי אחד מארה"ב הגיע אל הרב משה פיינשטיין אחרי תפילת שחרית. הביאו לשניהם קפה וקרטוני חלב, והרב מיד לקח את אחד הקרטונים ומזג חלב לקפה. היהודי הבין מכך שהרב מעדיף את הכשרות של אותו חלב, ולא סומך על הכשרות השנייה. הדבר התפרסם תוך זמן קצר, ומכירות יצרנית החלב השנייה החלו לצנוח דרסטית בריכוזים יהודיים. מנהלי אותה חברה ערכו בירור, ושמעו שהרב פיינשטיין אוסר לשתות את החלב שלהם. כששאלו את הרב לפשר הדבר, הוא אמר: "אני לא יודע על מה אתם מדברים, המוצרים שלכם נמצאים אצלי במקרר". כשניסה להיזכר מה מקור השמועה, הוא נזכר באותו המקרה, והסביר שהוא לא שתה את החלב הזה מכיוון שהקרטון היה ריק. "הסיפור הזה מראה עד כמה במילה אחת אתה יכול להרוס דברים, מבלי להבין כלל מה המשמעות שלהם.

חז"ל אומרים שהרהורי עבירה קשים מעבירה. כלומר, אדם שחושב על עבירה, זה חמור מהעבירה עצמה. הרי לבהמה אין הרהור אלא רק מעשה. ההרהור מיוחד לאדם, ובהרהור האדם פוגם בחלק האדם שבו, שמיוחד לו בלבד.

מקור איסור לשון הרע הינו קדמון, ומופיע כבר בספר ויקרא, שם נאמר במפורש "לא תלך רכיל בעמך". הצירוף "ללכת רכיל" שימש בסיס להגדרה ההלכתית של האיסור, שלא תהיה כרוכל. שהרי הרוכל הולך ממקום למקום כדי למכור את מרכולתו, ובדרכו מרכל בעיר הזאת מה שראה בעיר אחרת. הקרבה הלשונית בין המילה 'רכילות' למילה 'רוכל' קשורה גם בפעילות עצמה, המוליך רכילות אומר לזה מה ששמע מזה.
היהדות מחנכת כי בכוחה של הלשון לבנות או להחריב מערכות יחסים שונות שלום בית, קשרי חברה, יחסים שבין אדם לחברו וכדומה. הלשון היא כלי הדיבור והיא אחראית על האופן, הצורה והדרך שבה מבטא האדם בדיבור את רחשי ליבו ומחשבותיו, כך שבעצם היא האמצעי להנהגת יחסינו על הזולת, לטוב ולרע.

בתורה מדגישים את איסור לשון הרע ואת הנזק שהוא גורם לכולם. "ארור מכה רעהו בסתר, ואמר כל העם אמן", נכתב בספר דברים. רש"י מלמד כי כוונת הכתוב 'מכה רעהו בסתר' הינה על חטא לשון הרע. משכך, כה חמורה עבירת לשון הרע עד כי גרמה לסיאוב חברתי ולמצב שאדם חשש מחברו

רב יפתח סופר, שמעביר מידי יום שיעורים בכולל "חזון עובדיה" וכתב את סדרת הספרים "ובחרת בחיים" מבאר שלפי התורה, ההגדרה ל"לשון הרע" מתייחסת לדברים מאומתים, שרק נאמרים בהקשרים שליליים. אם המידע שקרי, זה כבר נכנס להגדרת "הוצאת שם רע", שזה הרבה יותר חמור, מן הסתם.

הרב סיפר על שתי בחורות שהחלו ללכלך על מגרעותיה של חברתן שעומדת להתחתן. פתאום אישה מבוגרת מאחוריהן אמרה 'תודה רבה לכן, אני האמא של החתן המיועד שלה. עזרתן לי'.

צריך לזכור שגם אם ישנו מידע נכון ולא שיקרי עדיין לא צריך לשנות מהאמת, אבל גם לא לפרסם אותה לאחרים. בהלכות לשון הרע כתוב שמותר לספר לשון הרע כשיש מקרים מסוימים, כמו להציל אדם מהפסד או לספר לנערה מאורסת על פגם מהותי שבעלה לעתיד מסתיר. לא רק שזה מותר, זו מצווה. אבל להכפיש את שמו של אדם בלי תועלת, אין גרוע מזה בעולם. סתם לפרסם בעיר שהאישה היא כזו וכזו, ללא תועלת, למה לעשות דבר כזה?

כתוב שכל המדבר לשון הרע, אין לו חלק לעולם הבא. מעבר לכך, הרמב"ם אומר שהזכויות של מדבר לשון הרע עוברות אל האדם שדיברו עליו לשון הרע. זה רק מראה את החומרה.

יש כאן דבר תמוה, שכן רובנו מדברים לשון הרע פה ושם, אז נשאלת השאלה, לכולנו אין עולם הבא? הרב סופר מסביר כי "לא רק רובנו. הגמרא אומרת שמיעוט העולם נכשל בכמה עבירות חמורות כמו רצח, מעגל בינוני נכשל בעבירות כמו גזל, אבל כולם נכשלים באבק לשון הרע ורכילות. היצר הזה קיים אצל כולם. אבל בפשטות, אדם שבאמת לוקח את העניין לידיים, לומד את ההלכות ומתחזק בעניין הזה – זה לא כמו אדם שהאיסור נעשה לו להיתר והוא כאילו דורך על המצווה הזו מבלי להתאמץ כלל. אדם שהלשון הרע הפך אצלו לדבר רגיל וטבעי, הוא זה שנמצא בבעיה".

 

שאל את הרב

שאלה: אני עובדת במשרד באוניברסיטה. אשמח לדעת מה הגדרים והאיסורים לגבי השימוש בטלפון, מדפסת, פקס וכו' במשרד. האחראית מרשה להשתמש, אך הרכוש אינו שלה אלא שייך לאוניברסיטה.

תשובה: הכל לפי הוראות בעל הבית (המעסיק).
הרב רפאל סבתי

 

אולי יעניין אותך

Bottom ad