כדי להבין את זה נביא סיפור נחמד:
איש עשיר הגיע לבקר את ה"חפץ חיים" והתרעם בפניו, כיצד הרב חיי, והשתומם מהפשטות הרבה האופפת את חייו. המראה שראה לפניו חדר מוזנח עם ריהוט מינימלי לא נתפס עם גדולתו ועוצמתו של הרב, שיכול בקלות להשיג כסף ולחיות ברווח.
החפץ חיים השיב לו בשאלה "היכן אתה מתגורר כעת?" וסיפר לו העשיר שהוא חי במלון בקרבת העיירה, משום שהוא בתקופת של פגישות עסקים. החפץ חיים המשיל ושאל "כיצד נראה המלון?" ענה העשיר: "אני מתגורר בחדר שיש בו מיטה, ארון, שולחן וכיסא, וברשותי מזוודה קטנה ובה חפצים מעטים. אולם מקום זה אינו ביתי. אני מתגורר בו רק באופן זמני, ועל כן אין חשיבות רבה לשטחו המצומצם של החדר או לתכולתו". חייך ה"חפץ חיים" ואמר לו: "אף מקום זה, שאני מתגורר בו, אינו ביתי הקבוע. מתגורר אני בו רק באופן זמני".
ולכן עוד צריך לזכור שארעיות משמעותה זמניות, שייכות קיומית בלבד ולכן אותה תחנת מעבר למקום קבוע אינה חייבת להיות מפוארת, אלא יעילה, מספקת ומתאימה לצרכים.
אם תשאלו את רוב בני האדם הם חיים ומרגישים כאילו הם אמורים לחיות אלף שנים. אין מחר, אין זקנה, ואין גם את היום שאחרי. או לפחות זה מאוד רחוק. ולכן הם משקיעים מאמץ רב במרדף אחרי השגת כסף, בבניית בתים, נדל"ן, ריהוט וכו'. אותה התעסקות היא הצרה הכי גדולה שבאה אליו שכן הוא יהיה בעשרים שנות המשכנתא שלו (במקרה הטוב) במתח, בלחץ ובפחד שמא לא יוכל להספיק ולסיים את מה שחלם. אותו בית שאמור לספק לאדם קורת גג, פינה חמה ולמעשה אמור לשמש אותו, הפך כבר מזמן לסמל סטאטוס ומעמד שאיתו ניתן להתפאר .
זה לא אומר שאדם צריך לגור במלונה, או לחפש בית קטן ודחוק עם כיור שבור, אלא בסה"כ אנו צריכים לזכור שהחיים כאן זמניים, ועל אף מצבה עדיין לא נכתב "גר בדירת פאר 7 חדרים, בשכונת הוילות", שכן הבית הסופי שלנו הוא קטן יותר, עשוי מאותו חומר ורק עם תאריכים ושמות שונים.
אנחנו רגילים לראות את העולם הזה כדבר ממשי, ואילו את העולם הבא כמשהו ערטילאי, הדורש מאמץ של אמונה כדי להתחבר אליו. לאמיתו של דבר, העולם שאנו חיים בו הוא הוא העולם הערטילאי, ארעי ולא נצחי, מחזה תעתועים סוחף, שיום אחד יגיע אל סיומו.
ועכשיו נחזור לשאלה שאיתה פתחנו, איך ניתן לעקור אותנו מהבית לטובת סוכה ולדרוש מאיתנו להיות שמחים?
הגאון מוילנה טוען שהמצווה "להיות שמח" בסוכות היא הקשה ביותר בתורה, שכן לא קל להיות בשמחה תמיד (אגב הפירוש ל"אך שמח" הוא "רק שמח") ולכן הוא תוהה כיצד ישיבה בסוכה ונענוע ארבעת המינים יכולים לגרום שמחה. ובנוסף לכך, עוד מקשה ושואל איך ניתן לצוות על בן אדם שיהיה בשמחה? התשובה טמונה עמוק עמוק בעולם היהדות שכן, לעיתים נראה שהמצוות ניתנו לנו לעשייה מתוך לית ברירה ולא מתוך אהבה אך זה בדיוק ההיפך, אם אנחנו מגיעים למצב של עשיית מצווה מתוך חוסר ברירה ולא מתוך אושר ושמחה, כנראה שפספסנו את הכביש שמוביל לתכלית.
ההגדרות שיצרנו לעצמנו גורמות לנו לבלבול לא קטן. לעיתים אנו לא מצליחים להבדיל בין מצב רוח טוב (שבמגיע לאחר בילוי, אירוע משפחתי או אליפות של קבוצתנו האהודה) לבין שמחה אמיתית במובן הטהור והזך של המילה. שמחה שלא תלויה בדבר, בגודל הבית, במרקם הגג או בחוזק קורות הבית.
ולכן, דווקא כאן, דווקא בסוכות, כשלוקחים לנו את מה שכל כך ברור ושייך לנו, הבית, אנו אמורים לחשוב ולהבין היטב את המסר העיקרי של החיים הקצרים שלנו, ולדרג שוב את רמת החשיבות בחיים. ואם נשב בתוך הסוכה, נביט בכוכבים הקורצים מהסכך, ונחשוב על חיינו בצורה אחרת, כנראה שנזכה להיות שמחים.
הבהרההתנצלות
בשבוע שעבר במדור של יום כיפור כתבתי בין היתר על כך שמרבית החילוניים צמים אף על פי שאינם שומרים תורה ומצוות במהלך השנה. המטרה היתה לפרגן ולהדגיש את העניין שלכולנו לב יהודי ולכן המצוות הם חלק מאיתנו, על אף השוני. כדי להמשיל את הנושא נתתי את כדוגמא יהלום ששקוע בתוך בוץ אך עדיין נשאר יהלום וזה לא משנה מה יהיה סביבו. המטרה הייתה להדגיש שהנשמה היהודית תישאר מיוחדת וקדושה ולא משנה מה יהיה סביבה. עד כאן ניסיתי, אלא שקוראים פנו אליי בטענה על כך שהרגישו חוסר נוחות עם המשל, והבינו כי אני ממשיל את עולם החילוני לבוץ. אז כמובן שזו לא הייתה המטרה, בטח לא במדור שמדגיש ומפרגן לאלה שצמים למרות אורח חייהם. אז אם מישהו הרגיש חוסר נוחות, קבלו התנצלות עמוקה. חג שמח. שמעון.
צילום: ארז בן סימון.
חג סוכותבר יוחאי
כמה נפלא ומרומם הוא חג הסוכות. הנה, ימי הרחמים והסליחות חלפו עברו, והותירו אחריהם שובל זך של טהרת הלב ונקיות הנפש. וכשהלב זך ונקי, משתוקק הלב היהודי להיות דבק בקדוש ברוך הוא ולחסות בצל כנפיו. או אז באה לה מצות הסוכה. את סוכתנו אנו בונים לא תחת קורת גג, אלא תחת כיפת השמים, תחת כנפי ה' יתברך. וכפי שחכמינו מכנים את הסוכה "צילא דמהימנותא", צל האמונה בה' יתברך. מצות הסוכה, אף מיוחדת היא בכך, שאנו מקיימים אותה בכל גופנו, בכל 248 אברינו ו365 גידינו, ואין עוד מצווה כזו שאדם נכנס בה כל כולו. כל גוף האדם נכנס לתוך המצווה ומתקדש בקדושתה, ולכן מורגשת קדושת הסוכה בנפש האדם יותר משאר המצוות. מצוות סוכה אינה מן הדברים הקלים כל כך. אדם צריך לעזוב את ביתו למשך שבוע שלם, לישון מחוץ לבית ולעיתים בחצר, במגרש החנייה ובגינה. מאמצים רבים נדרשים מהאדם בקיום מצווה זו. יש אנשים שגרים בקומה גבוהה ללא מעלית (שזה ממש מצוי בקריית שמונה) וכל ארוחה בסוכה היא עבורם ממש מבצע לוגיסטי לא פשוט… אך זוהי המצווה שאנו מקיימים אותה בשמחה.
מעשה נפלא אירע עם אחד מהרבנים החשובים בדורות הקודמים הממחיש לנו מה השכר הניתן על פעולה למען הסוכה: בסמוך לעיר "לומז'ה", חלה יהודי אחד ושכב כמת, בר מינן, שלושה ימים בלי להראות סימן של חיים. והנה התעורר ושב לחיים. הכל סחו בפלא זה ואף הרב החשוב החליט ללכת אצלו, ולשמוע מפיו מה היה "שם" כאשר היה "למעלה"… סיפר לו החולה: "כבר הייתי מת, ועשו לי משפט. לדאבוני, כמה מצוות שעשיתי לא הועילו, העבירות רבו על המצוות והכף הוכרעה לרעתי. והנה הביאו המלאכים כמה קרשים כבדים ושמו לטובתי.. והוכרעה הכף לטובה… מה היו קרשים אלו? פעם, במוצאי יום הכיפורים, עורר הרב שלנו בבית הכנסת לעשות סוכה. מצאתי קרשים, אך מכוון שלא היה לי מטר למדוד, שכבתי על העצים וסימנתי את המידה לפי הגוף שלי… והנה עברו שם לצים והרימו אותי שוכב על הקרשים ועשו לי לוויה… אני חשבתי: שווה להתבזות ובלבד שאעשה בסוף סוכה… ואכן ביזיון זה הציל אותי בסוף שם למעלה".
יהי רצון ישפיע עלינו אלוקינו את קדושת החג הקדוש הזה, ונזכה בקרוב לביאת משיח, ואז נזכה לישב בסוכת עורו של לוויתן.
חידת השבוע:
1. כמה ימים צריך לשבת בסוכה מהתורה?
2. מדוע בונים סוכה בחדש תשרי ולא בחודש ניסן, כשיצאו בני ישראל ממצרים?
פה-שקווילים
כמדי שנה יתקיים לימוד ליל "הושענא רבה" בבית הרב צפניה דרורי שליט"א שיארח בסוכתו ברחוב מבוא אמנה את הלימוד המסורתי. הלימוד מתוך דפי מקורות יתקיים בע"ה ביום שלישי אור לכ"א בתשרי (24/9) משעה 22:00 (עשר בלילה) עד השעה 24:00 (לערך).
הפרשת חלה תתקיים ב: כ"ה בתשרי (29/9) בבית משפחת ברכה ברח' טרומפלדור 6/1. לבירורים נייד -0524479563 מיכל טלפון בית -046344047 לנשים בלבד.
